בעלי גורם למתחים ביני לההורים שלו

ערב טוב ליאור,

אני מבינה שאת מרגישה שלבעלך אין מספיק "עמוד שידרה" כדי לבוא ולהגיד להוריו דברים שמפריעים לו ושם אותם באחריותך. זאת אכן תחושה לא נעימה בכלל. ייתכן והוא מאוד חושש מתגובתם או חושב שאם הוא יסביר את הדברים דרכך- הם יותר יבינו.. מה שגורר תגובה דווקא אחרת ולא קלה מולך.

שמירת היחסים עם החם והחמה היא מאוד חשובה ומשמעותית להמשך הקשר ואת צודקת שזה דבר שיש לתקן אותו או לפחות לשפר את מה שכרגע קורה.

האם יש סיכוי- שאם את דווקא תתקשרי ותציגי את דעתך מולם- יהיה קל יותר? למשל בנוגע לתינוק- ברגע שהאמא מסבירה אולי קל יותר לקבל את זה. מה גם, שה"עיקוף" הזה דרך בעלך מתבטל באותו רגע. אם את עומדת מולם כך גם הקשר יכול לאט לאט להתקרב, כי אין תחושה שאת "מסתתרת" מאחורי בעלך- שזה הרי מה שקורה כשהוא מדבר בשמך, לא? למרות שההפך הוא הנכון.. מבחינתך.

במקביל, כדי לקדם את הקשר ביניכם, כדאי לבוא יותר, להתקשר יותר, להתעניין- אפילו אם זה יראה לך מלאכותי בהתחלה, זה חשוב לקשר שלך ושל בעלך, ושלך ושל המשפחה שלו.

יש להפריד בין הזוגיות שלך ושל בעלך, לבין ה"זוגיות" מול החם והחמה. כרגע בעלך לא יכול לשרת אותך נאמנה מולם, לפחות לא כמו שאת רוצה. נסי לבוא הפוך על הפוך- סלחי לו, ותרי לו, הרפי את המשימה הקשה הזאת ממנו (הוא קרוע גם הוא בין שני עולמות) ועמדי מולם את- כפי שאת- עם כל האיכויות שבך, שאולי הם לא פגשו עדיין... נסי להראות להם את הצדדים הטובים שלך בזכות עצמך, ולא שהוא ייצג אותך- כי כרגע זה לא משרת אותך.

עם הזמן, את אולי תראי שגם הקשר איתו יהיה טוב יותר בעינין הזה- וכבר לא יהיה צורך שלו להסביר "אותו" דרכך. לא תמיד אפשר לצפות מבן הזוג לשרת את כל הצרכים.. לפעמים זה גדול מדי לתקופה הנוכחית, ואולי אם דווקא את תעשי את הצעד ותנהלי את המצב- את תופתעי לגלות שגם רושם שנוצר- אפשר לתקן. ויהיה טוב לכל הצדדים.. גם לתינוק הקטן שלך. וגם זה חשוב לא פחות.

שההורים שלו מאוד בעייתיים, הם פוסלים כל דבר שאומרים להם שהוא מנוגד לדעות שלהם
הרבה פעמים אמרתי להם את דעתי והם פוסלים אותה, אומרים שאני מדברת שטויות, ועל כל דבר הם מתווכחים וזה מאוד מאוד מתיש לדבר איתם ולעמוד מולם
פשוט אין עם מי לדבר

הי שוב ליאור,

אני מבינה את הקושי, זה בעיקר מתסכל כשאת יודעת שאין מה לעשות- והם חלק ממשפחתך ויש להתמודד איתם כך או כך. ולכן, בגלל שאין אפשרות להוקוס פוקוס, אלא רק ל"מזער נזקים", אני מציעה שתתנהגי בחוכמה- תהיי דיפלומטית איתם- את לא חייבת להביע את דעתך כשאת יודעת שזה יגרור תגובה לא ראויה מצידם. את יכולה להקשיב, להנהן, ולא תמיד להיגרר לויכוח- נסי לזהות מראש מוקדים שעליהם תוכלי לדלג..

כשפרטנר מולנו רואה שאין שותף לויכוח- סביר שיסוג בסופו של דבר. כי כל עוד את נגררת למקום הזה- קל מאוד להיסחף. אז העבודה קשה, אבל אפשרית עם הזמן. בהתחלה יהיה קשה ונורא תתרגזי ותאלצי לעבוד קשה כדי לא לענות, אבל בהמשך המקום הזה של ההבלגה ישרת אותך בעוד מצבים. בכל מקרה את כותבת ש"אין עם מי לדבר". לכן פשוט אין מה להיגרר למקומות האלה.

הדבר השני החשוב שאני רוצה להעביר לך הוא שההפרדה חייבת להישמר- ההפרדה בין הביחד שלך ושל בעלך- שהוא חשוב לך גם כבעל וגם כאבא, וה"ביחד" עם ההורים שלו. מאוד חשוב לא לגרור אותו לשם- הוא לא באמת אשם בתגובות שלהם, אבל הוא כן יכול לעזור בכך שלא יעשה את המצב גרוע יותר; לא לעודד או "לחמם" מריבות פוטנציאליות, את זקוקה לתקופה של שקט גם מבחינתו ומבחינת ההתנהלות שלו. בקשי ממנו שלא ידבר בשמך, ואם מייצג אותך או דעה שלך- שיעשה זאת בחוכמה ובצורה נאמנה. את יכולה להראות לו את המענה שלי אם את מרגישה שקשה לך להעביר לו את המסר. הזוגיות שלכם צריכה להיות בראש סדר העדיפויות. את ההתנהלות בתוכה אפשר לשנות- אבל את ההתנהגות של הוריו, לצערנו אי אפשר לשנות, אפשר רק להתמודד- ואם כבר מתמודדים- כדאי להיות דיפלומטיים, יש לך את הכלים לזה.

אשמח לדעתך, שבת שלום.