חמתי מרגיזה אותי

אנה יקרה,

בראייה שלי, על-מנת לקדם דברים בכיוון הרצוי, יש לנהוג באהבה ובחלמה, לתמוך ולתת, להקשיב, לקבל ולהכיל. כולנו משתדלים יותר למען זה שאוהב אותנו, מקבל ומכיל אותנו כפי שאנחנו באמת, מקשיב לנו ותומך בנו. אני חוששת שאם תפני את חמתך לבתה או לבנה/בעלך, כאשר היא תזדקק לסיוע כלשהו, תשיגי בדיוק את ההיפך מהמטרה אליה את שואפת.
אני חייבת לחזק את ידייך על כך שאת נוהגת בחמתך כאילו הייתה אימך וכי לקחת עלייך את האחריות עליה מהיום בו נישאתם. התנהלות מעין זו כלל אינה ברורה ומובנת מאליה וכל הכבוד לך על פועלך.
מדברייך עולה כי את היא זו אשר אחראית לניהול השוטף של הבית (ציינת שבעלך עובד עד שעות מאוחרות), כך שלבעלך יש "ראש שקט" כאשר הוא בעבודה, הוא סומך עלייך ויודע שבכל הקשור לבית הכל "מתוקתק". אימו נכללת בנושאים הקשורים לבית ומאחר ואת אחראית על התחום הזה ומאחר ואת לקחת עליה אחריות כבר מזמן הוא סמוך ובטוח שאת דואגת גם לה, ממש כאילו היא הייתה אימך. אני משוכנעת שהוא מאוד מעריך את עשייתך למענה כמו גם, למען ביתכם ומשפחתכם.
לא בעלך ולא אמו יכולים לקחת אחריות על התנהלותה הלקויה של גיסתך. כנראה שהם רגילים להתנהלותה (האגואיסטית משהו...) כבר שנים ואין להם כוחות נפש או זמן (במקרה של בעלך) לנסות ולשנותה כעת. חמתך, מתוך רגשי האמהות, הרצון למצוא חן בעיני בתה ולקרב אותה אליה והצורך להיות איתה, מתנהלת כפי שתיארת. אל תכעסי עליה ועל תענישי אותה על התנהלותה של בתה מאחר וזה לא יביא לתוצאות המצופות. התנהלותה של גיסתך לא תשתנה וחמתך תפגע. נסי להסתכל על הימים הללו כ"ימי חופש" מהצורך לדאוג לחמתך, שהרי היא מבחינתה "משחררת" אותך בימים בהם בתה שוהה בביתה.
אני מאמינה כי חמתך מעריכה עד מאוד את דאגתך ותמיכתך והיא יודעת שאת שם בשבילה. לעיתים, כאשר אנו בטוחים במשהו אנו מרשים לעצמנו להשקיע שם פחות...(ולא שזה בסדר, זה פשוט אנושי).
אני מניחה שהאהבה והדאגה לאמו הביאו את בעלך להגיב כפי שהגיב כאשר בקשת להוריד פרופיל בכל הנוגע אליה (ואפשר להבין אותו) לכן, על-מנת ליצור אחריות משותפת בכל הנוגע אליה עלייך לפועל בתבונה ומתוך אהבה, כפי שציינתי בתחילת דבריי. שבי עם בעלך ונסו יחד (הדגש הוא על היחד) למצוא מוצא אשר יתאים לכולכם. נסי להביא למצב בו בעלך יעלה את הפתרונות הנכונים לדעתו (וכמובן יהיו גם על דעתך) כך שהוא יהיה מחויב למימושם. אני מאמינה שכאשר תראי לו שאת פועלת מתוך דאגה ואהבה לאמו הוא יתגייס למען המטרה.
למרות הקושי הטמון בכך עבורך (נפשית ומעשית) אני מאמינה כי זו הדרך הנכונה.
בהצלחה!