מעדכנת

יצאנו בפורים והיה ממש נחמד ודיברנו על לצאת ביום שישי. הגיעה השעה 2230 ולא שמעתי מאף אחד, החלטתי פשוט לסמס לאורי לראות מה קורה. איכשהו זה התגלגל לעניין שלנו והוא רשם לי שהוא מפחד להרוס דברים. רשמתי לו שזה לא בהכרח יהרוס, זה תלוי בשנינו וזה לא מתאים ככה אלא לשיחה. אז באתי אליו ודיברנו ממש מעט – החלטנו שאנחנו מספיק בוגרים ליהנות ולהישאר ככה, סתומרת ידידים +... שנינו הסכמנו שלא שווה להרוס את מה שיש, זה חשוב לשנינו, וזה יותר מידי חשוב בשביל להרוס. אמרתי לו שהתנאי היחיד שיש לי זה שאם משהו משתנה אז מדברים כי זה באמת חשוב, החברות שלנו.
לא דיברתי איתו על עדן של כי זה לא נראה היה לי מתאים. כי אם הוא מוכן ורוצה לשכב איתי, אז עמית לא אישו מבחינתו, ואם הוא חושב שזה יכול להרוס אז הוא לא רוצה משהו מעבר בשלב הזה. תמיד אני יכולה להסתכל לו בטלפון ולשאול מי זו ענבל של?
בינינו, אני לא יודעת אם זה החלטה נכונה, ידידות +. בחיים לא נכנעתי לדברים האלו (אני בכוונה משתמשת במושג נכנעת) תמיד הייתי שמרנית בעניין הזה ולא האמנתי ביזיזות. תמיד היה לי ברור שאני אחכה לאחד וכך קרה. אני פשוט מרגישה שיש לי פה הזדמנות לחיות בתק' שלא חייתי בה. אני לא מרגישה שרלילה או משהו כזה, הוא לא באמת יזיז לפי הספר כי אנחנו לא נפגשים רק למטרה הזו. ואולי בכלל אני צריכה את זה עכשיו, לא בקטע של הסקס, בקטע של לעשות מה שמתאים לי. כי אני עדין לא חושבת שקשר כעת זה דבר נכון, וברגע שאכנס לקשר ואולי זה יהיה הקשר לכל החיים, אני שוב אפספס תקופה שלא חוויתי מעולם (ושוב, אני לא מדברת רק על עניין הסקס, אלא על החופש).
אני מאמינה שכמו שאין נוסחה לנישואים אז אין נוסחה לכלום, וזה שעכשיו אנחנו ככה זה לא אומר שזה לא משהו שיוכל להתפתח בעתיד למשהו אמיתי ורציני.
נראה לי שאני אקח את הזמן הקרוב לראות איך דברים מתנהלים בינינו, לראות שזה מתאים לי בכלל, לראות ששנינו מסוגלים באמת להמשיך כך. הוא כמובן ביקש שזה ישאר בינינו.
אני מודה שאני לא יודעת איך אני ארגיש עם אדע שהוא עושה את אותו הדבר עם מישהי אחרת, כי אני לא מתכוונת להיות במקביל עם עוד מישהו.
מילות חוכמה?