בוכה בעודני כותבת שורות אלו....

מיואשת ומתוסכלת גם....
היי אני בת 30, נשואה כ6שנים ואמא לשניים (4 וחצי ושלוש).
כמה בעיות שמציקות לי-ועושים לי חיים מורכבים למדיי:
בעלי עובד המון שעות ביום-ולרוב גם בסופי שבוע [עובד מדינה...]אני עובדת משרה מלאה,מגיעה הביתה ומתמודדת לבד עם שני ילדים קטנים....
בנוסף- הלילות שלי מתסכלים מכיוון שהוא נוחר בעוצמות בלתי נתפסות, אז אני לא ישנה טוב וכמה עצבנית, לאחרונה [כמעט חודש] ישנים בנפרד=שום אינטימיות או זוגיות....כמו כן הוא אינו מסוגל להתעורר לבדו, הולך לישון מבלי לדעת מתי ואיך יקום-מה שאומר שאני אחראית בבקרים כם להשכמותיו[כן כן...גם בשבת שאיני צריכה לקום בשש בבוקר אני צריכה להעיר את האדון....אבא לשניים בן 35 כן?!....]
שלא לדבר על מצב שהו הוא צריך להישאר איתם לבד-אין על מי לסמוך.....לא שומע כלום בשינה[אם יש לי טיסה מהעבודה אני בצרות.....] בקיצור-לא סומכת עליו.
רגע- זה לא הכל....
משפחתו - לא תומכת ומעודדת בכלום, כל הזמן מבקרים, יורים חצים לכל הכיונים...אנשים פרמיטייבים....קשים וכבדים עליי.אני הכבשה השחורה של המשפחה.
לאחרונה - מצאתי בנייד של בעלי המון אסמסים שלא לרוחי...כל מיני התכתבויות שעוברות את כבול הטעם הטוב. דיברנו עלזה , הוא התנצל ואמר שזו היתה שטות והיסחפות של רגע....הבטיח שלא יחזור שנית.
הפלא ופלא-שוב...חיטוט קל בנייד שלו ושוב, מישהי חדשה ולא מוכרת ששכח למחוק את רצף ההודעות עימה.....על זה עדיין א אמרתי כלום, טרי, אני מחכה לראות אם יש התפתחות בעניין.....
החיים שלי הפכו לדכאוניים.
אני חיה אך ורק למען שני האוצרות שלי.
אין לי אמון בבעלי.
לא מסוגלת להסתכל עליו.
המקום שאמור להיות הכי חם ואוהב- הפך להיות קר ומנוכר.
הבטן שלי מתהפכת לי .
התחלתי לקחת טיפות ולריאן [הרגעה].....
הולכת לעבודה עם עיניים נפוחות מבכי.....
בכי מביא דחי - ןנמאס לי מכל החיים האלה!!!!!
סליחה על "הקדיחה".......
אובדת עצות ומנסה לחיות למען ילדיי....