הי עדי

בוקר טוב עדן יקרה,

הצורך שלך "לפתוח ולסגור" את הסיפור הזה- לשתף, לספר, להזדהות עם סיפור דומה, ואח"כ לסגור ולבקש בעצם "קתרזיס" מסוים, הוא לא סתם.

למרות שהסיפור (ואולי בגלל) לא התבטא שנים כלפי חוץ, אלא נשאר במקום "קטן" יותר ופחות משמעותי בחייך, יש לו בכל זאת השפעה, כפי שכתבת- זה לקח אותך למקום של טום בוי, למשל.. ויש בטח עוד. הסיפור הזה יכול לפתוח אצלך, לא משנה אם במודע או לא, הרבה מאוד תכנים- וזה מה שלמעשה גרר את התגובה שלי ואת ההזמנה שלי אלייך לשתף יותר.

ברגע שנגענו בנקודה הזאת, והיא לא נקודה קלה לא משנה כמה היא משמעותית לאורך חייך- משהו שם קרה. הסטרס שאת חשת אולי הוא השם המלא למקום שבעצם אף פעם לא קיבל "מקום", כי אולי לא הרגשת שיש בזה צורך. אבל הגוף והנפש משלימים זה את זה- המתח הזה שעבר לך רק אחרי שעתיים עם הוצאת אנרגיות כ"כ רבות ועם רצון חזק לסגור את הסיפור הזה ע"י קריאת התיק- הוא באמת לא בא סתם, ומספר לנו שהסיפור הזה- צריך מקום. הנפש כאילו מבקשת ממך- תטפלי במקום הזה כי הוא כואב.

עכשיו- יש מצבים שעדיף לפתוח ולהתחיל להתעמק בתכנים ולבדוק מה היה, מה ההשפעות הרגשיות וכד'. ז"א טיפול, במילים אחרות. ויש מצבים שעדיף להשאיר את זה מאחורה- אם לאדם עצמו אין שום עינין ויכולת להתעמת עם המקרה.. במצב כזה פועלת הדחקה רצינית יותר לאורך הזמן ואין נגיעה.. (גם לזה יש השפעות, אבל אנשים רבים חיים את החיים שלהם ללא פתיחה של מקומות כואבים, הם אישיותית מתעצבים לפי זה, אבל לא בשלים או לא רוצים לדבר ולפתוח מקומות כואבים שאין מהם דרך חזרה ולכן מדובר במנגנון הגנה).

יש לי הרבה מאוד מה להגיד על פגיעות מיניות ועל הדרך שלהן לחלחל אלינו מבלי משים, ויש לי הרבה כמובן רצון להתייחס למקרה שלך. בגדול מאוד, אבל ממש מאוד- ואם תרצי אסביר לך יותר- אני ממליצה נכון לעכשיו לא לפתוח את התיק הזה, בטח ובטח שלא עם החברה שלך- בדיוק מהסיבה שהזכרת. היא לא הפרטנרית לזה. היא עצמה הציפה אצלך תוכן שגרר תגובה פיזית ונפשית של סטרס. זו לא היא כמו המקרה- אבל בואי נקרא לה "קטליזטור". או לסיפור שלה יותר נכון.

אם את מעוניינת לפתוח את הסיפור הזה וגם לראות את התיק, ההמלצה שלי היא חד משמעית- או עם אדם מאוד קרוב שבטוח לא ינטוש אותך לאחרי החוויה הזאת. או עם איש מקצוע. אני לא רואה אפשרות אחרת. הסיפור הזה הוא עדין ושביר, למרות שלא קיבל את אור הזרקורים שלך עד כה- וכשהראש שלו מבצבץ כך וגורם לך לתגובה (נורמלית ביותר) של סטרס וחרדה- התהליך הזה צריך להיות מבוקר ע"י גורם מקצועי (הכוונה אם את באמת רוצה לפתוח את זה) או ע"י מכר שאת מאוד מאוד בטוחה בו- אם את מעוניינת לפתוח את התיק.

יקרה, קחי בחשבון- זה לא יהיה לך קל, לא משנה מה היה שם. אני באמת, מכל הלב, אומרת לך- חשבי יותר מפעמיים. לא כי זה "אסון", אלא בגלל שני דברים:

בגלל שהנושא לא דובר שנים דווקא עכשיו הוא יכול "לזרוק" אותך למקומות לא מודעים וללא טיפול אמיתי יהיה קשה להיפטר מזה (זה נכון לגבי כל חוויה קשה ולרבות פגיעות מיניות, כאמור- פגיעות מיניות ופגיעות מיניות במשפחה (אינססט-גילוי עריות) זה נושא ענק, שיש בו טיפול מסוים וטכניקות מאוד ספציפיות. והדבר השני הוא שיש לשקול טוב את העימות עם מה שקרה, דווקא בגלל ששנים את הסתדרת וחיית את חייך ללא עיבוד של החוויה ולא חשת צורך כזה- יתכן מאוד (ואני מאוד זהירה) שמה שחשת הוא חד פעמי. וזה יעבור. מה שקרה הוא שפשוט חיטטת קצת ע"י ההזדהות עם החברה- וזה פתח את הסכר..

לסיכום, ואני שוב אומרת- זה נושא גדול ואני מתייחסת מאוד בזהירות ועם הרבה סייגים - אם את מעוניינת לפתוח משהו, שעלול להביא אותך למקומות "מסובכים רגשית" - אנא עשי זאת מול איש מקצוע. דווקא כי זה לא דובר במהלך חייך, לרבות הקשר עם הגרוש. זה לא קיבל במה בשום מצב ולכן חשוב לפתוח את זה באופן כזה שתוכלי בו זמנית גם לעבד את הדברים ולצאת מזה מחוזקת. יש גם את האופציה השניה- שזה יסגר כמו שזה נפתח- במכה אחת- ותמשיכי הלאה. אבל כדי לא לקחת סיכונים מיותרים, חשוב לעשות את זה נכון.

לגבי אורי- אמדי אותו בקריטריונים שכתבתי לך. מאוד חשוב שהקשר ימשך לאחר החוויה הזאת, אולי יתחזק, וכדאי לבדוק איתו טוב האם נכון לו ללוות אותך לשם, בהנחה ותחליטי כן לפתוח. חשבי על זה עוד קצת, כתבי לי מה מתרחש בינתיים אם תרצי, ובהזדמנות זו אני רוצה לומר שלהרגשתי את תעמדי ותתחזקי גם מהחוויה הזאת שפתאום "צצה" לה. את קיבלת מתנה מסוימת- במקום שהסיפור הזה יפתח ללא שליטה- יש לך אפשרות לבחור האם לפתוח אותו באופן מסודר וגם לסגור אותו ולהרגיש חזקה, או להניח לו כלעומת שבא ולהמשיך הלאה.

קודם כל – המון תודה על התשובה!!!
לגבי ההתפתחויות עם אורי אני אכתוב בנפרד.
נראה לי שאולי בשלב הזה אני אניח לזה. מהיכרותי עם עצמי, כמו שידעתי לעשות כבר אז, אני ממשיכה הלאה – היה, נגמר, לא נכנסת לזה. לא כי אני מכחישה, או לא מתמודדת, פשוט נראה לי מיותר. אתמול באמת זו היתה הפעם הראשונה שהגבתי ככה לסיפור הזה. נראה לי שזה קשור הרבה לאותה חברה. אני אראה איך אני מרגישה בפעם הבאה שאראה אותה אחרי שנפתחנו אחת לשניה, אם זה יציף או לא.
החברות שלי איתה מאוד מורכבת. היא חברה לעבודה, הפכנו להיות חברות טובות רק במהלך השנה וקצת האחרונות. תמיד היא נראתה לי בן אדם סגור אבל מלא רגש. וצדקתי. בשלב כלשהו הרגשתי שאני איתה ואני מרגישה כאילו היא בחור-לא יודעת איך לגשת אליה, מרגישה במתח מסויים. לא נבהלתי בכלל, אבל לא הבנתי מה אני מרגישה. בסופו של דבר, לפני שנה היא סיפרה לי שהיא לסבית. היא היתה פעם עם גבר ויצאה עם גברים, אבל בשנים האחרונות היא בצד השני, ואפילו ניהלה מע' יחסים מאוד אינטימית וממוסדת עם מישהי. תמיד היא נזהרה איתי מאוד מהחשש שמשהו יקרה בינינו. אני מצידי הבנתי מהר מאוד שכרגע היא צריכה חברה לצידה ולא פוטנציאלית, ומאז אני שם בשבילה להכל גם אם היא סגורה. אז כשהיא סיפרה לי עליה, היא דיברה על הבוס שלה והבנתי מהמילים שלה שמישהו פעם פגע בה. תמיד אני נזהרת איתה, ואמרתי לה את זה-אני לא יודעת איך לגשת אליך. וזה לא כי היא L אלא כי היא פשוט בן אדם סגור. וכל פעם שהיא נפתחת בפני זה עצום. כאילו אני מרגישה שאני דואגת לה, מגוננת עליה, אשמור עליה אם צריך ואעשה הכל בשבילה. בגלל זה לקחתי את הסיפור שלה ככ קשה אתמול, וזה בא בהמשך להרגשה הפיזית והנפשית שלי לראשונה בהקשר לסיפור שלי.
כמו שאמרתי – אני אראה איך אני ארגיש כשאראה אותה בפעם הבאה, איך זה משפיע עלי. אני יותר נוטה לא לפתוח את התיק, אם כי אני די בטוחה שאפתח ודי אעביר את זה. נראה בהמשך...

הי עדן,

כן- נסי לראות מה יהיה בהמשך ואיך תגיבי. אני מבינה ממה שאת אומרת שהיא מאוד חשובה לך- הקשר הזה משמעותי עבורך ולא סתם את "מרגישה אותה". יש ביניכן דמיון רב ואתן נקשרות דרכו זו לזו.

התחושה של אתמול- החרדה והמתח, נבעו כנראה גם מכך שהיא נכנסה לליבך, גם מהדמיון הרב מאוד של שתיכן, וגם מהחוויה האישית שלך. המורכבות והפאזל הזה יצרו אצלך תגובה של הגוף שאותת לך שזה נגע שם מאוד, ולדעתי זה מקום שיש לשקול לדבר עליו יותר ולשתף לגביו- כי אם באמת הכל היה אדיש מסביב- אני לא משוכנעת שכך היית מגיבה. לכן חשוב לנסות להמשיך את הקשר איתה ולבדוק מול עצמך מה קורה בפעם הבאה שיהיה שיתוף דומה.