איך יודעים אם הוא האחד?

שלום לך, היטבת לכתוב ולתאר את נקודת מבטך.
את עוד מאוד צעירה. אני חושבת שכל קשר אהבה שיש לנו מלמד אותנו הרבה מאוד לגבי מה אנחנו זקוקים מבן הזוג, מה טוב לנו בן זוג ומה מפריע. בדרך כלל אם אנחנו מסיימים קשר מסויים, בפעם הבאה נחפש מישהו שיעשה עבורנו "תיקון" ויהיו לו בדיוק את התכונות שחסרו לנו בקודם. ואז אנחנו מגלים שגם זה לא מושלם...
האם את יכולה להעמיק ולראות אל תוך הגרעין של בן זוגך, הפוטנציאל שלו, מבחינת כשרונות, חוכמה, תכונות אישיות, ולמצוא בו דברים שאולי עדיין לא יצאו לאור כי הוא גדל בסביבה מסויימת, לצד הורים מסויימים ואחים מסויימים?

זוגיות מוצלחת מצליחה להוציא לאור את רוב הכשרונות החבויים של כל אחד מבני הזוג ושניהם פורחים בזכות היחד שלהם.
אבל במציאות, אני נתקלת בהמון זוגות שקורה בדיוק ההיפך, בגלל צורך לרצות ולפייס ולא להיכנס לעימותים, כל אחד קצת מתכופף ומוותר על דברים שחשובים לו על מנת לקבל את אישורו והסכמתו של השני.
תכונות מסויימות אצלו משכו אותך אבל ככל שהכרת אותו יותר יש לך יותר ספקות. בעיני אהבה אמיתית היא כאשר ככל שאני מכירה את בן זוגי יותר כך אני אוהבת בו יותר דברים, ומקבלת את הדברים שאינם מושלמים בו, כי תמיד יהיו כאלו, אף אחד אינו מושלם ואינו תפור על פי המידות שלנו בדיוק.
אני מקווה שתשובתי נותנת לך איזה כיוון.

היי, שמי דנה ואני בת 25.
קראתי את מכתבך ואת תגובת הפסיכולוגית והרגשתי הזדהות עמוקה. אני מאוד מבולבלת כבר הרבה מאוד זמן.. אני נמצאת במערכת זוגית כבר 4 שנים. השנה עברנו לגור ביחד. ובשנה האחרונה הבלבול רק גבר.. הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך החצי שנה האחורנה והחלטתי לעזוב כי זה הכניס אותי לדכאונות עמוקים..
אני ממש כמוך! מלאת שמחת חיים ביום יום. אוהבת לצאת להנות לחוות לראות אנשים. והוא ההפך: אוהב להיות בבית לא לעשות כלום.. ללא שאיפות מיוחדות וללא רצון להרוויח יותר מידי כסף ולחסוך.
אני מרגשיה שאנחו בבסיס האופי מאוד מאוד שונים. וגם מבחינה מינית אני לא ממש נמשכת אליו.
בקיצור יש המון שוני ופערים ביניינו שמקשים עליי מאוד.חשוב לציין שלו ממש טוב במערכת הזוגית ומבחינתו (למרות שלא דיברנו על כך) זה לנצח.
עם כל הקשיים והבעיות אני מאוד מאוד אוהבת אותו הוא חלק ממני. החברה הכי טובה שלי. אני אפילו לא מסוגלת לדמיין מצב של פרידה. אני ממש מפחדת לעשות צעד ולאבד אותו.
אני חושבת המון על העתיד (בעיקר בשנה האחרונה) וכמו שאמרת לפעמים מדמיינת את שנינו ביחד עם ילדים וצחוק וכיף. ולפעמים מדמיינת את עצמי כבולה וכלואה עם הילדים בבית. כמעט לא יוצאים.. בית עם הרבה עצב. מאחר ואני הקיצוניות ההפוכה זה מתסכל אותי מאוד וגורם לי להיות בדיכאונות רבים.. חשוב לי להדגיש שאני מאוד אוהבת אותו!!!
קשה לי..בכל זאת אנחנו כבר 4 שנים ביחד!!
לדעתי אם אתם שנתיים זה עדיין לא הרבה זמן..את עוד צעירה! אל תמתחי את זה יותר מידי ואחר כך מאוד תצטערי...
מה לעשות????

דנה יקרה, ממה שתיארת את לא במקום הנכון עם החבר שלך. זה שיש לכם תחומי עניין כה שונים, העדפות כה שונות, ושאין לך משיכה מינית כלפיו - די מוכיחה את הנקודה הזאת.זה שנכנסת לדכאון בעקבות הטיפול הפסיכולוגי יכול להעיד שכאשר את נמצאת בהתבוננות פנימית מעמיקה יותר - את רואה דברים שמפחידים אותך ומעדיפה לא להסתכל לכיוון הזה. אז את עוזבת את הטיפול. זה קצת כמו "בת יענה", כך נדמה לי. איני רוצה לפגוע בך אלא להיות ישירה איתך, כי זה מה שעולה לי כאשר אני קוראת את מחשבותייך ותחושותייך כלפיו.
אני חושבת שלא נכון להתחתן עם "החברה הכי טובה שלך". זה לא מספיק.
את נצמדת אליו מתוך פחדייך ולא מתוך אהבתך אליו.
אל תיכנסי לזוגיות מתמשכת עם מישהו כזה.
את עלולה לעשות טעות חמורה שתימשך לכל החיים, עם ילדים משותפים, לעומת ההחלטה עכשו שאת עוד כה צעירה - להתנסות במערכות יחסים מסוג אחר.