אמון

(תיקון- ההודעה ששלחתי הייתה לפורום אחר ושם קיבלתי את התשובה שכתבתי עליה)
המשך הודעה:
אני לא יודעת כיצד ממשיכים מכאן, האם ההחלטה לנסות לסלוח ולתת הזדמנות שניה היא הגיונית? האם עלי להציב מטרות חדשות עבור שנינו בחלק הזה של הקשר בו אנו מנסים להתחיל מחדש? אני ממש מבולבלת...
האם הוא לא "ימעוד" שוב? במיוחד מאחר שאני מתכוונת לתפוס קצת מרחק ולעבור לגור לחוד לתקופה מסויימת של כמה חודשים.
אני מפחדת שאם לא אהיה שם לידו אולי גם לא אדע על מקרה כזה בפעם הבאה, שאני מקווה שלא תהיה.
אני יודעת שיש אופציה של טיפול זוגי, חשבתי שאולי צריך לתת לעניינים להרגע, שילך לטפל בעצמו קודם ואחר כך נלך לטיפול זוגי. כאילו שאני רוצה לבחון אותו תקופה מסויימת אם הוא אמין ונאמן ואז ללכת לטיפול, כי אז גם יהיה רצון להמשיך את מה שיש בינינו.
סיכמנו שבתקופה הקרובה נהיה כמו זוג טרי ומפגשינו יהיו בציבור עד שאני ארגיש נוח לבוא אליו ואולי לשוב ולחיות לצידו כמו שהיה עד כה.
מהדהדת לי בראש המחשבה שאולי זה כמו לתת לו פרס להיות לבד ולאפשר לו חופש אחרי כל מה שהוא עשה, אך מאידך אני רואה שקשה לו והוא מתחנן שלא אעזוב, על אף שאם אעזוב עדיין נמשיך את החברות שלנו ונהיה אחד לצד השני (אך מרחוק).
 
שנינו מכירים את המשפחות של כל אחד (לאחר השנים הרבות יחד) והעסק הופך לא נעים. אני בחרתי שלא לספר להורי על סיבת הויכוח שהוביל לקירור היחסים בינינו, אך בחרתי לערב את הוריו מתוך חשש למצבו הנפשי לאחרונה ומכיוון שחשתי שאין לי למי לפנות. אני גם לא מרגישה בנוח לדבר עם אף אחד על הנושא וכאשר כן דיברתי על ההתנהגות שלו לאחרונה (לא על הבגידה!!) חברה אחת ייעצה לי לנתק איתו את הקשר וחברה שניה שמכירה אותו הרבה יותר ממנה טענה שזו ההתנהגות שלו כבר המון זמן ושאנחנו יכולים לעבור את זה (היא כמובן ייעצה את זה על כך שגיליתי על שיחות הטלפון ושוב לא סיפרתי לה על הבגידה אחר כך).
אני רוצה מצד אחד לא להיות איתו מתוך כעס ופגיעות, אך רוב רובי כן רוצה להיות איתו.
אני לא רוצה לאבד את החבר הטוב שהוא ואני תמיד נזכרת בזוגיות המקסימה שהייתה לנו עד המקרה. השאלה אם כך מתנהגים חברים טובים, פוגעים אחד בשני? וזה מאכזב.
אני חוששת שהמקרה יחזור על עצמו עוד כמה שנים כשאולי נתחתן ואולי יהיו לנו ילדים יחד.
ועוד משהו, אומרים שמי שמשקר תמיד ישקר ומי שבוגד תמיד יבגוד... אך האם טיפול שלו עם מטפלת וטיפול זוגי יכולים לנסות ו"לתקן" את כל זה או שזו התנהגות ש"טבועה" בו?
כל כך קשה לי לבד ואני רוצה להיות איתו, אך אני נזכרת במעשיו וזה שובר את ליבי.
אני מודה מראש על כל ניסיון לייעץ לי ומתנצלת על אורך ההודעה(מה לעשות המצב מורכב)

מילנה היקרה, מאוד כואב לגלות בגידה, הגוף שלנו מגיב על כך לפעמים בסלידה, למחשבה שבן זוגנו היה עם מישהי אחרת, ומכאן ואילך קיימת בעיית אמון רצינית, שלא יכולה להישכח. מה שעוזר לפי נסיוני להתגבר על כך הוא להגיע לשורש הצורך שלו בחידוש ובריגוש. מה קרה ביחסים שלכם שכנראה העיק עליו - יחד עם כל הדברים הטובים שהורעפו עליו - איזה חוסר בחופש, חוסר בפרטיות. לי נראה שהוא מאוד אוהב אותך, ויחד עם זה נוצר אצלו מחנק מסויים. יחסים כה צמודים כמו שאת מתארת יכולים להיות נפלאים וכייפיים, אבל לא כל אחד בנוי לאינטימיות הזאת. יתכן שבשבילך היא ממש מתאימה ואילו למבנה האישיות שלו היא תובענית מדי. האם את יכולה לקבל ששניכם אינכם בנויים אותו דבר?
את יודעת, אולי, אם הייתם ממשיכים עוד שנים באינטימיות העמוקה אותה תיארת, יש מצב שדווקא את היית נשברת ראשונה ומרגישה צורך ברענון, חידוש , ריגוש, בדיקה עצמית...כי זה עלול לקרות לכל אחד בשלב מסויים. אז זה קרה לו ראשון...
אם אפשר היה לראות בכל מערכת זוגית משהו יותר דינמי, משתנה, המגיב לתהליכים הפנימיים שלנו ומגמיש את עצמו, יתכן והאירועים המסעירים והמטלטלים האלו, שקורים אצל הרבה זוגות, לא היו נתפסים כהרסניים כל כך.
חישבי על כך שהיום את מכירה אותו יותר טוב. נחשף רובדבאישיות שלו שקשה לך לקבל. בידקי עם עצמך - נדמה לי שעדיין את מאוד אוהבת אותו עם כל מה שהתגלה. אהבה זה גם לקבל את הדברים בבן הזוג שקשה לך איתם. זה לקבל את המכלול, על הטוב ועל הרע שבו. זה גם להיות מסוגלת להגיד לעצמך - נכון, זה כאב מאוד, ויתכן שגם בעתיד זה יכאיב לי, כי כנראה י בו את הנטייה הזו, אבל, זה מי שאני אוהבת, ואיתו אני רוצה להיות, ואני יכולה לעמוד בכאב הזה, שווה לי בגלל עוצמת האהבה אליו.
מה דעתך?

המחנק שאת מתארת אינו נובע ממני...
הזוגיות הצמודה היא מיוזמתו, אני תמיד עודדתי לפגוש ידידות וחברים שלו ע"מ ליצור פתיחות גדולה יותר, אך מצידו הוא זה שלא רצה את זה, הוא שרצה שנהיה כל הזמן יחד, הוא זה שרצה שנעבור לגור יחד, הוא זה שהעדיף אפילו שאנתק קשר עם ידידים מסויימים על אף אישיותם הנפלאה ואני זו שחשתי מחנק אך הסכמתי להתמודד עם הקרבה שכזו למען האהבה החברות והזוגיות והשתדלתי שלא להתלונן.
השאלה שלי הייתה למה זה נובע ממישהו ששם בעצמו דגש על הזוגיות הצמודה ורוצה להיות כל הזמן יחד ???
בערב הבגידה (הכוונה לאקט עצמו) היינו יחד בבית שכבנו מתחבקים ומטלטפים אל מול מסך הטלוויזיה וראינו סרט (שבאופן אירוני גם היה על בגידה),הוא מבחינתו טען שהוא ממהר למשמרת בעבודה ושמאוד עצוב לו ללכת ממני והלוואי והיה יכול לא ללכת.
הוא אפילו שוחח איתי בדרך לבגידה וכשחזר נשק לי וסיפר לי כמה שאני חשובה לו ואוהב אותי.
לפני אותו לילה גורלי הוא טען שאותה בחורה עובדת איתו והכחיש הכל למרות שהוא נפגש איתה ואני לא מבינה איך אפשר לשוב הביתה ולספר לי כמה שהוא אוהב אותי בזמן שהוא מנהל "רומן"..
לשאלה מדוע בגד אין לו תשובה,התשובה היחידה לאחר שיחות רבות בנסיונות לדלות מידע היא שהוא עשה שטויות והוא מתחרט על זה,הוא טען שוב שאין סיבה למעשים.
אם זו הייתה שטות של רגע הייתי יכולה לנסות ולהבין שאולי זו החלטה לא נכונה שלקח, אבל לשקר במשך תקופת זמן ולהתקשר אלי תוך כדי שהוא איתה ולומר לי שהוא אוהב אותי זה קצת מוזר?
(אגב היא חשבה שהיא היחידה בחייו)..
הזוגיות שלנו היא כן דינאמית,אני אוהבת אותו עדיין כי הוא חבר טוב שלי ועד עכשיו היה בן זוג מעולה, משקיע,אוהב,נותן מעצמו (את הבחורה השניה הוא לא פינק כמו שאותי הוא מפנק,אבל הם כן יצאו לכל מיני מקומות).
את חייבת להבין שגם כל המקרה טרי עברו רק כמה ימים ואולי אני מסרבת לקבל את המעשה שלו ולכן רוצה עדיין את החום והאהבה שלו.
הוא מבחינתו אמר שהוא מוכן לכל דרישה שתבוא ממני (טיפול פסיכולוגי הומלץ לו והוא יודע שהוא צריך ומוכן לכך וגם לטיפול זוגי הוא מסכים),הוא מתקשר להעיר אותי בבקרים,מתקשר לומר לילה טוב בלילות וכמובן שאנחנו נפגשים בתדירות שפירטתי בהודעה הקודמת.
יש לי כמה אופציות:
1. להישאר לגור יחד כאילו כלום לא קרה ולנסות לתקן מקרוב
2. לעבור לגור לחוד ולהפגש בציבור (כמו שהחלטנו שיהיה ופירטתי בהודעה הקודמת),עד שאהיה מוכנה לשוב ולנהל איתו חיים משותפים כמו ברמה שהייתה עד כה
3. לעזוב מה שיכאב לי ואמרתי לו שאני אשתדל לא לעשות וקודם אתן לו הזדמנות נוספת
השאלה שלי הייתה האם זה נובע ממצב נפשי?
האם כדאי לצנן את היחסים במגורים לחוד לכמה חודשים אפילו רק לחלק מהשבוע ואז לעבוד על הזוגיות או שעדיף לעבוד על הזוגיות כבר עכשיו מבלי לבחון אותו תקופה מסויימת שתיתן לי נק' נוספת לגבי אמינותו.
שנינו אחראיים בד"כ ואני יודעת שנוכל לעמוד במעבר וחווינו תקופות בהן נאלצתי להתגורר רחוק.

הוספתי פרטים שיכולים להאיר את סיפורי באור שונה ואולי נכון יותר.
כולי שבורה וכאובה ואני מחכה בקוצר רוח לתשובה שאולי תאיר את הימים האפלים והקשים שחוויתי לאחרונה.

ובכן, מילנה יקרה, ראשית, תודה על התיקון. לאור מה שאת מוסיפה אני חושבת על כיוון אחר. שיש בבן זוגך משהו מאוד טוטאלי ומוחלט, שאיננו המהות הטבעית שלו אלא דרישות גבוהות שהוא דורש מעצמו, מערכת ערכים מאוד אידיאליסטית שהוא דבק בה מצד אחד, אבל מתקשה לעמוד בה מצד שני. ואז נוצר פיצול - הוא לא מרשה לעצמו להראות את הטבע האמיתי המאוד אנושי, שמסוגל לטעות ולהיות אגואיסטי. הוא לא מסוגל לעמוד בפני ה"אני" הלא אידיאלי הזה, אבל "מתפלק" לו לפעמים כי קשה מאוד לשמור פאסון כל הזמן. זו גם הסיבה שהוא לא היה יכול להרשות לעצמו להגיד לך את האמת - לא כי הוא חושש כל כך מפנייך אלא כי הוא לא מסוגל להביט בעיני עצמו. אינני יודעת מה הסיבה בגללה הוא לוקח את התרופה שסיפרת, אבל אם הכיוון שלי נכון, אז הוא זקוק לטיפול פסיכולוגי ולא רק לתרופה, כדי לחבר בצורה יותר טבעית ואנושית את החלק האידיאליסטי לחלק הגשמי, ולחיות עם שניהם בשלום. אגב, עדיין יתכן שלמרות כל מה שכתבתי הוא כן חושש להציג את החלקים הללו בפנייך - לא כי את טיפוס מלחיץ אלא כי הוא לא מסוגל לראות את עצמו כך בעיניים שלך, לראות את האכזבה ממנו אצלך. אשמח לתגובתך. כמובן שבדרך הזאת של התכתבות אני יכולה רק לשער השערות ועלולה לטעות, אז עימך הסליחה. מקווה שתתחזקי ושהזמן יביא לך רגיעה.

נכון, הוא אמר שהוא מעדיף לשקר מכיוון שמפחד לאכזב את האנשים שיקרים לו וקרובים אליו (כמו שהוא שיקר לי). האם זו שקרנות אובססיבית???!!!
הוא לא אדם מאופק.
קצת לפני ש"תפסתי" אותו הוא שוחח איתי על כך שאין לו בעיה שאפגוש כל מיני ידידים שהוא בבכלל לא מכיר וזה לא אופייני לו (כי הוא מאוד קנאי!) וגם הדליק אצלי נורה אדומה.
הוא נוטל את התרופות עקב אבחנה של OCD שכרגע אני לא יכולה לפרט על זה עד כמה שאני רוצה.
לגבי טיפול פסיכולוגי (התנהגותי קוגניטיבי) הוא יודע שיש צורך ושוב הוא דחה את זה כבר 3 חודשים כי ברגע שקיבל את המרשם לתרופה נאמר לו שיש צורך לשלב בין השניים!
הוא טוען שהוא נורא עסוק בעבודה ולא מצא מטפל מתאים (אך איך מצא זמן לבגוד מאחורי גבי ולא היה עסוק או עיף?)
ניסיתי שוב לדלות מידע למה זה קרה? הוא טוען שיש מקום להנחה שלי-ששיעמם לו ואולי הוא חיפש גיוון, אבל כל הזמן הוא חוזר ומדגיש שזו סתם שטות. יכול להיות שנתפסתי אצלו כמובן מאליו?
בכל קשר יש עליות ומורדות ותמיד באנו ודיברנו אחד עם השני על הרגשות והחששות והפעם זה לא קרה, הוא אדם מאוד חם כלפי, כלפי חבריו ומשפחתו נמרץ ומשעשע, אך הוא לא מפגין רגש (או אולי רגש שנתפס בעיניו כרגש רע, או משהו שיכול לצער אחרים). לידי הוא בוכה לפעמים והרבה יותר חם.

בנוסף לא האמנתי שהוא חלק איתה אינטימיות שכזו, מעבר לסתם לפלרטט איתה, מכיוון שכל האינטימיות הייתה דבר מקודש וטהור בינינו, זה קצת מרתיע ומגעיל אותי...

הייתי מעוניינת לשמוע קצת תשובות לגבי האלטרנטיבות שהצעתי בהודעות הקודמות, שכן כרגע מצאתי שהדבר הכי נכון לעשות הוא לישון במקומות נפרדים והתכוונתי לעבור לגור לחוד במקום אחר (פירטתי בהודעה הקודמת), לכן אני גם מאוד לחוצה מבחינת זמן כי המצב לא מאפשר עוד לישון לחוד במצב הזה מעבר לעוד כמה ימים ועלי למצוא פתרון.

אני מודה על הנסיון מצדך לעזור לי ומקווה באמת למצוא את הכלים להתמודד עם הכל

ערב טוב, מילנה, לגבי האופציות שאת מתלבטת לגביהן, כאן אינני מרגישה שאני יכולה לייעץ לך, אכתוב כאן רק שיקול אחד: יתכן שאם תמשיכו להיות יחד עכשו הוא לא באמת יפנים עד כמה הכאיב לך, ואולי כדאי שיחוש זאת על בשרו, כי יקרו עוד פעמים בעתיד שהוא יעמוד מול פיתויים וחשוב שהוא יזכור לעומק מה היו התוצאות של הפעם הזאת, כדי שזה ייכנס במערכת השיקולים שלו אם להתפתות או לעמוד מול הפיתוי.

אין צורך לדון בסוגיה האם לעבור או לא, כי הבנתי מדברייך דברים שהיו אצלי בסימן שאלה.
עכשיו יש לי סימן קריאה ענקי!!!
שאלות נוספות:
מאחר ששנינו רציניים ורואים בקשר כמשהו שיהיה לו המשך, האם יש צורך בטיפול זוגי ומתי כדאי לעשות זאת?(אחרי המעבר, בזמן המעבר?)
ועוד משהו:
האם יש אופציה לאחר שהחלטתי את החלטותי לתת לעניינים להתגלגל ולשוב ולהתייעץ איתך בהמשך? (ז"א לומר שזאת אני ולספר מה חדש בעניין)

אני מודה לך מקרב לב על התמיכה והמענה המהיר!
תודה! תודה! תודה!

אני יודעת שאני שואלת בלי סוף אבל צצו לי כמה מחשבות לפני שאני הולכת לישון וחשתי צורך לשתף ולשאול.
כמו שסיפרתי משפחת החבר יודעת.
ידוע לי שעקב המעבר המתוכנן לא אראה אותם בתדירות גבוהה.
במשפחתו ישנה מסורת של ארוחות שישי השאלה היא האם עלי להמשיך בהן כאילו כלום לא קרה?, להפחית את התדירות? או שלא ללכת בכלל?
ובאיזה אופן את ממליצה להיפגש איתו אחרי המעבר?
הוא מעוניין שאבוא לסופי שבוע, מה את אומרת? (האם כדאי להגיע ולא ללון יחד?)

לציין כי ביקש שאשקול את האפשרות ללון באותו בית (לא מחייב באותו חדר) בסוף השבוע שלפני המעבר, האם זה יהיה בריא? (אני מבחינתי יודעת שלא משנה מה, איני מסוגלת לפתח אינטימיות אחרי המקרה ויעבור זמן, לכן אני לא חוששת שזה יאיים עלי, או ילחיץ אותי).

שוב תודה וליל מנוחה.

מילנה, אני ממש קולטת על פי טון דבריך שאת במקום רגשי חזק יותר, פחות התלבטויות. יותר סימני קריאה, כמו שכתבת... את כל השאלות הללו אני מציעה שתפתרי לבדך. אני חושבת שאת האדם הנכון לתת לעצמך תשובות, ולא אף אחד אחר. אין כאן עניין של נכון או לא נכון , כל דבר שתבחרי בו יכול להצליח, ואם לא - תמיד ניתן לשנות.