מה דעתכם?

שלום חסויה,

ראשית כל הכבוד על היכולת שלך לשתף ולהתמודד עם מה שאת מתמודדת.

אני מבינה ממה שאת כותבת שהיחס שאת מתארת- שלו כלפייך- התחיל מהאישפוז?

בכל אופן, קודם כל נציין שגם לבן הזוג שמתמודד עם מחלה או בעיה של בת זוגו (וההפך)- המצב לא קל. כאדם שיוצא איתך, בעצם המצב הזה מלווה גם אותו, והבעיה היא בעיה משותפת. הוא, מהצד, צפה בך במצבים מסוימים, השתתף ותמך לאורך הדרך- ואכן זה ראוי להערכה.

חשוב לזכור- לאנשים יש יכולת הכלה, אצל אנשים מסוימים היא גבוהה מאוד ואצל אחרים היא חלקית. זה קשור גם לגיל. ככל שעוברים יותר דברים בחיים, לומדים מהם ומתבגרים- כך יכולת ההכלה הרגשית יכולה לגדול, או לא- תלוי באיך אנחנו מסתכלים על האירועים שלנו. במילים אחרות- יתכן ועד האישפוז הבחור ידע להיות שם בשבילך ולקבל אותך כפי שאת (למרות שאולי היו ניצנים להתנהגותו הדרשנית עוד קודם). אבל מאז שמצבך היה כבר מסוכן, ומאז שנאלצת להתאשפז- יתכן, רק יתכן- שהוא ראה בעצמו סוג של "שליח" להפוך אותך למשהו אחר- למשהו שאוהב יותר את עצמו, שמטפח יותר את עצמו, שדואג יותר לעצמו. זאת לאור הרקע שלך, שהוא חווה אותו יחד איתך. העובדה שזה יוצא כפי שזה יוצא, והוא לא מאוד יודע לבטא את זה בכיוונים הנכונים- זאת בעיה, וכאן את כבר נפגעת.

את מספיק אינטליגנטית להבין, לזהות ולהבחין- שאולי אכן הוא מגזים. העובדה שהוא ביקורתי באותה מידה כלפי הסביבה וכלפי עצמו- יכולה ללמד שזהו גם האופי שלו. וגם זאת בעיה, במיוחד כשאת יוצאת עם אדם כזה. ולמה? כי עם כל מה שאת עוברת, הדבר האחרון שאת זקוקה לו כרגע- זה אדם שישפוט אותך לפי המראה שלך, אם את מתאפרת או לא, ואם יש לך חצ'קון קטן (או שיש לו...). העובדה הברורה- שהוא אדם מהסוג הזה, נופלת ודורכת בדיוק על מה שאת רגישה לגביו.

אם הוא מבטיח שישתנה ואת מסוגלת לעמוד בזה- אוקיי. אבל אם את חשה שלא בנוח לידו, את מרגישה שבוחנים אותך- לצערי הוא רק מעמיק את החוויה שלך בבחינת מה שאת עוברת. הפרעת אכילה היא לא דבר של מה בכך. מי כמוך יודעת כמה משאבים היא דורשת ואיזו התמודדות קשה זאת- יומיומית, כל שעה, וכל דקה. האם את בטוחה שזה הטיפוס שכדאי לך להיות בחברתו? נחמד ככל שיהיה, ואני בטוחה שיש בו עוד המון טוב- וזה הוכח- אבל אולי יכולת ההכלה שלו מסתיימת פה, ובמקום הכלה, הוא רק נותן לך עוד סיבות לא להרגיש טוב מספיק עם עצמך וזה מה שמדאיג אותי.

אני בד"כ לא מאוד נחרצת, ואני תמיד בעד לתת צ'אנס- עד שההפסד גדול מהתועלת. וכאן יש משתנה, שהוא הבריאות הנפשית שלך, נטו. יצא לי מתוקף עבודתי להכיר מקרוב הפרעות אכילה- אני באמת ממליצה לך להתרחק, למען הבריאות הנפשית והפיזית שלך. אני לא בטוחה שזה מה שאת צריכה בתהליך ההחלמה שלך- ושוב כל הכבוד לך. את ראויה להערכה רבה.

נשמח כמובן לדעות נוספות.