שלום לכן

הי עמית,

ראשית, אני חייבת לציין שאהבתך אל הבחורה הזאת ניכרת ביותר. כשאוהבים כ"כ הדילמות נעשות קלות יותר לפיענוח, וכשאוהבים מאוד מאוד אפילו מוכנים לעשות ויתורים ופשרות שלא חלמנו לעשות קודם.

היא הבהירה מבחינתה שהיא לא מתכוונת לוותר על עקרונותיה ועל אורח חייה הדתיים ומבקשת ממך לכבד זאת ואף לשנות מן ההרגלים שהגעת איתם. אתה מבחינתך, כך נראה, מוכן לעשות זאת עבורה בשמחה. כמה נקודות למחשבה:
1. העובדה שהיא יוצאת עם גבר חילוני מעידה על תפיסת עולמה- ז"א, היא לא שחור לבן. היא יודעת גם להיות בשטחים האפורים. אבל- היא מספיק נאמנה לאמונות שלה ועל כן פתוחה איתך ואומרת לך מה הולך לקרות. זאת אומרת שהדבר יכול להצביע על כך שבעתיד, אולי, אם יהיו עימותים על הרקע הזה, נוכל קצת להרגע מהעובדה שהיא לא עד כדי כך קיצונית. אחרת- היא לא היתה יוצאת איתך מראש. היא לוקחת בחשבון את העובדה שאתה חילוני כשהיא יוצאת איתך. מה יהיה הלאה, זה רק משמים :)
2. כל עוד אתם יוצאים ונהנים, ה"פרויקט" לא מאוד מסובך. מתי הוא כן עלול להיות כזה? כשמתחתנים ומביאים ילדים לעולם. קח בחשבון שסביר מאוד להניח שהיא תרצה להנחיל בביתכם אורח חיים דומה למה שהיא הציבה בפניך- כנראה שבת, ויותר מזה- חינוך דתי לילדים. מה זה ידרוש ממך? חשוב למשל על הסיטואציה הבאה: הילד שלך בא אליך ושואל- אבא, למה אין לך כיפה? למה אני צריך לשים כיפה ואתה לא?...
אני בכוונה מעוררת אותך לחשוב לגמרי "גדול" כדי לאתגר אותך- עד איפה הגבול שלך? עד איפה הגבול שלה? האם היא תסכים, גם היא, להתפשר? אם לא- האם אתה תסכים ללכת איתה למקומות שלה?

לשאלותיך המעניינות:
הבקשה שלה לא רק שנראית לי סבירה, אלא נראית לי נכונה ובוגרת. היא כנראה מבינה שהקשר הולך להיות, כפי שהתחיל- רציני. היא מבינה שאם עכשיו היא לא תשים את הדברים על השולחן עלול להיות בלאגן, ובלאגן רגשי אף יותר. הבקשה שלה היא רק בקשה- אפשר להענות לה, ואפשר שלא.

לשאלתך הנוספת, אתה נענית בשמחה מתוך כמה מרכיבים, כנראה. האחד והעיקרי הוא- אתה אוהב אותה כ"כ. לכן התחלתי לענות לך בעינין הזה- כמה אהבה יש בך אליה.. ולאן היא לוקחת אותך (רק למקומות טובים). מרכיב נוסף הוא כנראה אישיותי שלך- גם אתה לא אדם של שחור לבן, גם אתה יודע לוותר, לתת חופש, להתפשר ולראות גם את השוליים ולא רק את האמצע. אני מאמינה שהרבה בנות זוג היו חפצות להענות כזו מצד בני הזוג שלהן.
לשאלה הבאה שלך- בד"כ זוגות שמגיעים מרקעים מנוגדים- יש להם עבודה קשה יותר לשמור על זוגיות טובה. אחת הדילמות המשמעותיות לגביכם היא מה שהעלתי לגבי חינוך ילדים- חשוב מאוד שתדברו על זה כבר עכשיו אם הכיוון הוא חתונה. מעבר לזה, יש כל מיני דילמות נוספות כמו- מאכלים, כלים, כשרות, צניעות, כיסוי ראש, לאכול אצל ההורים שלך (הכל תלוי עד כמה היא דתיה), ועוד ועוד.

אם אתה מאמין שאתה מסוגל לזה- ואם אתה מבין שאת רוב הויתור אתה תצטרך לעשות (כי זו אמונתה והיא כנראה לא תזוז משם הרבה-לאור מה שהיא הבהירה לך) - אזיי אתה יודע מה מצפה מעבר לפינה. ואני לא אומרת את זה חלילה כמשהו שלילי. אלא- מנסה להאיר לך את הנקודה האולי חשוכה כרגע, אבל שתידלק לכם בהמשך: כנראה, הפשרה שאתה עושה תלווה אותך כל חיי הזוגיות. השאלה הנשאלת: האם היא "שווה" את כל זה? זה אומר ללמוד על העולם שלה, זה אומר להיות איתה, לתמוך בה, לקיים אורח מסוים שאתה לא רגיל אליו, זה אומר לתת "הסברים" לסביבה המתנגדת (אם יש כזו- למשל הורים), זה אומר לגמרי להיות חזק באהבתך אליה ובשינוי הזה.

ממה שאני מבינה ומרגישה- אתה לגמרי שם. אתה מאוד אוהב אותה. בזה התחלת ובזה סיימת הודעתך.

עובדה נוספת חשובה היא- אתה מוכן לא לגעת בה ולכבד את רצונה גם בבחינת טהרת המשפחה. הסכמת ברצון. זה באמת ראוי להערכה ואני בטוחה שהיא אוהבת אותך יותר על כך. אין לי ספק שהנתינה שלך כיום- תחזור אליך בעתיד, דרכה. אין לי ספק שהיא יודעת גם להעניק לך חזרה והיא לא רואה זאת כמובן מאליו.

לסיכום- אני מאחלת לכם הרבה הרבה בהצלחה, מאחלת לך שתוכל (ואני מאמינה שכן) לעמוד בכל השינויים. והכי חשוב- לשתף, לדבר, לשאול, להתעניין, לדבר את מה שאתה מרגיש. הכל מתחיל מתקשורת טובה. אם זה לא היה נושא קרוב לליבי (בהיותי דתיה) לא הייתי מאריכה ומפרטת כ"כ, אבל חשוב לי מאוד לתת לך תשובה מספיק מפורטת, כי זה באמת "אישיו". אבל אישיו טוב. :)

בהצלחה רבה, ולכל התייעצות נוספת אשמח.