מחפש דרך..כמו כולם בערך

היי,
חזרתי :)
טוב, למי שכבר מכיר את ההיסטוריה שלי יש כמה חדשות. עד לפני שבוע לא שמעתי ממנה 9 שבועות! ולפתע, בשבוע שעבר, שישי בערב, דפיקה בדלת. הסיטואציה הפופולארית הקלאסית, אני עסוק ושעה מאוחרת יחסית. לא היה לי לב ממש והאמת גם מתוך סקרנות לדחות אותה, או לסגור בעדינות את הדלת. לא, לא קרה כלום. אבל דיברנו. הבנתי שהיא דיי לבד, ואני יכול להזדהות שככה זה כשעולים לארץ בגיל צעיר יחסית. אני יכול להבין את זה והייתי רוצה אפילו לעזור לה אולי. אני לא יודע איך. אין ספק שרגשות עדיין ישנם. כמה שהבנתי שפרידה והתנתקות זה לא סוף הפרידה, זה רק ההתחלה. עדיין קשה לי, אבל הפעם פחות הופתעתי מזה שהיא עומדת על סף הדלת. הרגשתי שמשהו לא סגור. אבל כשהיא נכנסה הביתה, כאילו נשמתי בפעם הראשונה, באמת, לא יודע איך להסביר את זה !

אני לא יודע מה לעשות כל כך. השיחה נגמרה בטוב בסך הכל, היא ניסתה, אני לא..ממש לא ניסיתי וגם לא נתתי לזה לקרות שוב, מעולם מאז שהתחלתי להבין מה באמת קורה.
אני פשוט, אני לא אעמוד בזה עוד פעם. שוברת לבבות קטנה, ואני שבור ללא תקנה.
חלק מסביב אומרים לי שאני פשוט לא מאמין שמגיע לי טוב בחיים, חלקם אומרים שאני תמים ונאיבי ושהיא משחקת בי, וחלקם אומרים לחיות עם זה ולנסות. אני מבולבל מכל כיוון..כרגע? יש לה שאלות רנדומליות בהודעות SMS..אני לא יכול שלא לענות, אני פשוט לא טיפוס כזה..
הכי "אוכל" אותי זה שאני יודע טוב מאוד מה זה להיות לבד פה. אמנם לא בדיוק באותה סיטואציה אבל זה קשה. היא כמוני, הגיעה יחסית לבד. אולי אני פשוט מזכיר לה משהו מהבית :) אין לי בעיה, אבל..לאן זה הולך? לאן היא רוצה שזה יילך? לאן אני רוצה שזה יילך? ליפול שוב? לנסות? ללכת? אני אבוד !