איך אוכל להוכיח

הדבר היחידי שאת צריכה להוכיח זה כמה המאמץ הזה והנטל, אם בכלל, שווה, בפני עצמך.
דרך האהבה, או דרך להיות נאהב..דרך זו כל מה שאנחנו אמורים להשיג באמצעות היצירה נופל בחיקנו כפרי בשל בהפתעה. האדם זוכה ללא הישג אישי באמצעות החסר להגשמת הייחודיות והחד פעמיות שלו. באהבה האוהב תופס את האהוב במהותי הייחודית והחד פעמית כפי שנאמר קודם, כפי שהוא. עבור האוהב, האהוב אינו בר תחליף. וזאת, מבלי שיצטרך לטרוח למען אהבה זו. האהוב אינו אחראי להיותו נאהב, כל מה שייחודי בו מתגשם. לפיכך, האהבה אינה הישג, אלא חסד. אמנם, לא רק חסד, אלא גם קסם מסוים. בעיני האוהב העולם נהפך לקסום וטובל בערכיות נוספת. היא מגבירה את התגובה האנושית שלו ופותחת אותו לעולם הערכים השלם. זו דעתי. אולי תדברי איתו ותציבי בפניו עובדה.

אני אולי לא האדם שצריך לתת עצות ומענה, אבל אני חושב שחבל שתתייסרי בגלל תכונה כזאת...

התבלבלו לי השמות!

ערב טוב תותית,

את מעלה סוגיה מעניינת. הסוגיה מצרפת שני מרכיבים- האחד, אמון. השני- ביטחון ודימוי עצמי (שלו- מול עצמו). לפעמים, כשאנחנו לא מאמינים שאנחנו מספיק טובים, אם מסיבות שעוד התחילו בילדות, או- בקשרים עם דמויות משמעותיות (אקסית, אמא, אבא)- זה יכול ללוות הלאה אם לא מצליחים לעשות את ההפרדות בין המקרים ובין האנשים.

יתכן, וכפי שהעלת, הוא חווה בעברו קשרים שפגעו בו ולכן לא מאמין שאת באמת רוצה אותו. במצב כזה, עם הזמן, יתכן והוא ירפה, יחווה אותך כמישהי אמינה ואוהבת, והוא ילמד אותך בדרך הקשה מה שנקרא. אבל ממך זה ידרוש המון אורך רוח והבנה שזה לא באמת "את" כמו שזה שאריות שמצטרפות לקשר שלכם שיסתלקו עם הזמן (את האופציה הזאת אני מעלה בגלל שהקשר צעיר מאוד יחסית).

יתכן, ומדובר במשהו קצת יותר מורכב- משהו אישיותי, שטבוע בו, והוא בכלל הסוגיה של אמון מול אנשים אחרים, ואנשים קרובים בפרט. ז"א- עד איפה אני מוכן להאמין למי שעומד מולי, עד כמה אני מוכן להתמסר אליו- עינין של יכולת גם "לאבד שליטה", ולהתמסר טוטאלית לאהוב/ה. לא כולם יודעים לעשות את זה - בעיקר אלו שבאופי שלהם לא נוטים לסמוך ולהאמין כ"כ מהר.

בגלל שאת מתארת אהבה טובה ואהבה שיפה לך- אני מציעה לא ללכת בגישה של "אני זאת אני וזה מה שאני".. לא- נסי להבין מה הוא דווקא- מה אצלו קורה, ולמה זה קורה, ומה גורם לחוויה שלו להיות דווקא כזאת. אני לא הייתי מוותרת על אהבה אידיאלית כפי שאת כותבת עליה- כ"כ מהר. אני חושבת שהכיוון הכללי הוא בעיקר לדבר איתו, לדבר אל ליבו, לפתח את הנושא הזה כדיון משותף ורגוע ביניכם- לא מתוך "למה אתה לא מאמין לי" אלא- איך אפשר לחזק את נושא האמינות שלך בעיניו. מה הוא יכול לעשות עם עצמו כדי להפוך את האהבה הזאת לאפשרית. וכדאי שתגידי לו את המילים האלה.

את צודקת שאי אפשר ככה עוד הרבה זמן- כל המטרה והעינין באהבה- הוא להאמין שבן הזוג באמת אוהב אותי, לא משנה למה- הוא כנראה מאוד אוהב אותי. לצערי את לא תוכלי להוכיח לו- והאמת ,שאין זה מתפקידך. הוא צריך למצוא את הגורם שמונע ממנו להפוך את הקשר שלכם לשווה ערך, להדדי ולאידיאלי כפי שהגדרת אותו בהתחלה.

הוא באמת ציין את זה שהוא נלחם ברגשות האלה ושיהיה בסדר. ושזה יעבור לו. ואפילו כשהוא במצב הזה ואני אומרת לו שאני רוצה להמשיך להיות איתו הוא שואל- איך? למה? איך גם כשאני כולי בסרטים את רוצה להמשיך להיות איתי. ואמרתי לו שבאהבה אמיתית נשארים גם כשפחות טוב. הוא כאילו לא מצליח להבין איך הוא "זכה" בי. למען האמת כבר כתבתי פה לא פעם. וגם אני נפגעתי מאד מקשרים. אבל אני לא מפחדת מהפגיעה הזו. להיפך. אני מתרגשת לקראת הקשר הבא ומה שיהיה- יהיה. ואני בד"כ ה"רודפת". הצד שאוהב יותר.. (כביכול כן).. ואני מנסה להסביר לו שאני האחרונה שהוא יכול להרגיש שהוא לא יכול לסמוך עליה.. אני הכי אמיתית שאפשר. אין לי בעיה להגיד בפנים אם משהו מפריע לי. ואני חוזרת ואומרת לו את זה כל הזמן. והוא מאמין לי לרגע ואז שוב חוסר הביטחון שולט בו.

כנראה באמת שבאופי שלו הוא לא נוטה לסמוך על אנשים כל כך. גם לא על חברים שלו. אני יודעת שזו לא אני אלא ה"בעיה" היא אצלו. הוא אמר לי שהבלבול שלו כל כך גדול דווקא בגלל שהוא כל כך אוהב אותי. אם אתה אוהב אותי פשוט תאהב. תאמין. אני מבינה שזה "להפקיר" את הלב שלך בידיים של מישהו אחר. אבל אני, בן אדם שכל כך אוהב להיות בזוגיות, אוהבת לתת מעצמי, אוהבת לתת לבן הזוג להרגיש טוב כל הזמן.. ובנוסף גם יש לי את החיים שלי ואת החברים שלי- חשבתי : הנה, סופסוף מישהו שלא נרתע מהתכונות האלה ובסוף יוצא מצב הפוך. שפתאום הוא לא בטוח במשהו שלי נראה כל כך אמיתי וטוב. אין לי ספק שהוא אוהב אותי ורוצה להיות איתי ושהוא הכי אמיתי איתי- אז למה לא להיפך? לא החלטתי עוד אם נפגעתי או לא.

שאלתי אותו כבר מה אני יכולה לעשות כדי שיאמין לי. והוא אומר ששום דבר ושזה יגיע מעצמו. משום מה לא נראה לי.

שלום שוב תותית,

אני מבינה שאת יותר ממקדת אותי באישיות שלו, ואולי באירועים שעבר ולכן הוא לא מאוד סומך על הסביבה. יש מן הנחמה כשאת מבינה שזה המצב הכללי אצלו כלפי כולם ולאו דווקא בזוגיות- שזה לפחות מסביר את המצב.

אבל, את צודקת, ולאורך זמן יהיה מאוד קשה עבורך לקיים זוגיות בה את צריכה להוכיח את אהבתך, זה קשה בדיוק כמו שזה קשה להוכיח - עבורו - שהוא מספיק טוב לקשר הזה. אני לא יודעת מה גישתו לגבי קבלת יעוץ ותמיכה מקצועית, אולי כדאי להסביר לו שאם יש משהו ש"יושב" אצלו חזק, והמשהו הזה עלול להרוס את הקשר ביניכם (זה צריך להיאמר כדי שיבין מה חומרת המצב בעינייך) אולי כדאי שהוא ינסה ללכת לכמה שיחות להבין מאיפה הדבר הזה נובע- כי זה נובע מאיפשהו, זה לא משהו שהוא נולד איתו.. מן הסתם. ולא רק זה- זאת בעיה שתהיה לו והיא כבר למעשה נמצאת בעוד תחומים ובעוד קשרים שיהיו לו.

בשורה התחתונה - אם הוא אומר שזה יקח זמן, אוקיי, אפשר לתת לו קצת זמן. השאלה היא כמה זמן ומה יקרה בגיזרה שלך בינתיים- גם את עלולה להפסיק להאמין בקשר הזה בסופו של דבר.

אני ממליצה שתסבירי לו את הדברים כפי שהם, ללא משיכת זמן מיותרת- אם המצב הזה נמשך כך, סביר להניח שלא תוכלי להחזיק מעמד עם מישהו שלא מצליח להאמין בו- כדי שאת תהיי איתו. זאת בעיה אישית אצלו ששולטת לו על עוד תחומים בחיים, וכדי להתגבר עליה- הוא צריך לחפש את הגורם לה. את יכולה להצטרף אליו לפגישות אם זה יעזור לו להתמודד טוב יותר. אבל הציעי לו, גם אם הוא יסרב- לפחות הצעת.

אשמח אם תעדכני אותי.

היי, חוויתי סיטואציה דומה עם חבר לשעבר. היינו שנה יחד והיינו מאוהבים בטירוף, הכל ניראה ככ טוב ונכון. הבעיה היא שהוא לא סמך שהוא באמת האחד והיחיד בשבילי, הוא סבל מחוסר ביטחון וביקש ממני להזכיר לו כל הזמן למה אני איתו.
אני חוששת שלא יכול להיות משהו שאת תוכלי להגיד שבאמת יעזור לו להתגבר על החוסר ביטחון. זה צריך לבוא ממנו (כל עוד את לא עושה משהו שעלול להוריד לו באמת את הביטחון) ואם הוא לא מצליח לסמוך עלייך זו כבר בעיה אחרת...
אני חס וחלילה לא רוצה להכניס אותך ללחץ וכמובן שאנשים הם שונים, אבל בעיה של חוסר ביטחון (שאין לה באמת סיבה) נובעת כניראה ממשהו עמוק יותר