מבולבלת

וזה לא שאין לי צורך בזה, תמיד כשאני רואה זוגות אני ממש מקנאה ואני מדמיינת ככה ורואה את העתיד שלי עם מישהו. בנוסף אם כבר עתיד, תמיד מי שאני יוצאת איתו או מדברת איתו, אני מדמיינת שאנחנו כבר חברים ואנחנו נפגשים וחיים יום יום ואז ככה אני רואה אם זה מתאים אם אני רוצה בזה וכו ואני יודעת שזה ממש לא אמור להיות כך.

שלום מבולבלת,

קראתי את מה שאת כותבת, להערכתי לא מדובר במשהו מוזר. את בגיל כזה שמנסים הרבה, והגיל הזה בעיקר משמעותו היא חיפוש עצמי- מה אני רוצה, מה אני אוהב, מה לא, למה אני נמשכת ולמה פחות. וזה יכול גם להשתנות תוך כדי אירועים או תקופות בחיים. אין ממש כללים האם זה נורמלי או לא, האם זה מקובל להרגיש כך או אחרת או לא.

פרפרים והתרגשות יכולים לבוא ממש מיד, ויכולים לבוא גם אח"כ לאחר היכרות עם האדם שמולך- לגלות עליו צדדים שלא ראית בהתחלה, משם דווקא מגיעה ההתרגשות והציפיה לפגוש אותו.

אם בחור "לא עושה לך את זה", ויורד לך ממנו מהר- כנראה שזה לא מתאים. פשוט עוד לא מצאת את הפרטנר שלך. זה לא אומר שמחר מחרתיים לא תמצאי :) מה שכן הייתי ממליצה לך לא לחשוב על כל מילה ועל כל ניסוח שתגידי- תזרמי, תשתחררי, יתכן וזה מה שמפריע לקשרים להתקדם- הבקרה העצמית המוגזמת של איך לומר, מה להגיד, איך זה ישמע. אדם שנפגש איתך מעוניין להכיר אותך ואת מי שאת. אם תחשבי על כל ניסוח ועל כל מילה ואיך זה יתפרש- את לא תהיי ממש "את", אלא משהו אחר, לא "שלך" וזה ישודר החוצה. נסי לזרום, ותראי איך תרגישי.

לגבי זה שאת מדמיינת איך תהיו זוג בעתיד וכו'- לדעתי זאת חשיבה בוגרת ביותר, את לוקחת אחריות ואת בודקת עם עצמך האם בעתיד את רואה אותו איתך. הרבה פעמים זאת אינטואיציה- תפתחי אותה, זה יעזור לך גם בהמשך. גם פה אני חושבת שאת מתנהלת נכון. תאפשרי לחיים לזמן לך את האנשים והאירועים - כל השאר יבוא בזמן שלו.