אני אובדת עיצות ואשמח לעזרה..

שרי היקרה, מכיוון שההתלבטות מלווה אותך לאורך כל התקופה איתו, וגם כל הזמן כאשר אתם בפסק זמן, אני שואלת את עצמי האם ספקות זה משהו שמאפיין אותך גם בלי קשר ליחסים עם בן הזוג הזה? האם את מתקשה להחליט החלטות באופן כללי? מהססת? מה ללמוד, האם לצאת למסיבה או לטיול וכו? כי יתכן שזהו דפוס המאפיין אותך ואם לא תטפלי בכך זה ייגרר איתך גם למערכות היחסים הבאות שלך, ולכל קבלת החלטה בחיים שלך.
אם נתקלת בכך לראשונה בחייך מול בן הזוג הזה, אז נראה לי שלא נכון להישאר במערכת יחסים כזאת שבה את כל הזמן בספקות. על כך אומרים - אם יש ספק - אז אין ספק! (שלא צריכים להמשיך
היכרת אותו בגיל צעיר מאוד, ואני חושבת שראוי להתנסות ביותר ממערכת יחסים אחת לפני שמתמסדים,ובוודאי אם אינך מרגישה כזאת אהבה או התאמה איתו.
עלייך לבדוק למה כל כך קשה לך להתנתק ממנו. האם זה כי את חוששת להישאר ללא בן זוג? להיכנס ל"שוק" הפנויים פנויות?
הדגשת כמה זה מושך אותך לדעת שהוא רוצה אותך ומחכה לך, זה נוסך בטחון ומחמיא, כמובן,אבל זה ממש לא בסיס ליחסים! לא מספיק להיות נאהבת, רוב האנשים רוצים להיות גם אוהבים, משתוקקים לבן הזוג שלהם, ועובדה שכבר פגשת מישהו שריגש אותך, כי הריגוש הזה כנראה חסר לך ביחסים עם בן זוגך.
אם כל כך קשה לך להחליט - היעזרי בחברות ומשפחה וקבלי מהם דעות. אפשרות נוספת היא ייעוץ מקצועי נקודתי - לא טיפול נפשי - אלא התייעצות עם יועץ זוגיות שיעלה מולך שאלות חשובות כדי לבחון את מערכת היחסים הזו בעזרת קריטריונים מקצועיים.

שוב שלום ותודה על התגובה :)
בהמשך לתשובתך,

כאשר התייעצי עם אנשים סבבי חלקם אמרו שאם זה לא זה זה לא וצריך להמשיך הלאה וחלקם אמרו למה לוותר בקלות אחרי כל כך הרבה שנים? גם אהבה דורשת השקעה, גם זוגיות. גם אמרו לי שהוא יותר מדי טוב, שהוא נותן, משקיע, שאכפת לו ש"מצרכים" אלו נדירים ברמה הזו ב"שוק" ואולי ברור מאליו וכאצא עם מישהו אחר אתחרט ואבין מה פספסתי. לכן אני מתנדנדת מצד לצד ולא עושה צעד נחפז ורגעי לחזור אליו מסיבה לא נכונה כמו געגוע או הרגשת בדידות שטבעית..
אני יודעת שאני יכולה להמשיך הלאה אך קיים בי הפחד מהחרטה, אך מצד שני לחזור למקום שלא אהיה שלמה בו.

אוכל להעיד על עצמי שאני די החלטית בצורה נחרצת בחיים בכלל וכאשר אני מחליטה משהו זה חד משמעי, לאחר שחשבתי בכובד ראש, לכן כל כך קשה לי לחיות עם הספק הזה שלא מובן לי כי אני רגילה להיות כל כך סגורה על מה שאני רוצה אז למה אני כל כך מתלבטת?וממה נובע הגעגוע?

מצד אחד האם לחזור לנסות להשקיע אולי בקשר בזוגיות לנסות "להחיות" אותו או פשוט לוותר?
המחשבה שמתנדנדת מצד לצד משגעת אותי ואני קצת מיואשת מהחוסר נטייה להחליט כי אני חיה "על הגדר":גם לא חוזרת וגם לא ממשיכה.

מה את חושבת שצריך לעשות?

תודה על התוספות.
מדברייך קשה לשים את האצבע על הנקודה ולתת לך תשובה ברורה. זו צריכה להיות בחירה שלך. אציע לך קריטריון: אם את מרגישה שגם אם תחזרי אליו שוב - עדיין ינקר לך הספק הזה, אז עלייך ללכת הלאה ולהתחיל לחפש מישהו אחר. למה? כי ודאי לא תרצי לחיות איתו כל חייך כאשר הספק הזה מנקר בך. זה יזיק לך ולו, ורק ידחה את הקץ. בשלב מסויים שוב יימאס לך ותרצי לחתוך. ואז זה יהיה אולי אחרי שכבר יהיו לכם ילדים!
לדעתי הסיכוי שהספק הזה ייגמר הוא קטן לאור מה שאת מתארת.

קבלי זאת, שזה טבעי שקשה להוציא מן החיים גבר שמספק לך חלק גדול מן הצרכים שלך - בבטחון, אמון, ותשומת לב, וללכת אל הבלתי נודע.

אבל אני חושבת שיש לך גם צורך חזק להרגיש תשוקה ואהבה כלפי גבר, ואם זה לא מה שקורה ביניכם, ומכיוון שאת כה צעירה, אל תפחדי ללכת קדימה ולהתנסות בעוד חוויות בחיים.