הצילו, אני מיואש לגמרי...

היי
בהן צדק שחשבתי בתחילה שאין לי מה לענות לך, ובכל זאת רק כדי לעודד אותך לפחות בקטע של הקשבה והזדהות עם מצבך שאינו פשוט בכלל... החלטתי כן לכתוב לך---
-
אני רוצה לומר לך כמה מילים שאולי תוכל דרכם להתנחם ואני מתנצל מראש אם זה לא מתאים להשקפתך או לדרך החיים שהורגלת אליהם עד כה.
כלל ידוע הוא שבני זוג שכורתים ברית לחיות את חייהם במשותף הרי הם נחשבים כגוף אחד ומה שכואב לאחד כואב גם אצל השני, כמו כן שטוב לך אז גם טוב לאשתך וכו', את זה אתה בטח יודע ומרגיש כל השנים,
אבל דע לך עוד דבר גדול שמופיע בקבלה על אותו יסוד ועל פיו יוצא שמשמיים הורידו את נשמותיכם בנפרד לעולם אבל אתם גוף אחד שהתמזגתם כאן בעולם הזה, וכעת תתבונן איזה חסד עשה איתך הבורא... המחלה של אשתך היא "המחלה של הגוף שלכם" אלא שרצה הקב"ה שרק היא תסבול ממנה כנ"ל לגביי המחלה החדשה שתקפה אותה, אז קודם כל בוא נודה לה' על כך שאתה בריא ושלם ולא קיבלת עליך את הפצעים הללו... אתה נבחרת להיות זה שיחיה עם המחלה בבית אבל לא ממש על הגוף שלך אלא כאחד שתומך בזה שסובל!
תסתכל על זה במבט אחר ותראה שאתה בר מזל ואולי זה ייתן לך כבר תחושה יותר טובה, אבל כעת עליך להבין שבורא עולם גם כשהוא סוגר את הדלת הוא משאיר את החלון פתוח...הווי אומר שעליך לתמוך באשתך ולתת לה את כל הכוחות הבריאים שיש לך כי לכך נוצרת... זוהי המשימה שלך כרגע-וכל הכבוד שאתה עושה זאת בתמימות ובמסירות כל השנים, אני בכל אופן מעריץ אותך על כל הדרך שעברתם ביחד עד כה, באמת לא פשוט להיות בצד התומך ולהרגיש כאילו אתה נותן ונותן ולא מקבל כלום בחזרה, אבל אם יורשה לי ואתה מסוגל להקשיב גם למילים הבאות אז כדאי שתלמד עוד דבר חשוב, כשאתה נותן (ובפרט למי שאתה אוהב מה גם שהיא אם ילדיך) הרי אתה נותן ומקבל בו זמנית, בעצם הנתינה שלך לאחר, אתה מקבל ממנו את האפשרות לתת לו, יוצא אם כך שאתה מקבל ממנו משהו, וזה את היכולת לתת לו, תחשוב שיש לך לתת אבל אין לך למי , אין מי שיקבל,
מה שאני מנסה להעביר לך שאתה נותן בעין יפה מעצמך כל השנים ולא מתרוקן כי אתה מקבל גם בחזרה, אולי זה מה שהחזיק אותך כל השנים,
ברור שרק מילים לא יחזקו אותך כעת, ואתה צריך קצת זמן להתואשש ולהתארגן שוב מחדש עד שתרגיש שאתה מסוגל שוב לחלוק את כוחותיך ומרצך כדי לתת לאשתך ולבית, >>>לכן אני מציע לך לצאת לכמה ימים חופש להתאורר, תמצא בן משפחה שיחליף אותך בבית ותחזור אח"כ בכוחות מחודשים,
בגלל שכתבת שאופצית הבגידה אינה באה בחשבון אין טעם להרחיב בנושא הזה , אתה מוזמן לקרוא ולהתרשם בפורום בגידות וגירושין איזה צער ותסכול זה גורם לבוגדים עצמם שלא לדבר על חורבן בתים ואימלול ילדים על לא עוול בכפם,

משתתף בצערך ומאחל לכם החלמה מהירה וזוגיות איתנה
בני

בני ידידי שלום,

תודה על שהקדשת מחשבה ובחרת על מענה לסיטואציה הכל כך מסובכת בה אני מצוי. אכן אני מודה ומתוודה שאם חלילה וחס הייתה נוגעת בי אחת ממחלותיה של אשתי (שלא לדבר על שתיהן!) - לא יודע איך הייתי שורד- ועל כן מודה אני לקב"ה על שעשני בריא.
בהחלט אני נותן בעין יפה ולפיכך גם מקבל אך לצערי נדמה לי שבחודשים האחרונים הצד המתרוקן - מתרוקן מהר.
דבריך נגעו בי אך היו לי קשים מלהפנים שהרי מי רוצה בסבל מתמשך ובחיים נטולי אהבה.
באופן טבעי פניתי לחלק הקל בתשובתך והלכתי לפורום פרידות, גירושין ובגידות - וכצפוי מצאתי שם יגון וכאב (זו הרי הסיבה שקיימים פורומים...) . בעודני קורא על תוגתם של הבוגדים, צדה לה עיני משפט של אחד הגברים שיש לו מאהבת כי "אנו צריכים לשאוף לחיות מאושרים ולא לחיות מתים"... לא יכולתי להישאר אדיש שכן לא פעם אני חש כך בדיוק.
כך או כך, נותרתי עם רגשות אמביוולנטיים ומקווה למצוא את הדרך הטובה...

מאחל לך חיים נהדרים, בריאים ומלאי אושר!

בתודה שוב,
דן.

דן היקר, ממש עצוב לשמוע על הבעיה שאתה מתאר. צר לי עליך ועל אישתך.
דרך אחת היא באמת להפוך להיות סוג של "קדוש" שמתעלה על יצריו ומקריב את צרכיו ומוציא מעצמו תכונות נעלות שמעטים הם האנשים שמסוגלים לכך. זו ההכוונה שנתן לך בני, ברוח האמונה והמסורת.
דיברת על האופציות של פרידה או של בגידה.
אבל, אולי ניתן למצוא איזו דרך ביניים, בה לא תצטרך להיפרד ולא לבגוד, אלא להגיע עם אישתך להסכמה ולהבנה שאתה תמצא לך מערכת יחסים חלקית, שתספק לך את הצורך באינטימיות ואפילו באהבה, ויתכן שהיא תהיה מוכנה לכך, מתוך שהיא רואה מה עובר עליך, ועד כמה אתה מתייסר ומתלבט. אם זה לא יהיה מאחורי הגב שלה - זו לא בגידה.

ברור שפתרון כזה אינו "אינסטנט", ונדרש תהליך כדי ליצור אותו ולהגיע להסכמה לגביו.
בדיוק קראתי באחד המוספים בסופ"ש על זוג דתי שבנה לעצמו זוגיות מיוחדת: הוא הומוסכסואל והיא לסבית. הם התחתנו על מנת להוליד ילדים ולבנות תא משפחתי - אבל הגיעו להסכמה שכל אחד מהם יהיה חופשי לצאת ערב בשבוע עם מי שהוא רוצה.
ממש מצא חן בעיני הסידור שלהם, שנותן מענה לכל כך הרבה צרכים מנוגדים.
דן, ברור לי שאין כאן תשובה אחת. כל אדם במצב כזה יתנהל אחרת, ויגיע לבסוף לפתרון איתו הוא יוכל לחיות הכי טוב בינו לבין עצמו.
אני חושבת שכדאי שתתייעץ עם איש מקצוע על מנת להגיע להחלטה שתתאים לך.

דורית היקרה!
צר לי לבשר לך שביהדות שאני מכיר אין מושג של דרך ביניים ובפרט בנושא הכי חשוב של החיים שנקרא "קדושת הקשר הזוגי"
הפתרון שהמציאו לעצמם הזוג שהזכרת לא מחובר למציאות ואין לו שום סימוכין לא בהלכה ולא באגדה...
מי שמאמין באמת חייב לקבל על עצמו את כל החבילה של התרי"ג מצוות, ומשתדל ללמוד לקיים אותם גם שקשה, יש מצוות שהם בגדר חוקים או גזירות שאין לך רשות לגעת בהם לא להמעיט ולא להוסיף אפי' נקודה אחת קטנה.
ניתן לדמות את זה לשליחת מייל עם כל הפרטים הנכונים אבל בלי הנקודה הקטנה דוט קום... והמייל לא יישלח לייעד המבוקש,
אני סבור שלא ראוי לנטוש אדם בעת צרה ולחפש ריגושים במקום אחר גם אם זה נעשה (כביכול...) בהסכמה, הרי כמעט בכל בית יש משבר, אנשים לא נשארים צעירים ויפים לנצח ולא עלינו גם נופלים למשכב וכו',
אז מה?
זה מתיר לפרק את השותפות הנהדרת שהייתה עד כה?
זה נותן לגיטימציה לשנות את הסטטוס?

לא צריך להיות ולהרגיש "קדוש מעונה" בזמן שנותנים כתף ואמפטיה לבת בריתך, לאשת נעוריך שכרתת איתה ברית ונשבעת לה אמונים, אוי ואבוי לנו כחברה וכבני אדם שנתנהג כמו חיות בג'ונגל ונטרוף את הפצוע ונתקוף את החלש,
התכוונתי להבהיר לו שיבין קודם כל ש "הבעיה" היא "שלהם ביחד" ולא מחלה פרטית שלה! ולכן גם הוא צריך להתמודד עם מה שקורה/עובר על אשתו, בדיוק כמו שהוא היה מצפה שהיא תתמוך בו במידה וזה היה קורה לו...
והוספתי בהודעתי הראשונה שעצם הנתינה והדאגה שלו אליה נותנת לו כוחות ואנרגיה חוזרת כדי שגם הוא ירגיש מסופק ומלא, בכך שיש לו למי לתת, וזה עבודה פנימית שהוא חייב לסגל ולעבוד עם עצמו כדי להרגיש באמת שהוא מקבל ולא רק נותן, מה גם שזה ישפר לו את ההרגשה הכללית, כי הכל בראש!
מי מאיתנו לא מכיר זוגות עם בעיות הרבה יותר גדולות, זוגות המתמודדים עם מחלות חשוכות מרפא ובכל זאת האהבה פורחת שם כי אהבה שאינה תלויה בדבר סופה להתקיים,
אני לא תמים ואני מבין שיש למלאות אחר צרכים ורצונות ושאיפות וכו', ולהיפך > חובה עליהם כזוג לעשות הכל כדי שהם יהיו מסופקים גם בנושא הזה כי אחרת זה לא יחזיק מעמד, לשם כך הם יצטרכו להיעזר באנשי מקצוע לדבר ולטכס עצות איך לעורר ולשמר את הזוגיות שלהם ואת חיי המין שלהם למרות כל המחלות והקשיים,
אני מאחל לך שוב הצלחה ובריאות בכל מה שתעשה
בני

בני יקר, תדע לך שאני מאוד מעריכה את דעותיך ובמקרה זה אפילו מעריצה אותן. אבל לא כל אחד יכול לעמוד בתעצומות הנפש הגבוהות הללו כאשר מגיעה שעת מבחן קשה כמו זו של דן.
אני חושבת שחשוב להשמיע לדן ולכולם כפי שעשית מאוד יפה בתשובתך) את החשיבה האידיאליסטית והערכית של היהדות (וגם של דתות אחרות) אודות זוגיות, ויש בכך הצבת מטרה גבוהה ונעלה.
אבל נדמה לי שלא רבים יכולים לפעול כך כאשר מגיעה שעת המבחן.
ברור לי כבר משאלתו הראשונה שלדן שהוא שקל את המעשה הערכי, והוא מודע אליו ונמצא בדילמה קשה. זה כבר מייסר אותו - המחשבה על נטישה או על בגידה,וברור לו שהוא מפנה בכך עורף לאישתו בשעת צרה וברור שזה הקושי שלו.
אינני בטוחה אגב שכל אנשי הדת יסכימו איתך שחייב אדם להקריב את כל אושרו במצב כזה. אבל באמת אינני מתמצאת בתחום הדת כלל.

אולי עדי בתור דתייה תוכל להתייחס לדילמה הקשה הזאת?

ערב טוב לך דורית.

תודה על המילים החמות שכתבת עליי זה עוזר לי באופן אישי ונותן לי את הכוח להמשיך.

המשפט "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" מתנגן לי בכל עת שאני ניגש לכתוב את תגובותיי, אני לא מתיימר לייעץ לו מה הוא צריך לעשות מבחינה מעשית, הלכתי יותר לכיוון "המחשבתי" זיהיתי בו ערכיות ונכונות גבוהה לעבודת המידות למרות הקשיים, עובדה שהוא הצליח להחזיק מעמד כ"כ יפה כל השנים הללו עד ש...
ייתכן שכעת הוא עובר משברון רציני ולכן הוא נכנס לבדוק מה יש לכם להגיד, (הוא לא לקח בחשבון שאני יענה...) ועניתי משום שהוא זעק "הצילו". בשביל אנשים איכותיים כמוהו אני נשאר ער בשעות הקטנות של הלילה כדי להושיט להם יד או דחיפה קטנה לכיוון שהם שואפים ורוצים להגיע,
לו הוא היה שומע לי הייתי מעודד אותו לא להיות "קדוש מעונה" אלא לשמור על המקום שלו על הרצונות שלו ולא לוותר על החיים האישיים והצרכים שלו בשום פנים ואופן, אבל הוא גם צריך לקחת בחשבון שלעיתים צריך לוותר על דברים מסוימים כדי לקבל דברים אחרים, אני אוהב להשתמש במשפט "המנוי לא זמין כעת" אשתו שתחיה נמצאת לעת עתה במצוקה אישית ונפשית, והיא לא פנויה להעניק לו ולזוגיות שלהם את הצרכים הבסיסים שהוא והיא זקוקים להם,
אולם מי ראוי להושיט לה יד ולחלץ אותה מהדכאון הזה? אם לא בעלה! להלן השותף לחיים שנמצא הכי קרוב אליה ויודע יותר טוב מכוווולם מה לעשות כדי לגרום לה להרגשה טובה,
בתקופה הזו עד שהיא תתעודד ותחזור לעצמה שימצא לעצמו תחביבים ועיסוקים אחרים שימלאו את חייו, כמו כן הצעתי לו שיקח חופשה לכמה ימים כדי להטעין מחדש את הבטרייה,
תכלס---
מצד אחד שלא יתייאש ממנה כ"כ מהר שיפעל בכל האמצעים העומדים לרשותו בתחום הרפואה ועוד, שיראה לה את אהבתו ללא תנאי בכל מה שקשור בעמידה לצידה בטוב וברע,
ומצד שני לא להזניח את עצמו גם כי התורה בעצמה מצווה ש"חייך קודמין" וגם כי רק בכוחות משותפים כשהוא בראש ובראשונה מחזק את עצמו או אז הם יוכלו לנצח את המחלה, ולבנות עוד קומה בזוגיות שלהם שתהייה הרבה יותר יציבה משום שהיא נבנתה נטו מנתינה אמיתית, נתינה שלא על מנת לקבל פרס!
לילה טוב
בני

אני מסכימה עם בני במאת האחוזים ומורידה בפניו את הכובע. ישר כח . הלוואי וכל הגברים (אני גם מסתפקת ברוב הגברים) היו חושבים ומתנהגים כמוך.

לך דורית , שאני מאוד מעריכה - אני קוראת את התשובות החכמות ומקצועיות שלך בשקיקה ולא פעם לומדת ממך רבות ומנסה ליישם את זה על הזוגיות שלי.
אלא , שצר לי מאוד והיה לי קשה מאוד לקרוא את תשובתך - אין דרך ביניים (לא משנה אם אתה דתי\ חילוני) האישה נמצאת במצב קשה - פיזית,נפשית ועצם הרעיון לשאול אותה בהסכמה שהיא תאפשר לו - זה לדרוך לה עוד יותר על היבלות ולעשות אותה עוד יותר חולה. אני מסכימה איתך שאם בני הזוג נמצאים במצב דומה
(הדוגמא שנתת - אזיי שיעשו כרצונם, אין לי בעיה גם עם נשואים שהולכים לחלופי זוגות ומחליטים על נשואים פתוחים-כמו שנאמר : בעיה שלהם )
אך כאשר בן זוג (לא משנה אם זה גבר או האישה) נמצאים במצב "חלש" - במצב "קשה" מהבן זוג האחר. אני מצפה שיתמכו , יעזרו .מותר להם להתלונן -אין בעיה כי זה באמת קשה ., אבל דווקא במקרים האלה האם לא זו גדולתה של הזוגייות
,המסירות לבן זוג מבלי לצפות לקבל בתמורה(במיוחד שהוא במצב לא טוב) זה הקושי שלהם והם צריכים לעבור את הקושי ביחד. יש דרכים אחרות של תמיכה ומילוי חוסרים.
ואני בכלל לא מדברת מבחינה הלכתית אלא מבחינה מוסרית ,ערכית, זוגית. אהבה ללא תנאים - תמיכה ללמרות שקשה מאוד ואני חס וחלילה לא מזלזלת בקושי של דן . שזה מאוד קשה והוא צריך תמיכה (אחרת) - של איש מקצוע,חברים ,משפחה.. למלא את המצבורים בדברים אחרים . ולחכות שהקושי יעבור.
כמו שבני כתב, זה היה יכול לקרות לבעל ולא לאישה ואז מה - היה לו טוב שאישתו תנטוש אותו (כן, אני קוראת לזה נטישה) ?

ולך דן היקר,רק בריאות לכל המשפחה . שתעברו את המכשול הזה בשלום ובטוב
מקווה מאוד בשביל אשתך ויילדך וגם בשבילך (כבן אדם טוב ,מוסרי,אמיתי ) - שתמצא כוחות ותמלא את החוסרים שלך בדרכים נכונות וטובות . וכל הזמן תראה לנגד עינך את טובת אישתך יילדך ומשפחתך. אני בטוחה שאם תפעל אחרת, לא תוכל להביט על עצמך במראה. אתם בצרה הזאת ביחד , תחשוב טוב אם חס וחלילה זה היה קורה לך ואשתך הייתה מבקשת את מה שאתה מבקש - היית מסכים? היית שמח עם זה, עצם המחשבה שלה?

לרינה, לא קל היה לי לקרוא את דבריך, אבל אני שלמה עם עצמי.
אני שמה לב שדן לא הוסיף להגיב.
זה אחד הדברים שאני חששתי מפניו. שיופיעו כאן דעות ראויות, נקיות, ערכיות, ולא ייאמרו גם דעות שהן יותר עם רגליים על הקרקע. שמבינות את הדילמה הכל כך אנושית של בן אדם שמרגיש שנגזר עליו לוותר על משהו כה חשוב בחיים שלו, מול טובתם של אישתו ובני משפחתו.
וחששתי שאם כל מה שדן ישמע כאן מאיתנו זו הזדהות גורפת עם הגישה הערכית אותה ייצגו בני ורינה - בצורה מאוד יפה יש לומר - הוא ייאלם וייעלם ומן הדיון. ירגיש בלתי ראוי, ירגיש שמגנים אותו על כך שהוא שוקל לעשות משהו שנתפס בידי המשתתפים כאן כהחלטה לא ראוייה ואפילו מגונה.

נדמה לי שכולנו נוכל להפיק תועלת מפתיחת הדיון ומאוד אשמח אם אנשים נוספים יצטרפו ויתנו דעתם לדילמה הקשה הזאת, כולל מוניקה ועדי, כמובן.

לבני, דורית, עדי, ורינה שלום,

קצת נעלמתי/נאלמתי - הייתי שקוע במטלות הבית והילדים...
קראתי בשקיקה את כל אחת מהדעות והתשובות וחלטתי שהכל נכון שכן אני אדם ערכי, יצרי, מוסרי ואמיתי - אך בדיוק בגלל זה ההחלטה היא בלתי אפשרית עבורי וזה מה שגורם לי להרגיש אבוד.
כל אדם עושה ויתורים בחייו אך לכל אחד מאתנו יש את ה-DNA - אותם עמודי התווך, השורשים שעושים אותנו למי שאנחנו.
כשהוויתורים מגיעים לשורשים הרי שזה ממש כמו לחתוך בבשר החי – דבר שמותיר בנו צלקת ומשנה את אישיותנו.
האמינו לי, עשיתי מלא וויתורים אך כעת אני חש שאם אוותר עוד- הרי שלא נותרתי מי שאני.
בני ידידי, מילותיך חכמות ואנו תמימי דעים שאין נוטשים אדם חלש במצוקה.
מאידך, נסה לדמיין זוגיות בה 10 שנים צרכיך, שאיפותיך ורצונותיך רחוקים מלהתגשם.
במה בדיוק אתה נאחז?
אני רוצה לאהוב ולהיות נאהב, זה אני ואם אוותר, אינני אותו דן.
אשתי פשוט לא יכולה לקבל / לתת אהבה – כנראה מפאת מצבה, הרגשתה ותסכולה.
לא פעם היא מפצירה בי שאפסיק לחזר אחריה ושגיל 18 תם מזמן, אך אני בתום מתעקש שהתחתנתי עם מישהי אחרת שאיננה עוד מי שעומדת מולי.
כנראה שאין מזור בענייני ולרעתי או מזלי, כפי ששרה חווה אלברשטיין – הייאוש נעשה יותר נוח.
אני מוצא עצמי מסתכל על נשים של גברים אחרים ופשוט מקנא - מדוע אני לא יכול להרגיש כמותם - נאהב, נחשק, מוערך???
כך או כך, מבחן המציאות מראה שמסיבה כלשהיא, נכון לעכשיו- אני מסרב לעזוב את התא המשפחתי ואת אשתי.

עדי, הניתוח שלך היה מדויק להפליא שכן קלעת בול בתחושותיי.
אם עד לא מזמן הייתה רק מחלה אחת (שלא נראית לעין) ועדיין נמשכתי לאשתי הרי שעכשיו הופיעה המחלה הארורה שמצלקות את פניה – ואני מודה ומתוודה בבושה וכלימה- כבר לא נמשך.
אז אני מסייע ונותן כתף למען "קדושת הקשר הזוגי" כפי שבני כתב – אך נקרע מבפנים.
השאלה שמתרוצצת במוחי השכם וערב היא האם אוכל להחזיק מעמד ואם לא- האם ישנה זוגיות נוספת שאוכל לקיים במקביל ולאהוב מישהי אחרת וזאת מבלי לעזוב את הבית ולפרק את התא המשפחתי?
האם קיימת מערכת הזויה כזו במציאות או שכל אלו פרי דמיונות שפתחתי מפאת המצב העגום?

אגב, גררתי עצמי לטיפול של איש מקצוע ואף התמדתי למשך חודשים אך לצערי זה לא עבד.
לא הצלחתי למצוא את הנוסחה שתפתור לי את העניינים בראש.

אודה לתשובתכם!

דן

דן ידידי מה שלומך...

אכן אתה ראוי לכל השבחים שכתבו עליך ובעיניי אתה מתנהג כאדם "אציל נפש" פשוטו כמשמעו, אני רק בקשתי לעודד אותך ולנסות לדחוף אותך לעשות עוד ועוד ממה שאתה בלאוו הכי עושה כל השנים, הרי בשביל לעשות משהו אחר אתה לא צריך אותנו...
-
לצערי גם אני סבור שאין נוסחה ייחודית שבה אפשר להחזיק 2 מערכות במקביל, אולי זה התאים לימים עברו, כיום זה נועד לכישלון ויביא איתו יותר צער וכאב ממה שאתה חווה בזוגיות הנוכחית,
אני אנסה להבהיר את עצמי שוב ולסכם בכמה מילים את מה שכתבתי ועוד יותר התכוונתי,
1. הדילמה שלך קשה מאוד ואין לי מושג איך הייתי מתמודד איתה.
2. אם אתה מרגיש שאין לך כוח יותר, סימן שלקחת על עצמך יותר מידיי
ושכחת או זנחת במתכווין את הרצונות של בדרך,
3. אתה חייב עזרה בבית,
4. הינך מתבקש להרפות מהניסיון לשנות את המצב.
5. אל תתייאש מהצרכים שלך היכולים להיות מסופקים גם במסגרת היחסים עם אשתך!
6. הטיפול באשתך לא חייב להיות על חשבון התקדמותך האישית.
7. כשתפעל מתוך תחושת שליחות בו בזמן שתפנים שאתה בעצם ממלא את ייעודך
כבר לא תרגיש כ"כ חזק את החסרים ולא תרצה לברוח לשום מקום.
8. אשתך צריכה עזרה והכוונה נפשית מלבד לטיפול התרופתי

-

אני מניח שאתה מכיר את הסיפור עם הקבצנים שהחליפו בטעות את התרמיל שלהם בלילה באכסניה, ובבוקר כל אחד גילה שהחבילה שלו עדיפה על החבילה של הקבצן האחר.


בהצלחה בכל דרך שתבחר
מעריץ אותך באמת
בני

דן היקר, אתה כותב כל כך יפה ומדוייק.
אני חושבת שבמצבים מיוחדים ניתן לייצר פתרונות מיוחדים.
גם בלי מחלות כבר נתקלתי במבנים זוגיים שאיפשרו לאחד או לשני בני הזוג לנהל מערכות יחסים מקבילות. סוג של נישואים פתוחים. נכון שזה עובד הכי טוב כאשר יש המון אהבה וקבלה ואמון בין בני הזוג.
אני חושבת שעל מנת להגיע לפתרון כזה צריך לעבור תהליך של שינוי הדרגתי, שבו כל אחד מכם מעלה ושם על השולחן את צרכיו ואת חששותיו ויחד, או בעזרת איש מקצוע, מגיעים לפתרון.
יש להביא בחשבון שגם אם תגיעו לפתרון כלשהו, יש הבדל בין מה שחושבים שיהיה בתיאוריה לבין מה שקורה במציאות, ולכן צריך תקשורת טובה ופתוחה על מנת להפיק לקחים ולעשות "שינויים תוך כדי תנועה". כמובן שכל השינוי הזה כרוך בסיכונים, ועלול לטלטל את הזוגיות.
אם עד עכשו אתה בלעת את התיסכול שלך פנימה, לאחר ששמים את הדברים על השולחן יהיו טלטלות וסערות, יש להניח.
יחד עם זאת, אני חושבת שניתן להתגבר על הטלטלות הללו אם מקשיבים וסומכים על החלקים הטובים, המהות הטובה, בתוך כל אחד מכם.
כדי להיכנס לתהליך כזה של שינוי נדרש אומץ לב.
האפשרות השנייה היא להמשיך לבלוע ולהימחק, כמו שתיארת את עצמך, או לברוח.

יתכן שאם תחליט להתמודד חיובית כמו שהצעתי - זה יוציא גם מאישתך את החלקים היותר טובים בה. מקווה שתופתע לטובה ממנה.

שלום דן ולילה טוב,

אני רוצה שוב להצטרף לדיון, או לסיכום הדברים, בהמשך למה שכתבו לך רינה, בני, דורית ו"ייחודי", וגם כמובן לא נשכח את המגיבים הסמויים- אלו שאיתנו ושותפים לחוויות שאנו מעלים.

אין לי ספק שההזדהות איתך היתה רבה. אם נסתכל על כל הדיון, במאקרו-אנחנו נראה שבאמת קיבלת את קשת התגובות והדעות האפשריות במקרה שהעלית; מחד יש את דורית שמראה לך כי יש אפשרות לנהל מערכת זוגית מסוימת, עם הגדרות אחרות, שתאפשר לך את הסיפוק ותחושת הנאהבות-והאהבה- שאתה כל כך מחפש. מנגד, יש לך את הדעה של בני- שפירט לך באופן מקיף ועם זאת-אמפטי , על מה ועל אילו אבני יסוד,לדעתו, יושבת זוגיות. החבילה הזאת-זוגיות-באה לידי ביטוי גם ובעיקר ב"רגעים" (שלא לומר שנים) הקשים האלו. ולכן ניתבתי את הכיוון לכוחות שלך, לתעצומות הנפש שלך ולמסוגלות הפרטית שלך להתמודד- אם בכלל. וזה לא כי אין לך אותם, דווקא יש, ואת זה אתה מוכיח בכל פוסט שלך פה.

בהתייחס לדברים האחרונים שכתבת- קודם כל הצורה והאופן בה כתבת את הדברים מותירים תחושה של הזדהות עמוקה איתך. חשוב שתדע שיש בך את זה. לגבי תוכן הדברים- מה שאתה חש הוא במקום וטבעי. וזה בטח לא חדש לך. הכעס והרגשות מסביב רק מייצגים את הקולות הפנימיים, ולמעשה-אם נצייר-את בני ודורית (אני עושה בכם שימוש אבל לאור הכרותנו הארוכה אני בטוחה שאתם מרשים לי). קול "בני" ימשיך ויצוף, ומיד אחריו קול "דורית". האמביוולנציה הזאת, כצפוי, תמשיך להדהד בך.. ותמשיך. עד מתי? עד שתקבל החלטה בשלמות ויחד עם זאת בתחושת אבל ואובדן גדול. אובדן- גם אם תחליט להישאר, הרי זהו אובדן גדול. בדיוק מה שפירטת בפוסט הראשון. ואם תחליט לעזוב- מיותר לציין מה אתה משאיר, גם בבחינה המשפחתית.

השורה התחתונה שלי היא רק חידוד- זה מצוין שהלכת ליעוץ, לטיפול- מצוין שניסית גם את זה. אבל. אני מרגישה נוח להגיד לך- זה לא מספיק. המצב שבו אתה שרוי מבקש, שלא לומר, דורש- התייחסות אישית, מקצועית. אישית- לתת לך גיבוי ותמיכה רגשיים לכ-ל מה שעולה-ל"בני" ול"דורית". ללוות אותך עד לקבלת החלטה, וגם לאחריה. זה לא מצב שמזניחים אותו (ואתה לא מהמזניחים-אתה מבקש סיוע- הצילו, אני מיואש). מקצועית- אמנם פורומים זה דבר נהדר, אבל שוב, הקשיים איתם אתה מתמודד והיכולות שלך (הגבוהות אך המוגבלות, כי גם אתה רק בנאדם) צועקים בקשה לסיוע. להבטיח לך שיעוץ או תמיכה מקצועית תסייע? אני יכולה להבטיח לך שהיא תקל עליך במעט. אם תגיע למקום הזה מתוך רצון-לא לפתור- אלא רצון רגע להרגע, רגע להישען, רגע אחד שבו אתה מניח את הדאגות, אחת אחת, ויש מולך שותף, זה יהיה שווה את הכל.

אולי בדרך הזאת אתה תרגיש איך אותו שיתוק איום מתחיל להתפוגג ולהביא איתו תקופת הסתגלות טובה יותר.

מחזקת אותך, ואתה תמיד מוזמן "לשפוך", לדבר ולהעלות על הכתב את התחושות.
לילה טוב.

אישה ומשפחה זה חשוב מאוד...מה איתך ? תפנק את עצמך בצינעה תמצא מאהבת מתוקה תהנה לך ..ותפנק את אישתך ומשפחתך...תאמין לי זה אפשרי וקיים במרבית הזוגות.....בהצלחה גבר

שלום למשרשרים ובמיוחד לדן היקר,
אני מצטרפת לדיון לאור בקשתה של דורית.

מיותר לציין שהדילמה היא קשה ואף אדם שלא היה בה לא יוכל להבין מול מה דן מתמודד. אני חושבת שזה שלב אחד קדימה- לנסות לענות על השאלה- לבגוד? לעזוב? להישאר ולסבול?

ראשית, לפי מה שאני מעריכה, דן צריך לברר עם עצמו האם בכלל יש בתוכו את תעצומות הנפש הענקיות האלו להתמודד עם מה שמתמודד. וזאת לדעתי השאלה שלו מבין השורות. האם אני מסוגל בכלל לעמוד במה שהחיים מציבים לי? האם אני מסוגל להתמסר ולהתבטל מול רצונותיי, צרכיי, יצריי?

מעבר לזה ובהתייחסות יותר פרטנית למה שדן כתב: כמה נקודות למחשבה..
1. דן התחיל את הודעתו בכך שללא קשר למחלה האחרונה של אשתו- היו ביניהם חילוקי דעות ואף הלכו לטיפולים זוגיים שהניבו תוצאה ברורה- הם מאוד שונים. למרות הכל החליטו לא להיפרד, כנראה בשביל הילדים. זאת כבר עובדה שיש להתחשב בה. ז"א, ההודעה לא התחילה בכמה אהבה ורגש יש לדן כלפי אשתו, ולמרות זאת מתלבט מה לעשות לגבי ההמשך.

2. אני מרגישה שדן מנסה לתת פרשנות פנימית למה שעובר עליו- הלופ הרגשי המסחרר הזה (להיות בעל טוב, אבא טוב כפי שמצפים ממני ולסבול? וחזור חלילה), לנסות להבין באמת למה מסוגל. הוא מבקש את חוות הדעה שלנו, ואני מאמינה שהוא לוקח בחשבון גם חוות דעת שלא אומרות לו לבגוד או לעזוב אותה.

3. דן מתאר זוגיות ללא משיכה, ללא הדדיות, אשה עם מחלות קשות שכיום נמצאת בדיכאון מסוים ובהסתגרות לאור מה שהיא עוברת. סביר להניח שהיא עצמה יודעת ורואה ומבינה מה עובר על בעלה- וגם היא לא ממש מרגישה טוב עם זה.

השאלות הרבות- מה היית עושה אילו אתה היית החולה, מה הילדים שלך יחשבו עליך, מה העולם יחשוב עליך- כל אלו מתנגנות במוחו השכם והערב. מה שחשוב הוא לנסות לברר: האם אני מסוגל לשאת את זה? מהם הכוחות שלי, איפה הם משחקים תפקיד בחיים שלי? האם סיוע צמוד של איש מקצוע כגורם תומך- יעזור לי לקבל החלטה?

וזאת לסיכום ההמלצה שלי- לגשת לאיש מקצוע בהקדם- לקבל קודם כל תמיכה רגשית וגיבוי לכל מה שעולה. בהמשך לנסות לקבל יחד החלטה מה עושים ואם בכלל. לאחר מכן אפשר לשתף את בת הזוג- ולשמוע מה לה יש להגיד, אני בטוחה שיש לה הרבה מה לומר לדן. לא נשכח שזאת זוגיות.

וכמו שדן חי לצד אשה חולה- ככה היא חיה לצד גבר עם אשה חולה. והחוויה שלה- היא לא פחות קשה בעיניי. לכן הכותרת של הודעתי היתה זאת- בואו לא נשכח גם אותה. יש פה שניים, ועל כן אני מסכימה עם בני שאמר- המחלה היא של שניכם.

אני מקוה שהארתי כמה נקודות.. ואם דן פה, וקורא, חשוב שתזכור לקחת רק את מה שנוגע בך, רק את הדברים שמעודדים אותך ומאפשרים לך לחשוב יותר טוב. הפורום הוא מענה חלקי ביותר, ממש פצפון במקרה שלך, חשוב שתדע שכל המגיבים כולל כולם- לא יודעים לגמרי מה הרקע המלא, לא מכירים את התמונה אלא רק מה שאתה בחרת להביא. לכן כל מענה הוא גם סובייקטיבי. ולכן- חשוב שתקבל מענה לגמרי מקיף מול איש מקצוע, אני בטוחה שההקלה הרגשית לפחות- לא תאחר לבוא.

לכל שיתוף נוסף כמובן נשמח. היה חזק ורק בריאות.