אובדת עצות

שני יקרה, צר לי על כאב הלב שאת חווה.
מה שקורה הוא שכל אחד מכם עובר תהליך שונה. את אוהבת מאוד, וקשה לתפוס שאולי אצלו קורה משהו שונה. הכי טבעי לנו להניח שאצל בן הזוג קורים תהליכים מקבילים וזהים, אבל חשוב להבין שזה לא כך.
למשל, יתכן שבשבילך הריבים לא נחשבו למשהו "רציני כל כך" כמו שכתבת, אבל עבורו זאת היתה חווייה יותר קשה וקריטית. יתכן שהוא מגיע מרקע משפחתי שונה, שבו לריבים יש משמעות קשה יותר. למשל אדם שמגיע מבית שבו אין כמעט ריבים - מרגיש מאוד מאויים כאשר קורה ריב בזוגיות שלו, כי זה מערער אותו. או אדם שגדל בבית שבו היו ריבים קשים ואחריהם נתק ופגיעה רצינית באווירה בבית - יגיב קשה יותר מאדם שגדל בבית שבו ריבים נפתרו במהירות ולא עשו מכך עניין והאהבה חזרה מהר.
אז אפשרות אחת להסבר היא הריבים.
אפשרות אחרת היא הגילאים שלכם: שניכם צעירים. את איתו מגיל 20. שלוש שנים. הרבה זוגות בגילאים האלו רוצים לחוות חוויות של רווקים, להכיר עוד בני זוג, להתנסות במין עם אחרים. הרבה פרידות באות על הרקע הזה של הצורך להתנסות.

מה לעשות?
אם הנושא הקריטי הוא הריבים, אפשר לעזור לכם בייעוץ קצר מועד, ללמוד איך לריב, איך להתפייס מהר, איך להימנע מחלק מן הריבים.
אם הנושא הקריטי הוא לחוות חוויות - עלייך לקבל זאת ולא להיאבק בו. לא להחזיק אותו. פשוט לשחרר. הוא זקוק לחוויה של ספייס וחופש. אני מבינה שזה כואב ויש לך פחד לאבד אותו, אבל לא ניתן (וזה גם הרסני לקשר) להחזיק מישהו בכוח.