חלף לו זמן

אני לא מרגישה שיש לי אומץ לעשות את הדברים האלה,אני לא מרגישה גם שאני יכולה לחוות משהו טוב בלי האנשים האלה הישנים החברות שהיו והאקס והכל ..ובנוסף אני מרגישה שאני הולכת כאילו לתיקון שהולכים לטפל בי ובדיכאון שלי ולא במה שמפריע לי ,כמו שילד קטן יבוא ויבכה שהוא צריך לקנות לאמא שלו מתנה עד מחר מקסימום ויגידו לו קח ממחטה תנגב את הדמעות וככה הם ייפסקו .

היילא קיבלתי תגובה על הודעתי האחרונה ,דרך אגב אתמול הייתי אצל הפסיכולוגית והיום שוב קמתי מאוחר עם דמעות..

אני היקרה, אני שמה לב שכל דבר שמציעים לך כאן - אני או אחרים - נדחה על ידך, ואת נשארת כל הזמן עם אותה גישה ששוללת רעיונות חדשים וממשיכה לדרוך באותו מקום.
על פי רוב ההתכתבות בפורום מתאימה יותר לאנשים שיש בכוחם לעזור לעצמם ורק חסר להם רעיון או הכוונה מסויימים. נראה לי שאצלך המצב יותר תקוע ואת חייבת להיעזר באיש מקצוע מתאים. ושוב אני כותבת לך שלא תמיד הפסיכולוג אליו את הולכת מתאים לעבוד איתך. זה לא מובן מאליו שזו שהלכת אליה היא הכי מתאימה לעזור לך. זה לגיטימי לבחון את השאלה הזאת, או להחליט שאת לוקחת את העבודה איתה ברצינות ופשוט נפתחת מולה - יהיה אשר יהיה - כדי להתחיל לצאת מן המקום התקוע כל כך.
אם את לא בוטחת בה שתוכל להכיל את מה שעובר עליך - עלייך לבחון את האפשרות להחליפה.

היי

(אני לא התייאשתי---)

לידיעתך להרבה אנשים בעולם אין את האומץ לקום ולבצע מטלות פשוטות ולכן הם שרויים במצב של תרדמת כל חייהם ומתפקדים על תקן של מיקסרים ניידים, אוכלים ומוציאים שותים ופולטים, זה מה שאת רוצה להיות?
אני מאמין לך שאת לא מרגישה כרגע שאת יכולה לחוות משהו טוב, אבל זה רק בגלל שאת מעדיפה לנבור בבוץ ולדשדש באותו מקום במקום לזוז מילימטר הצידה ולראות עולם מופלא של דברים טובים שמחכים רק לך! את פשוט חיה בערפל ולא רואה את מה שמוסתר ממך כי את! זו שמסתירה, בדרך שאת מדברת... בצורה שאת חושבת... ומנתחת את הדברים. ראית פעם תולעת זזה הלוך ושוב בתוך החלק הרקוב של התפוח? כשאת מסתכלת על זה מבחוץ את מבחינה מייד שהיא עושה שטות הרי היא יכולה לזוז 2 מילימטר ימינה או שמאלה לחלק הטוב של התפוח וליהנות מנתח מאכל גדול יותר...
כך גם אנחנו מסתובבים בעולם ולא רואים מה שקורה או מה שיכול לקרות איתנו מעבר לפינה,
אני מציעה לך "פעם אחת ולתמיד" להסתכל בזווית שונה על החיים ולהאמין שמחכה לך שפע של ברכה והצלחה בכל תחום שתבחרי, רק תבחרי!

אני נזכר בפעם הראשונה שהגבתי לך, כתבת שאת בחורה שלא מאמינה וכו', היום אני מבין שאת לא מאמינה בכלל כולל אי אימון בעצמך, וזו כבר בעיה שאת חייבת לעבוד עליה חזק ומייד,
זה מצחיק ומדכא בו זמנית לתת לך רעיונות לייעול לחיים שלך ואת דוחה את הסיוע שוב ושוב
עד מתי?
עד מתי בן אדם בשר ודם עם מוח גידים ועצמות נותן לעצמו לשקוע במה שקרה בעברו?
העבר אין גברת נכבדה, אין-נגמר-פיניטו-נאסינג-גורנישט-הלך כפות.
והעתיד עדיין מחכה לך...ילדה...
וההווה כהרף עין חומק ממך בכל יום ויום...
עד מתי???
בהצלחה

היי אני לא יודעת ,או שאני מפרשת את זה ככה או שזה באמת ככה-->זה לא עוזר לי שמטיחים בי האשמות ושוב שופטים אותי זה ממש מזכיר לי תחבר שהיה לי שאמר שאני תולעת ושבנאדם צריך לחתור לאנשהו וכאלה דברים.כאילו אני באה ואומרת שקשה לי ובסוף אני הופכת להיות הבעיה אני והעצלות שלי כביכול ,כאילו נו תפסיקי לברבר ותמצאי משהו,אני מבינה את זה אבל הדבר היחיד שאני מרגישה שבאפשרותי זה עכשיו לעשות קריירה בחנות בגדים ו"להתחתן" ולצאת לברים ולהרוויח כסף ולהתאפר.בעצם כל הדברים החיצוניים החסרי משמעות ,אני לא מוצאת משהו שבאמת יגרום לי להרגיש טוב ! ובנוסף לזאת זאת דעתך האישית על אנשי המיקסרים.זה גורםלי לחשוב שואלה אולי הפסיכולוגית מדברת איתי כאילו יש משהו מעבר כי היא עושה מזה כסף, מצד שני אולי באמת יש משהו מעבר כי אני לא מרגישה בנוח .ובנוסף לזאת זאת תקופה כזאת שכולם נמצאים בצבא ואין לי כל כך מה לעשות אז כן אני מיקסר לזמן מה .מה שעוזר לי לפעמים זה לחשוב פשוט שאם לא רוצים אותי אני גם לא אמורה לרצות ! אני לא אמורה לרצות לחזורלפעם אלא לרצות להתקדם ,כל פעם שאני מרגישה איזה אופוריה כזאת וחושבת על האקס אני פשוט אומרת תתעשתי הוא לא כאן איתך וגם את לא אמורה לרצות קשר שהיה לא טוב ,וצריך באמת להתקדם לאנשהו.קיצור הרבה הרבה מילים וזמן פנוי .אני מוצאת את עצמי גם מדברת עם "חברות וחברים שלי" ומספרת להם מה עובר עליי ואחרי זה בא לי פשוט להקיא מהשיחות האלה,ידיד שלי הציע לי לסוע לחול ופשוט בא לי להקיא עליו ולהגיד לא .מצד אחד אנימרגישה ממש מתחמקת מהכל ואחרי זה בוכה שאין לי מספיק חברים ..דרך אגב בני למה לא כתוב עליך למעלה כמו שיש מידע על מוניקה דורית ועדי?

היי

אולי...
תעזרי לנו לעזור לך...
אולי...
תכתבי מה את כן רוצה לשמוע כדי שתוכלי לקחת ולאמץ לחייך החדשים...

דרך אגב 1 אני רואה שאת כן יודעת להסיט מחשבות ומתעשתת מידיי פעם, אז הנה תשכפלי את הזמנים הטובים הללו ותזכרי אותם,

דרך אגב 2 אני לא מנהל וכותב בדיוק כמוך, אולי תציעי אותי להנהלת הפורום...

דרך אגב 3 האם הצלחתי לגרום לך לשנות משהו מהגישה שלך לחיים?

בהצלחה
בני

היי..אני לא ממש יודעת אני רק יודעת שאני מרגישה מפגרת שאני מתחילה לקרוא כל מיני כתבות על אהבה ראשונה ודברים כאלה באינטרנט אני מרגישה דפוקה או מוזרה לא יודעת אם בצדק.מרגישה בעיקר מטומטמת שאני שומעת שהבחור אומר עליי מאחורי גבי שאני כמו כלבה ושאני מרושעת ומדכאת ואני בזמן הזה עדיין עצובה ,היום גם ידיד שלי אמר לי שהוא רוצה שנהיה ביחד ואמרתי לו שאני לא רוצה והלכתי הביתה ממש עצובה בהרגשה שרק רוצים לנצל אותי ...אני מקווה שיש איזשהו היגיון מאחורי כל הרגשות והמחשבות שלי ושאני אמצא אותו מתישהו.ובקשר לכל הכתבות-אני מניחה שהכל די בולשיט כל מיני קלישאות של "אהבה ראשונה חייבתלהיגמר כדי להיות ראשונה " "בעזרת מערכות יחסים בגיל ההתבגרות אנו מבינים מי אנחנו ומה התפקיד שלנו בחיים "

היי

אני כבר לא יודע מי את. את אמיתית? שחקנית?
את באה לפורום לפרוק או להתפרק?
את רוצה שמישהו יקשיב לך באמת בלי שתרגישי מנוצלת?
את רוצה שרק נקרא את הפוסטים המיוחדים שלך ולא נגיב?
-
אני פונה ללב שלך...
אנא - למענך ולמען עתידך תפני למייל הפרטי של עדי בדיחי המקסימה, יש בה את כל מה שאת צריכה עכשיו ועוד הרבה מעבר,
-
חבל על המילים שארשום לך כאן סתם, זה מרגיש לי בזבוז זמן ואנרגיות לריק.

בהצלחה רבה

היי,אני לא יודעת גם אני מרגישה ממש שחקנית בעיקר כשאני מתעסקת בדברים שאין להם קשר למציאות העכשווית,עדיין יש מקום שרוצה לכתוב ושיענו לו ואיזשהי עזרה איזשהו שינוי פנימי,אני קצת מרגישה אבודה ובעיקר מפחדת שאנשים רוצים לנצל אותי אושעושים לי מניפולציות כאלה ואחרות וזה ממש הרגשה מפחידה ומגעילה.אני ממשיכה ללכת לאשת מקצוע אפילו פעמיים בשבוע אבל אני מפחדת באמת שהיא לא תבין אותי ומכל הלבד הזה .
זהו אולי זה יותר מובן

אני גם רוצה להוסיף שמוזר לי שהוא בכלל לא מתגעגע אליי ואחרי שאני פגועה יוצא מצב שהוא זה שאומר לי :אל תתקשרי אליי אני פשוט לארוצה להיות איתך בקשר.ושהוא יצא עם בחורה שבועיים אחרי הפרידה,זה מוכיח משהו על הקשר שלנו ו..עליי.בתקופה האחרונה אני עובדת ויוצאת מדי פעם אבל עדיין אני מרגישה משהו בפנים צועק הצילו,רוב החברה שאיתה אני מסתובבת מכירה אותו וזה גם מציק.

בוקר טוב לך "אני", את מתארת מצב נפשי שבו המחשבות שלך מטרידות אותך ולא מרפות, ונוצר "לופ" - מעגל קסמים שבו את לא מצליחה להתנתק ולעבור הלאה ולחיות את החיים של עכשו. את שקועה בעבר - במערכת היחסים ההיא ובכל מה שאת עשית שם והוא עשה שם, וזה לא מרפה ממך. כמו כן את רואה את עצמך בצורה מאוד שלילית וביקורתית, וההסתכלות הזאת מתקבעת אצלך ונגררת לעוד תחומים וממש מורידה לך את הדימוי העצמי.
אני מבחינה כאן בשלושה דברים שונים:

1. מה שקרה בקשר. כמעט בכל קשר יש צד אחד שאוהב יותר ואחד שאוהב פחות. לזה שאוהב יותר מאוד קשה להכיל את האפשרות שבן הזוג אינו מושקע רגשית בדיוק כמוהו, כי אחד הדברים שמתלווים לתחושות האהבה זה הצורך בהדדיות. יתכן שבתחילת הקשר כן היתה התאהבות מצידו אלא שעם הזמן ועם הסתבכות היחסים - היא נגמרה. מאוד יתכן גם שיותר קל לו להתנתק ממך רגשית בעזרת הצגתך כלפי עצמו וכלפי אחרים בתור "חולת נפש" ולהגיד לכולם שהיית עבורו ידידה ולא חברה. את לא יכולה להיות אחראית להתנהגות שלו, אלא רק להתנהגות שלך. ובהקשר של אחריות, התרשמתי שאת יכולה לראות את האחריות שלך לכל מיני דברים שעשית בקשר שהיו בעייתיים ואת מתחרטת עליהם. אני מציעה בהקשר למה שקרה שתראי בכל הפרשייה הזאת "שיעור" לחיים, משהו שלימד אותך דברים על עצמך שראוי לך להימנע מהם בעתיד, ולימד אותך דברים על התנהגות של אנשים - על מנת שתביני יותר טוב את העולם ואת עצמך. נסי לקחת את כל מה שקרה לכיוון של הפקת לקחים, במקום של גינוי עצמי. למידה מטעויות. זה הדבר הטוב ביותר שניתן לקחת מן העבר.

2. חוסר היכולת שלך להתקדם ולהתחיל לבנות את עצמך באופן עצמאי. לדעתי מה שעלייך לעשות הוא למצוא משהו חדש שיצליח לתפוס את תשומת הלב שלך, כמו תחביב חדש, כמו לימודים, או נסיעה לחו"ל, כמו סדנא לצמיחה אישית, כמו חבר חדש. משהו שיעזור לך להתרכז בהווה חדש במקום בעבר המטריד. לפעמים זו הדרך היחידה להוציא את עצמך ממעגל הקסמים הזה.

3. לבחון האם את נמצאת בטיפול הנפשי הנכון. בהחלט קורה שמגיעים לטיפול נפשי למישהו שלא נוצרת איתו הכימייה הנכונה, או ששיטת הטיפול אינה מתאימה לך. כך שעלייך להעלות את תחושותייך ומחשבותייך במקום לבזבז את זמנך ואת כספך.

אני מקווה שקצת עזרתי...בהצלחה!!!

בוקר טוב,אני לא מצליחה להתחבר כל כך לבנים אחרים וגם התחושה הזאת שאני מנוצלת ושאני לא איתו כי אני לא טובה מספיק פשוט מורידה לי את כל המוטיבציה ואת כל החשק.במיוחד כל הרגשות אשם האלה ממש אוכלות אותי מבפנים.הרבה אומרים לי שביטלתי אתעצמי בתקופה איתו וזה נותן לי הרגשה שפעם הייתי יותר טובה שפעם ופעם אבל העובדה היא שכשהייתי איתו התבכיינתי לו על כל דבר בי,אז אפילו אין לי מקום לחשוב"אה טוב הייתי קיימת גם לפני שהכרתי אותו תודה לאל" כל עצם ההתנהגות שלו והחוסר אכפתיות וה"עופי לי מהחיים עופי מפה " פשוט גורמת לי להרגיש דפוקה ,גם זה שחברות ניתקו איתי קשרים והאשימו אותי ..כאילו אני גורמת לעצמי עוול.
יכול להיות שהוא אפילו עושה לטובתי ורואה שאני תלויה בו ורוצה שאני אפתח חיים משלי אבל עדיין זה לא שהוא היה משקיע כל כך ..כשאני מדמיינת אותו בראשי אני רואה מישהו ששם את האצבע שלו על הכתף שלי ובורח.
שנתיים זאת באמת תקופה ארוכה וקשה לי לנבור בהכל ואפילו להרגיש אשמה שבהתחלה דחיתי אותו.

אני צריכה לציין שאני בתקופה בין התיכון לצבא אז הרבה חברים התגייסו ודי משעמם והתכניות שאני יכולה ליצור לעצמי הם לתקופת זמן מוגבלת.ובימים האחרונים אני שמה לב שאני לא אוכלת הרבה בכלל וישנה כל היום ומצד אחד זה מרגיש לי רע ומר ומצד שני אני מרגישה נקייה ואני מרגישה שמחה שאני לא בקשר עם אנשים שעושים לי רע ועם הבחור שבאמת גרם לי להרגיש נחותה וכל היום שפט וביקר אותי.כמו דף לבן חלק בעצם אבל זה גם סוג של מפחיד ..

מצטערת על העומס ,אבל אם כבר עונים לי עדיף שאני אגיד הכל.חלפות בי באמת כל הזמן מחשבות ועכשיו התחלתי לחשוב שאולי אני אובססיבית לבחור כל כך כי אני מפחדת שלא יהיה לי קשר עם אף אחד אחר או שאף אחד אחר לא ייתן לי את התשומת לב שהוא נתן לי.הרי כל הקשר איתו גם אמרתי לו שיהיה עם בנות אחרות כי הרגשתי שהוא יכול ואני לא.אולי באמת עדיף שאני אוכיח לעצמי שאני יכולה?ובעצם למה אני מנסה להוכיח לעצמי במקום לקבל את הקיים.ואולי אני שוב מנתחת את הכל כדי להרגיש שהוא ה"אחד" ושאחרי הרבה קשרים אני אווכח שהוא הכי טוב לי והוא יווכח לכך בחזרה וכדי להדחיק את הדחיה שלו?אני מתפלאת אמנם מהיצירתיות שלי וכל הדרכים שלי לחשוב עליו בסופו של דבר אבל זה כבר מציק והמחשבות באות והולכות.

אני יקרה, אני שמחה שאת כה צעירה. האמת היא שחשבתי שאת מעל גיל 20 על פי יכולת הביטוי המעולה והיכולת שלך להתבונן אל תוך עצמך.
יחד עם זאת, האובססיביות שלך במחשבות עליו מדאיגה אותי. בגלל זה הצעתי לך למצוא עיסוק שישלוף אותך מכל זה.
יש לי רעיון בשבילך: כל עוד את ממתינה לגיוס - מה דעתך להתנדב ולהיות בקיבוץ רחוק מן הבית? או למצוא עבודת קטיף בתשלום באחד הקיבוצים? זה יפתח אותך לסביבה חדשה ומלאה באנשים וחוויות חדשות, ואני חושבת שעד מהרה תצליחי להוציא אתו מן הראש שלך.

בכל אופן, ותרי על הפנטזיה שתחזרו להיות יחד, לפחות לא בשנים הקרובות, כי שניכם צריכים להתבגר עוד הרבה. זו היתה מערכת יחסים מאוד לא שוויונית והוא השפיל אותך גם בדיבורים שלו וגם בהתנהגות שלו. את יכולה לראות את הנזק שנגרם לך עד עכשו!!!

חלק מן הדברים שכתבת מדאיגים אותי כמו זה שאת אוכלת כה מעט וישנה, ולא יוצאת ולא נפגשת עם אנשים, ומתכנסת עם עצמך ועם מחשבותייך - אלה סממנים של דכאון נפשי, וחייבים בטיפול פסיכולוגי מתאים. מכיוון שכתבת שאת כבר בטיפול - דברי עם הורייך שיעזרו לך להחליף את המטפל.

מאחלת לך הצלחה רבה בתכנית ההתנתקות...

היי,אני לא בטוחה שאני כבר צריכה למהר להחליף מטפלת כי אומרים שזה תהליך והיא טוענת שהיא חושבת שאני עדיין לא משתפת פעולה ולא יודעת כל כך על מה לדבר וקצת חוששת להיפתח.ובקשר למערכת היחסים,כן היא לא הייתה כל כך שוויונית אבל אני מרגישה שזה מגיע לי כי למשל בתקופה הזאת אני שמה לב שאני מפחדת מהצל שלי והוא לעומתי לא כזה ..אני לא בטוחה כמה להתנתק מהכל יעזור לי זה בעצם כמו לברוח כי המחשבות שמעסיקות אותי כנראה מציקות לי וחשוב לי להרגיש יותר טוב .קצת מוזרלי שהתקופה הזאת נמשכת כל כך הרבה זמן ואני לא מבחינה בשיפור כל כך.גם מתחיל להימאס ממקום העבודה כי זה שוב ,מרגיש כמו בריחה וכל פעם שאני שם אני מרגישה ששם אהיה עד סוף חיי,אבל זה לא יקרה .קשה לי באמת להבין מה אני רוצה כי אני משתנה ועוברת סביבות שונות והתפתחויות שונות ואני לא יכולה לצפות מעצמי לחזור למה שהייתי או דבר כזה.אשמח לתגובה לגבי כל מה שרשמתי

אני יקרה, עצם העובדה שאת כותבת כאן בפורום מעידה על הצורך שלך להיפתח ולקבל עזרה. לכן אני תוהה למה את "לא משתפת פעולה" עם המטפלת שלך. האם את היא זו שביקשת ויזמת לקבל טיפול נפשי? או שמא הורייך שלחו אותך? כי אם לא הלכת מרצונך ומתוך המצוקה שלך אלא נענית ליוזמה של הורייך - זה מסביר את אי שיתוף הפעולה שלך זה מאוד אופייני לגילך..
אדם כמוך - עם יכולת הביטוי העצמי שלך ועם יכולת ההתבוננות הפנימית שלך - שמרגיש עד כמה הוא זקוק לעזרה ומבין שעליו לעשות תהליך טיפולי - ויוזם זאת - בדרך כלל מתמסר ונותן את עצמו וחושף. אם ההתחלה היתה לא ביוזמתך - זה די מסביר למה אינך מתמסרת.

אז יש לך עכשו, בהווה, שתי אפשרויות: או שתחליטי שאת מתמסרת ונפתחת, וסומכת עליה שתעזור לך, או שאת מרגישה שאינך יכולה לסמוך עליה ואת לא נפתחת כי את שומרת על עצמך, ואז חבל על הזמן. כבר כתבתי לך שלא כל מטפל מתאים לכל מטופל וזה קורה הרבה שצריך להחליף מטפל וזה לא אומר שום דבר רע או בעייתי לגבייך.

לגבי התנתקות - אני מקווה שהגיוס לצבא ישלוף אותך ויכניס אותך לתוך עולם חדש, אבל אני חושבת שרצוי מאוד שתתחזקי לפני הצבא, מכיוון שיש בו אלמנטים מלחיצים ותהיי זקוקה לכוחות נפשיים וחברתיים כדי להסתדר שם.
אז דרך אחת להתחזק היא להתנסות באותה התנתקות שהמלצתי לך עליה ודרך אחרת היא לקדם את נושא הטיפול הנפשי.

כרגע את דורכת במקום כבר שנתיים, שזה המון בכל גיל! וזה הכי גרוע, כי זה מייאש אותך ומתקבע בך. משהו צריך להשתנות, או מבפנים - מבחינת הגישה שלך לטיפול, או ע"י שינוי חיצוני - שינוי הסביבה שלך.

עלי להוסיף עוד משהו קריטי:
אחת הבעיות במצבך היא שהפסקת לסמוך על עצמך, או במילים אחרות - "את מפחדת מן הצל של עצמך" כמו שכתבת. וזה אומר שכרגע אין לך אומץ או כוח לעשות שינויים.
זה קורה מכיוון שהדברים שכן עשית בחיים שלך למשל מול החבר - סיבכו אותך בתוצאות קשות, ואיבדת את האמון ביכולת שלך לקבל החלטות טובות. את חוששת שכל דבר שתחליטי עליו ייגמר גרוע, אז את תקועה בהווה בלי יכולת להקשיב לעצמך ולפעול.
לכן - נסי להיזכר בשנים האחרונות בדברים שכן הצליחו לך. בידקי עם עצמך - לימודים? עבודה? יחסים במשפחה? תחביבים? מיצאי את נקודות החוזק וזה יזכיר לך את כוחותייך.

שלום,אני לא חושבת שאני נערה מתמרדת שלא מסכימה לטיפול אני פשוט מרגישה ששולחים אותי לתיקון ושאני לא יודעת ממש מה אני רוצה מעצמי.אנשים אומרים לי שיש לי הכל ולא מבינים ממה אני לא מרוצה אבל אני מרגישה מיואשת,אני מרחמת על המשפחה שלי ועל המחלות בבית,אני מרגישה שחברים שלי הם לא באמת חברים שלי ושסתם מנצלים אותי גם בעבודה ,לא מוצאת כבר מילים לתאר את ההרגשה פשוט מין ייאוש מתמשך ובושה .כאילו אני חיה בעולם דמיוני משלי שלאף אחד אין קשר אליו וכאילו דברים שחשבתי הם פתאום מתבררים כממש לא נכונים .אני גם חולמת הרבה על דברים של פעם ועל סיטואציות שקורות עכשיו.

היי
את צריכה להבין ש כשקוראים את מה שאת כותבת ואני מתכווין לכל אורך התקופה עושה רושם שאת בחורה מאוד מיוחדת, משכילה שיודעת להתבטאות ולהביע רגשות ורצונות הרבה מעבר לגיל שלה,
שימי לב שכך מתייחסים אלייך בתשובות, והלוואי והיית יכולה לקום ולעשות בדיוק את מה שדורית הפסיכולוגית המקסימה ייעצה לך, תחשבי כאילו כבר באת אליה לטיפול ותאמצי את דבריה לטובתך,
מצד שני אני רוצה לשאול אותך שאלות מאוד פשוטות ותעני עליה אם אפשר גם בפשטות,
היות ואם זכרוני אינו מטעה אותי היטבת לתאר מה את לא רוצה וכן גם את הקשיים שלך מה לא בסדר בך ומה לא בסדר עם כל מיני דברים שבהחלט קורים וכו',
ואני שואל --- מה את רוצה שהכי יקרה בעולם?
לו יכולת להתחבר לאני הפנימי שלך בלי שיקולים זרים כמו של הידיד ההוא או חבר אחר, בלי שיקולים של חברות, בלי שיקולים של נורמות חברתיות וכו' רק "אני" נטו...
מה את רוצה מעצמך שיקרה לך היום, מחר, בעוד שבוע, בעוד שנה...?
לילה טוב

היי,אני לא יודעת קשה לי לחשוב על זה אני רק חושבת דברים שליליים רק רוצה לבכות ורק מרגישה צורך לדבר עם בן אדם ולהגיד כמה שרע לי ,אני לא נהנית ביציאות עם חברים ובכלל ממעגל החברים שלי אני לא רואה אותם אפילו כחברים שלי אני מרגישה צבועה לידם ויש בי המון כעס כלפי הבחור שבעצם מאושר עכשיו ומרגיש גבר גבר ב"זכותי" ואני במצב כזה בגלל כל מה שהיה .מצטערת שאני "תלמידה גרועה" אבל באמת שקשה לי לחשוב מה אני רוצה .יש גם כל מיני איומים בפתח,הרבה נערים ונערות בני גילי מעשנים סמים וזה מרתיע אותי,אני לא מרגישה בבית,בשום מקום גם לא בבית.אני מוצאת את עצמי הולכת עם אמא לחברים שלה כדי לאכול ארוחת צהריים עם המשפחה שלהם ומתחילה לרחם עליה שאין לנו משפחה שלמה בבית ושאבא שלנו מטומטם והרס לה את החיים וככה בעצם אני כל היום שקועה במחשבות רעות בהרגשות רעות וזה בהחלט מתבטא בחוסר תאבון ובכאבים אני פשוט מוקפת בקוצים זאת ההרגשה .

אני גם רוצה לציין שאני מרגישה שאין לי גבולות שאני חוצפנית ולוזרית מצד שני ,אני רוצה כל הזמן לשלוח הודעות לבחור ולדבר איתו ולפעמים כשאני נשברת אני באמת מתקשרת אליו והוא מסנן אותי ואני לא מבינה למה זה אמור להיות ככה .איך זה מגיע למצב של כזאת תלות וכזאת הרגשת נחיתות לידו.

היי

אוקיי
ענית את התשובה מדוע את נשארת שם תקועה כ"כ הרבה זמן...
בזמן שאת חושבת מחשבות שליליות זה מה שתקבלי... מה שאתה מזמין לעצמך זה מה שאתה מקבל~!
נסי להיזכר מתי חשבת מחשבות חיוביות וזה חיזק אותך?
מתי פרגנת לעצמך משהו טוב ואכן זה הגיע?
תביני שהעולם מלא בכל טוב רק שצריך לקום מהכיסא ולקחת, אפי' האוכל של הציפור הכי קטנה מוכן לה מידיי יום אבל היא צריכה לעוף ולחפש את המטמון אי שם בג'ונגל,
-
כל הדברים שאת עושה נראים לי כמו בריחה, את בורחת ממשהו שבעצם כבר לא קיים יותר בחיים שלך, כבר מחקת אותו מיליון פעם,
זהו, תעצרי!!!
ותארגני את החיים שלך במחשבה אחרת > אני הולכת הלאה-קדימה!
תשאלי את עצמך בכל בוקר מחדש ---
---מה אני עושה כדי להתקדם צעד אחר צעד לעבר חיים מאושרים שיהיו לי,
---שנמצאים אצלי עמוק בתוכי---
כל מה שאני רק צריכה זה להסיר את הבוץ ולגלות את הזהב שיש בי,
תתרכזי בעשייה חיובית, ובראש ובראשונה ב"חשיבה חיובית" זה נשמע פשוט אבל הביצוע חייב להיות כמו ביציאה לפרויקט,
בסך הכול יש כמה דברים שאת חייבת לעשות למענך ותלוי לגמרי רק בך, אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומך, והיות והוכחת כאן שאת יודעת להביע רגשות ולכתוב בשפה כה עשירה וכ"כ רגשית, אז אני קובע מכאן שאת בוודאי מסוגלת ומתאימה לבצע את המטלות הקטנות והפשוטות שתקבלי על עצמך, הם אלו שיתנו לך הרגשה שאת שולטת במחשבות ובמעשים שלך,
כמובן שמהר מאוד וככל שתצברי "חוויות טובות ומהנות" עם עצמך,
הדבר ייתן לך כוח ורוח גבית להמשיך עוד שלב ועוד שלב בקניית חיים פרטיים משלך כמו שתמיד חלמת,
-
נ.ב במקום לשלוח לו הודעות ולהתאכזב וכו', תפתחי מייל וירטואלי ותשלחי לשם את כל מה שאת רוצה לומר לו, זה ינקה אותך וירוקן את כל הכעסים בצורה אלגנטית בלי להזיק לו ובלי להשפיל אותך, אם את בכל זאת רוצה מענה בחזרה את יכולה לשלוח אליי ואני אנסה לגלם את התפקיד עד שיימאס לך ותביני שממנו לא תבוא הישועה לעולם.
אם יש עוד משהו שנוכל לעשות עבורך את מוזמנת לכתוב,
לילה טוב
בני

אתה רואה,שוב זה יצא שאני התלותית שמחפשת אצלו ישועה שלא בסדר ואני מדברת על דברים שבאמת באמת מציקים לי לא עוזבים אותי ומשפיעים עליי לרעה ואני לא יודעת כל כך איך להתייחס אליהם .אני גם מרגישה תחת לחץ שכל הזמן אני צריכה להשתפר לפעול ולהתקדם ולשנות וכל הזמן להיות משהו אחר ובסופו של דבר אני מרגישה שכל יחס רע אליי מאחרים מגיע לי או משהו כזה,עצם העובדה שהוא תקוע לי בראש ושאני עדיין חושבת שהכל באשמתי ושאני לא בסדר זאת בעיה גדולה,עצם זה שאני לא מרגישה מחוברת ואחרי שאני יוצאת עם חברים משותפים אני בטוחה שהם משקרים לי והולכיםלפגוש אותו זה בעיה.ועוד הרבה דברים שמפריעים לי שאני פשוט 24 שעות ביממה מנתחת הכל מאשימה את עצמי.

יכול להיות שבאמת אני רגישה ונקשרת לאנשים ובאמת החוויה של להתרחק מחברות להתרחק מאנשים שהיו קרובים אליי קשה לי ממש .אבל הנה אני מתארת אתהתחושות שלי ואז נגעלת מעצמי שאני מדברת על עצמי כל כך הרבה ומדברת בכללי כל כך הרבה על שטויות ובאמת דכאונית כמו שהבחור תיאר אותי .אני פשוט נעה במעגלים של כלום

היי
תהיי מי שאת אל תשתני, את גם לא צריכה להשתנות!

אני בטוח שיש בך המון דברים טובים כמו תכונות מיוחדות ויחודיות שאין לאף אדם אחר בעולם,
אני מציע לך בחום להתחיל לתרגל 2 דברים:
1. להתחבר למקומות היפים והטובים בחיים שלך כנערה/כאדם, לבחור אותם בכל יום מחדש ולהשתמש בכלים שגורמים לך להיות מאושרת עם עצמך,
2. "להעצים את הטוב שבך" ולראות בזה את המטרה הנעלה ביותר כרגע,
תסתכלי על זה כמו שמסתכלים בזכוכית מגדלת שיש בה שני צדדים צד אחת שמגדיל וצד אחד שמקטין, את צריכה להיות גאה בכל דבר קטן שאת עושה ולהגיד וואו איזה יופי שאני כן מצליחה לעשות ולפעול למרות כל הקשיים שלי, ומנגד להקטין את הדברים האחרים שמטרידים את מנוחתך,
(הזמן ייעשה את שלו תקף רק במקרה שאת מתרחקת ממה שעשה לך לא טוב ולאט לאט זה נהייה קטן בזכרון שלך, את כן זוכרת, אבל העוצמה של הזיכרון יותר חלשה כמו משהו שאכלת לפני שנה שנתיים,)
לכל מידה והרגל יש תחליף , את זו שיכולה לבחור מתי ואיך להשתמש בכוחות המיוחדים שיש רק לך, גם אם את חושבת או שאמרו לך במפורש שאת כזאת וכזאת תדעי שאין לזה אחיזה במציאות, כי בידייך היכולת לקבוע האם להשתמש בתכונה הזו או להחליף אותה באחרת טובה ממנה, שתגרום לך אושר ולא צער,

קחי בחשבון שכל הרגל חדש מצריך עבודה קשה ובעיקר התמדה וחיזוק חיצוני,
בהצלחה

אני לא יודעת מה זה אבל עכשיו קראתי אבל זה לא נראה לי נכון וזה סתם טיפשי אם אני אחפש כל מיני דפקטים ואתחיל לחשוב שטויות פמניסטיות

היי אני פשוט משתגעת מהמצב הזה אני מרגישה במשחק מחשב עם יותר מדי אתגרים אני מרגישה שאני כל הזמן משקיעה בעצמי חיצונית לא בפנימה שלי אמנם זה נחמד אבל אני מרגישה ילדה מפונקת יש ימים שאני כל היום מסתובבת עם אמא שלי ופשוט רוצה לישון כל הדרך מרוב שעמום או עצב או כעס אני לא יודעת מה זה ,הגיע לו יום שישי ואני פשוט משתגעת לא רוצה לצאת וכן רוצה לצאת לא מרגישה שיש לי חברים אמיתיים וזה פשוט מחרפן ובתוך כל זה אני רואה שאמא שלי בודדה ואני שוב מתחילה לרחם עליה ושוב מתחילה לחשוב שאני שושלת והמשכיות של כל הרוע הזה והעצב הזה מהמשפחה שלי ומאשימה את כולם ורבה עם אמא שלי וזה פשוט לא נגמר וזה נהיה כבד כל המועקה הזאת שאני סוחבת על עצמי. למשל בכל הרשתות החברתיות יש לי "חברים" שאני בכלל לא בקשר איתם רובם זה בנות שהאשימו אותי או אקסים למיניהם והצפייה בדברים שהם מעלים פשוט גורמת לי תחושת גועל ואשמה ,איך בכלל הבנות האלו יכלו להאשים אותי אם אני עכשיו נמצאת במצב כזה והן מאושרות ושמחות ומחייכות.אני גם כל הזמן מנתחת את המקרה עם האקס ,ממש נוןסטופ ,כי גם אני רוצה שתהיה לי אהבה נוספת ואני כל הזמן מנתחת הכל כדי להבין איך אני עוברת הלאה, ותוך כדי שאני "מנסה לעזור" לעצמי אני מרגישה כל כך בלחץ נפשי שאם אני אמשיך להתעסק בדברים האלו שמפריעיםלי אני בעצם אשאר לבד, כי אני רואה שאני מתחמקת מפגישות ולא מבינה מי החברים שלי ונרתעת מכל דבר .אני ממש מתחילה לפחד .מעצמי ומהאופן חשיבה שלי ומהחוסר בטחון הזה .פעם אבא שלי היה משתף אותי בדכאונות שלו ואומר לי כמה שהוא לבד ומסכן ואמרתי לו כל הזמן למה אתה כל כך מפחד מהכל אתה בסדר גמור.ועכשיו אני מרגישה כמוהו

אני יקרה, יש לי שאלה: האם את מתבטאת כך ואומרת את הדברים שיושבים עלייך ומכבידים עלייך לפסיכולוגית שלך? חשוב שהיא תשמע ממך איך את מרגישה.
אני קולטת שאת מאוד תקועה עם המחשבות הקשות והמדכאות ולא רואה איך את יוצאת מהן. כל דבר נראה בעינייך עכשו שלילי ובעייתי.
את מוזמנת להמשיך לכתוב לנו, ויחד עם זה חשוב מאוד שיהיה לך מישהו מקצועי איתו תוכלי לפתוח את המחשבות האלו. כי יש לכך פתרונות
אגב, עד כמה את עושה פעילות גופנית בצורה סדירה?
האם ידעת שאחת הדרכים הבריאות ביותר להתגבר על תחושת דכאוניות היא לעסוק בפעילות גופנית יומיומית? למשל הליכה או ריצה.
כאשר אדם נמצא בדכאון הפעילות המוחית שלו משתנה, ומוחו סופג מהר מדי את הטרנסמיטר הנקרא סרוטונין, שאחד מתפקידיו הוא לגרום לתחושות של אושר, עונג ושמחה. ידוע על מספר דברים שמעכבים את הספיגה ומאפשרים לסרוטונין לעשות את עבודתו:
1. לחשוב מחשבות חיוביות באופן יזום וקבוע
2. לקחת פרוזאק - תרופות נגד דכאון
3. לעסוק בפעילות גופנית מאומצת קבועה.
4. לעשות משהו למען מישהו אחר. תתפלאי, אבל פעילות התנדבותית או פשוט לעזור בבית ולקחת על עצמך משהו שאת יודעת שיועיל למישהו - זה משפר את מצב הרוח.

מכל האפשרויות הללו אני ממליצה לך על הראשונה ועל השלישית. וכמובן על הרביעית. לגבי הראשונה, חפשי למשל בכל בוקר 5 דברים בחיים שלך שאת מודה עליהם. שאת מרוצה מהם. זה יכול להיות כל דבר שמעורר בך שביעות רצון או שמחה. למשל אם יש יום יפה בחוץ. ציוץ של ציפורים. הבריאות שלך. אם את אוהבת את צורת העיניים שלך. את החדר שלך. תכנית מסויימת שאת נהנית ממנה בטליויזיה. חווייה ט ו ב ה שהיתה לך עם אותו חבר. כשרון הכתיבה שלך. וכך הלאה.
לגבי פעילות גופנית - זה גם יעזור לך במיידי וגם יעזור לך להגיע לצבא בכושר טוב יותר.

מאחלת לך שתתחילי לעשות שינוי בחיים שלך על מנת שתצאי מן המקום בו את תקועה עכשו.