למוניקה - שוב אני - המשך

התקשרתי בסוף.. פשוט הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות, ממילא אני הולכת לראותו מחר בלימודים, לכן במקום לשבור את הראש על איך להתנהג, פשוט התקשרתי, בלי יותר מדי בלבולי מוח, שיחה רגילה וקלילה. גם ראיתי אותו לכמה דקות בחוץ והוא נראה חביב כרגיל, אני גם התנהגתי, האמת באופן טבעי לחלוטין.. והייתי רגועה

הפלרטוט שלו היה קצת מוזר לי. הוא לא "נוגע" בי בציבור הרבה, לקחתי את זה בתחילה למקום של כבוד, שהוא מכבד אותי. באחרות כן הוא "נוגע" בחיבה פלרטטנית שכזו.. היום הוא כאילו פלירטט איתי, נתן לי חצי חיבוק ועוד כמה נגיעות שכאלה, הוא תמיד מחייך אליי כשאני מדברת, ושמתי לב (ופה השתמשתי בניתוח שאולי לא הייתי צרכה לעשות..) שהוא נשען תמיד לכיווני גם אם הוא דיבר עם אחרים.

בקיצור אני חוששת שמא הפכתי לכאילו מובנת מאליו, שאני כבר לא "מעל השאר". אבל האמת שאני די מנסה ככה עם עצמי, לעבוד עם עצמי קצת, לא לקחת דברים ברצינות יותר מדי "ולזרום"..