פרידה כואבת

אבודה יקרה,

צר לי על שנקלעת, כך, בלי כל אזהרה מוקדמת, למציאות לא פשוטה. מציאות בה את נאלצת לקחת אחריות בלעדית על שלושת בנותייך, על ניהול שוטף ותקין של הבית וגם על עצמך.
למרות הקשיים הנפשיים והאובייקטיביים עימם את נאלצת להתמודד נסי להתמקד במטלות אשר עלייך לבצע. לרוב, ההתעסקות במשימות, הצורך לתכנן ולעשות, מסייעים בהתמודדות עם הקשיים הנפשיים.
נסי להשקיע את כל-כולך בעשייה הנדרשת. בבית ובעבודה. נסי ל"העמיס" על המחשבות ועל הרגשות כמה שיותר משימות יומיומיות נדרשות. כך אולי תצליחי לדחוק מעט את המחשבות על הקושי.
בנוסף היעזרי בכל מי שתוכלי. משפחה, חברים. גייסי אותם לעזרתך על-מנת שלפחות ברמה האופרטיבית יהיה לך קל יותר. גייסי גם את בעלך לצורך העניין. היות שהוא ממילא מגיע לראות את הבנות, בקשי ממנו להגיע כאשר נוח לך, כאשר את צריכה לצאת או כאשר את זקוקה למנוחה וכאשר הוא נמצא תני לו משימות (מקלחות, ארוחת ערב וכו').
יחד עם זאת, המחשבות והקשיים הנפשיים לא ייעלמו, הם יצופו ויעלו כל פעם שיהיה לך רגע לנשום ובעיקר בלילה. על-מנת להתמודד נכון עם הקשיים הנ"ל, עבורך ועבור בנותייך, אולי יש מקום לשקול לפנות לאיש מקצוע לצורך תמיכה וחיזוק לפרק זמן קצר, רק על-מנת להזכיר לך את יכולותייך ועצמותייך ולסייע בידך לעשות בהם שימוש נכון ואפקטיבי.