זה מתקרב

אנחנו מתקרבים אט אט, גם אם זה במילימטרים. זה מרגיש בסדר. אני רוצה שלא, אבל אני לא יכול שלא. כל יום המחשבות שלי נהיות סבוכות יותר ויותר, כל יום מתווספים להם גורמים ושיקולים כאלה וכאלה, כל יום נוסף רגש חדש מלווה במחשבה ותחושה אחרת.

בעיקר כשכולם מסביבי דוחפים לכאן או לכאן. ברגע שאני בטוח במשהו, צץ משהו אחר. דבר אחר הוא שאני שונא לברוח. וזה מרגיש לי נטו כבריחה מהכל. כשבעצם, לא נראה לי שזה כל כך ככה, אולי אין דרך אחרת? זה ככה כבר כל כך הרבה זמן.
אני לא רוצה לפגוע בה. זה יאכל אותי מבפנים. עוד דבר הוא ש..אני לא יכול לראות נשים בוכות. אני מרגיש אשם כל הזמן.