יחסים, דיכאון ושאר ירקות

שלום לציליי,

דיכאון כפי שאת בטח יודעת זה מצב לא פשוט, הגלים עליהם את מדברת זה דבר אופייני. את כאשתו וכאדם קרוב לו לבטח יודעת שההתמודדות היא לא רק שלו אלא גם שלך, של הילדים ושל סביבתו.

חבל שלא מוכן ללכת ליעוץ או לטיפול- בד"כ יש פתרונות, תלוי בחומרת המצב, אבל יש אפשרות לאזן או לפחות לתת לו איזושהי תמיכה צמודה לאורך התקופות הקשות. השאלה היא האם הוא יודע שיש לו את האפשרות להרגיש אחרת, עם הכוונה נכונה.

נכון שהשאלה שלך היא לא ממש זוגית- אבל היא כן מהיבט אחר. את שואלת איך את אמורה להתמודד עם המצב- לא פירטת הרבה על מצבו ועל מה את מרגישה ואיך את בכל זאת מתמודדת, לכן התשובה שלי תהיה כללית יותר- בפנייך יש את האפשרות, בשלב ראשון, לקבל עבור עצמך תמיכה מאיש מקצוע- ליווי ומשענת לאורך התקופות הקשות. אם את תקבלי את ההרגשה שאת לא לבד ואת רוכשת כלים להתמודדות- גם הזוגיות תראה אחרת בהדרגה. אני מאמינה שאם תגשי למטפל - לבדך- ותעשי תהליך מסוים.. אולי יהיה אח"כ גם אפשר לגייס אותו לאט לאט לתהליך ומשם לחתור לכיוון של יעוץ אישי עבורו וטיפול מתאים (לא בטוח שדווקא טיפול תרופתי, שוב, תלוי בכמה המצב חמור בתקופות הקשות שלו).

חשוב לזכור גם את שני הילדים הקטנים שלכם- הם גם זקוקים לאמא חזקה ולאמא מכילה מספיק, ולכן ההחזקה הרגשית שלך היא לא פחות חשובה משלו, אני מנסה לאמוד את המצב הנפשי שלו כמצב של שניכם- כי הזוגיות היא של שניכם. את- כמתבוננת מהצד וחסרת אונים למצבו, והוא- כמתמודד עם המצוקות שלו ולא יכול או מוכן לשתף- שזאת גם מצוקה בפני עצמה, ובטח קשה לו גם עם המצב הזה וכל ההשלכות שלו על המשפחה.

לכן חשוב שגם את תקבלי מענה, ליווי ותמיכה רגשית להתמודדויות היומיומיות שלך.