בעניין הגרוש

הי עדן ובוקר טוב,

לגבי הפגישות שלך עם אורי- מצוין, אני מרגישה שזה הכיוון שאת מעוניינת בו ואת מפתחת את המישור החברי ביניכם כפי שהצבת לך ליעד- יופי.

לגבי הגרוש - קודם כל, צריך להפריד -הזוגיות שלהם לא נהרסת "בגללך", הם לא רבים "בגללך", אלא הם רבים ונפרדים בגלל חילוקי דעות שלהם ושלהם בלבד. העובדה שאת ברקע לא תשתנה- את האמא של הילד. מה שחשוב הוא לדעת איך להתמודד עם המרכיב הזה- מבחינתם. אז נסי להתעלם מכל מיני האשמות- אני בטוחה שאת לא מסמסת לו ב-2 בלילה אלא אם כן זה חירום או לכי תדעי. גם אי אפשר לדעת מה באמת קורה ביניהם ומה המקור לכל המריבות האלה- וזה גם לא מענייננו להיכנס לשם. לכן ההצעה שלי בנושא הזה פשוט להתעלם מכל מיני האשמות כי הצורך החזק שלו לשים אותך ביניהם הוא לא יעיל עבורך.

לגבי הלינה שלהם יחד- אני מניחה שאם הוא גרוש ואת גרושה יש לכל אחד מכם את הלגיטימציה להמשיך הלאה לפרקי ב' בחיים, לא? הילד שלך יתכן ויחשף לכל מיני נשים, וזאת עובדה שלא קל להתמודד איתה. אבל אף אחת, ממש אף אחת, לא תחליף אותך וגם לא תתקרב לזה. אולי זה טוב עבור הילד לדעת, שלמרות שרבים ולמרות שנפרדים- אבא ממשיך הלאה, אמא ממשיכה הלאה- אני לא בטוחה שזה שלילי עבורו. האם תוכלי לפרט יותר ממה את חוששת? מה את חוששת שיקרה? אולי שהוא יהיה חשוף למצבים אינטימיים ביניהם? וכיוצא בזה? הייתי שמחה אם תפרטי מעט יותר על החשש שלך.

לגבי שבועות- אם אישרת 3 לילות, הרי שאין ממש דרך חזרה- כיוון שהוא כבר היה אצלך בשני החגים.. מאידך האם את יכולה לקבוע תנאי לגרוש שלך ולומר לו שבלילות הוא לא ישן איתה?..

אשמח לדעתך..

קודם כל – זה שהוא מאשים אותי ממש לא מזיז לי ולא מעניין אותי. ציינתי את זה רק כדי שתביני שכל דבר הוא מאשים אותי. ואם באמת איכשהו אני קשורה לפרידה שלהם אני מבינה למה הוא משחק אותה קשוח איתי כרגע...

לגבי הלינה – כן, אני חוששת. ילד לא צריך לישון עם הורים בגדול, ובטח ובטח שלא עם בני הזוג של ההורים. מה הילד לומד מזה? שכל אחד יכול לישון עם כל אחת? זה אפילו לא יציב, זה אפילו לא בטוח – למה לגרום לילד להבין דברים שהוא בקושי מבין? ולמה לגרום לילד להיקשר ככ לבת הזוג? כל דבר עכשיו זה "אבא ומיכל" כבר אין אבא לבד. ומה יקרה בעוד חודש אם היא לא תהיה בתמונה? ומה יקרה בסופש הבא שהם סתם יחליטו לא לבלות ביחד והילד כבר מצפה?
תביני שהחשיפה הראשונה של הילד אליה היה בסופש כולל לינה. בלי הכנה מוקדמת, בלי דיבורים, בלי הסברים – ככה סתם. וזה גם לא נכון לטעמי.

ברור לי שאף אחת בעולם לא תיקח את המקום שלי לא משנה מה!!! זה לא העניין. וברור שקנאה זה לא הסיפור. אני כאילו מרגישה שהילד שלי, כולה בן 3, וכבר אין לי שליטה למה שהוא נחשף. ואני לא סומכת על הגרוש שלי – לא יודעת מה הם עושים לידו – אני יודעת שהגרוש שלי מעולם לא היתה לו בעיה שנשכב כשהילד היה תינוק בחדר וישן – לי היתה בעיה. בנוסף – כשהילד נוסע איתו ויש לו רכב – לא תמיד הוא דואג לכיסא. בקיצור – אני לא סומכת עליו. אני מפחדת שהילד יפגע מכל העניין. מפחד שהוא יקשר ושוב יתאכזב. אין בעיה שאבא ישן עם מי שהוא רוצה, יש לי בעיה שהילד ישן איתם במיטה. מצטערת. לי זה נראה תקין.

בעניין שבועות – אני תמיד יכולה לחזור בי. זה גם מה שהעו"ד לי אמר. אני לא רוצה לעשות את זה כי זה יגרור מלחמה, אבל גם אם אני אציב תנאי – מי מבטיח לי שהוא יקיים את התנאי? ההיפך הוא הנכון – יעשה בדווקא...

בעניין אורי – אני ממש שמחה על הכיוון החדש. מה שכן, אתמול גם העיק עלי משהו בהמשך לשיחות בסופש, אז התקשרתי לעדכן – למרות שגם הוא יכול היה להתקשר להתעדכן כי הוא ידע שיהיה חדש ביום ראשון. התקשרתי ודיברנו. הרגשתי לרגע כאילו יש לי בן זוג בקטע של – אם יש משהו את מעדכנת את הבן זוג כי אותו את הכי רוצה לשתף. אז החלטתי קצת לקחת ספייס שוב, ולא להמשיך להתקשר ולעדכן – למעט דברים קריטיים. אבל הכיוון בהחלט נראה טוב.

הי שוב,

תודה על הפירוט. אני יכולה להבין אותך, בעיקר כשהילד באמת מאוד קטן. מסכימה איתך בעינין של שינה ביחד ומה הילד חווה מכל זה- ויש דעות לכאן ולכאן. העינין הוא שגם כשלא מתרגשים- להורים יש חילוקי דעות. וכשמתגרשים (על אחת כמה וכמה כשהיחסים כ"כ שבירים) - חילוקי הדעות רק עושים יותר בלאגן, לא פעם זה עיניינים של אגו ושימת הילד באמצע כקלף מיקוח, וזה קשה.

את מכירה את הגרוש- את בטח יודעת מה יגרור מאבק ומה פחות. השאלה היא אם את יכולה לסכם איתו משהו או כללים מסוימים. למרות שאני מבינה ממך שאת פשוט לא סומכת עליו, גם אם יהיה הסכם כזה?

אם התייעצת עם העו"ד ואת יכולה לחזור בך- אולי כדאי לשקול את זה. אני מודה שבכל הקשור לחוק ולגרושים אני פחות מעודכנת... בכל אופן אם את מאוד חוששת מה הילד יספוג מכל זה, ומהיכרות עם הגרוש שלך את יודעת בוודאות שהוא לא יגן על הילד או ישמור מפניו סיטואציות שהוא לא אמור להיות חשוף אליהן- אולי כן כדאי להתחרט, ולהיות בכוננות ספיגה לגבי המלחמה הבאה עם הגרוש.

אני רק שמה על השולחן את הנתון הזה- שיש לו את החיים שלו, ואי אפשר ממש לשלוט על מה הילד יראה כשהוא עם אבא שלו, לא? אני חושבת שגם ה"שלושה לילות" האלה זה אולי יותר מדי עבורך. הריחוק הזה מהילד והידיעה שאת לא ממש יודעת מה נעשה מולו - לא קל.

שאלה נוספת- אם את מדברת איתו ואומרת לו כל מה שכתבת לי פה, עם ההסבר למה זה לא לטובת הילד וכו'- האם אתם ביחסים מספיק סבירים כדי להביא לשיחה שתניב משהו? או שהיחסים הם בעייתיים מדי מכדי שהוא יהיה בצד שלך?

אני כבר לא מכירה את הגרוש שלי – כל דבר גורר ריבים, קללות ואיומים. ואני באמת – כל דבר באה לקראתו, מתחשבת, והוא מצידו רק זורק. וגם אם יהיה הסכם הוא יעשה מה שבא לו – בדיוק כמו עכשיו, יש הסדרי ראייה ששופט קבע וגם בהם הוא לא עומד וזה נובע אך ורק מזלזול. ותמיד הוא יגיד "מי את בכלל".
עכשיו העו"ד שלי מנסח מכתב לעו"ד שלו לגבי הכל כולל הכל – אי עמידה בהסדרי ראייה, חוסר אחראיות הורית שלו (מקלל אותי ליד הילד, אומר ליד הילד שאני חולה וצריכה כדורים, מאיים עלי, מטריד בכמויות של טלפונים וכו' ההתנהגות שלו ככ קיצונית שאני יכולה ללכת למשטרה ולהוציא נגדו צו-זה עד כדי כך) ואני מניחה שלפי התגובה שלהם נראה מה קורה עם שבועות. אני לא רוצה להרוס להם, לילד שלי, אבל אני לא מוכנה להזניח את הילד שלי ולתת לו להיות בסביבה שלא שומרת עליו ברמה הכי בסיסית - כסא לרכב...
נכון שלא אוכל לשלוט במה שקורה אצל האבא, לצערי איבדתי את הזכות לכך, אבל יש מינימום. אני לא זוכרת אם רשמתי לך אבל הצעתי לו שנלך לייעוץ גבי הילד וכל ההתמודדות הזו – והוא לא מסכים.
אני לא יכולה לדבר איתו כי הוא פשוט לא מוכן לתקשר, אפילו לא במה שקשור לילד. לוקח מחזיר ונגמר הסיפור. פעם היינו מדברים, לפעמים היה בא לפה, היום – כלום. והכל בגללה, אין לי ספק בכך. שיהיה לו בכיף, אבל זה בא על חשבון הילד.

הי שוב,

אם כך זה המצב- והבחור לגמרי לא אחראי (כסא בטיחות לילד הוא קו אדום כהה ביותר) ואת חשה שלא בנוח ושהילד עלול מאוד להיפגע- אז שווה לשקול מול העו"ד מה אפשר לעשות.

העובדה שהוא מסרב לטיפול גם יכולה ללמד שאין בכוונתו להשתנות ויותר מזה- הוא לא חושב שיש בעיה במה שהוא עושה ובאופן בו הוא מתנהל. הייתי מסירה אותה מהמשוואה אבל- זאת לא באמת היא או "בגללה". זאת ההתנהלות שלו בזוגיות והאופן בו הוא מנהל את חייו מול הילד- עינין של גבולות. מה שמסביר גם את ה"מי את בכלל" וכל חוסר הכבוד הבסיסי שלו כלפייך. גבול מול הילד- מה הוא מראה לו ומה לא, גבול מולך- במילים ובהתנהגות וגבולות מול אחרים בסביבתו. אני בטוחה שהיית מפרגנת לו על כל זוגיות בריאה ונורמלית שלא היתה פוגעת בילד שלך. הסיפור הוא- הוא.

המציאות הזאת של מאבקים יומיומיים היא קשה, התחושה היא שהילד שלך בעצם שייך גם לאבא- ובשטח הזה אין לך ממש שליטה. את כאמא עושה הכל כדי להגן עליו, אמת, ואני בטוחה שגם אם יהיה מצב שנשמע לך לא תקין, בחווייתו של הילד, את תדעי להתמודד עם זה ולחנך אותו כפי שאת מאמינה. צריך לצפות תמיד שמה שהוא ישמע ב"צד השני" יהיו אולי דברים שאת לא תאהבי- אבל בפועל- את המשפיעה העיקרית על חייו ולכן- במוקדם או במאוחר- הוא לבטח ידע להבדיל בין טוב לרע, בין אסור למותר, לזהות גבולות וכד'- זה פשוט יקרה, כי הוא חי איתך בסופו של דבר, בעוד יש "גיחות" אל האבא. אבל הבסיס שלו- הוא בסיס אם :-) תרתי משמע..

אני יכולה להגיד לך דבר אחד – אם חס וחלילה יקרה משהו בעניין הכיסא רכב, אני פותחת במלחמה – אפילו שלא יקרה לילד כלום וסתם יתנגשו קלות ברכב – אני פשוט פותחת במלחמה. וזה לא איום או משהו כזה, זה פשוט גבול שלא עוברים. אתה רוצה לחנך את הילדה בצורה אחרת ושונה ממני, מילא, אבל זה עניין של חוק – כי עניין הבטיחות והחיים של הילד כנראה לא משמעותיים, אבל חוק זה חוק!!!

בעניין הטיפול – זו הבעיה, וזו בדיוק הסיבה שהטיפול הזוגי לא הצליח. האשמה מעולם לא היתה שלו. גם לא כשאמר "תיזהרי יהיה פה רצח". אני גורמת לו להתנהג כפי שהוא מתנהג ואני גורמת למילים שלו לצאת מהפה. ברור לי שהוא לא הולך להשתנות. וברור לי שהזוגיות שלו העתידית, זוגיות כלשהי, תצליח אך ורק אם תהיה בבית אישה קטנה שעושה את העבודה בבית, במטבח ובמיטה. וברור שאני מפרגנת לו – זה גם אינטרס מבחינתי – ככל שהחיים שלו יהיו שלמים יותר בכל התחומים, כך הוא יהיה מאושר יותר ורגוע יותר, אז גם לי שווה שתהיה לו זוגיות.

וכן, אני מרגישה שהילד שלי לא בשליטתי, חשבתי שזה יגיע בגיל ההתבגרות, כשזה יבוא מצידו. וברור לי שבסופו של דבר, הילד סופג את מה שבבית, והבית זה אני. אבל עד אז... כל פעם הילד בא אלי עם משפטים חדשים, קביעות חדשות. אני משתדלת להסביר לו למשל בעניין הכיסא, אבל זה יחסית קל. מה אני אמורה לעשות עם בת הזוג (שוב, לא ספציפית היא – בכללי) – הרי הילד אפילו לא מסוגל להבין את המקום שלה בחיים של אבא שלו, אז איך הוא יבין את המקום שלה בחיים שלו? לא מבחינת היא מולי, אלא היא מולו. אני די הולכת לאיבוד וזה ממש מתסכל. ועוד ההיא אומרת לי שבוע שעבר "אני דודה מיכל, זה מאוד חשוב" – סליחה, אבל מה את בכלל מבינה? ומה ככ חשוב להגיד לילד שאת דודה כשברור שאת ממש לא – כי אם בסופו של דבר את הבת זוג בשנים הקרובות או עד 120 – את לא דודה.

בקיצור – משהו בבסיס שלו לא תקין, ואני פשוט מרגישה שאני מאבדת שליטה. אתמול היינו בלג בעומר בגן – מילה הוא לא החליף איתי. ומי סובל מזה ומרגיש את זה – הילד.

בוקר טוב עדן יקרה,

אני מאוד מבינה את התסכול שלך- את מתמודדת עם מציאות יומיומית לא פשוטה, תחושת חוסר השליטה היא רק אחת מתוך קשת של תחושות ורגשות שבוודאי מתעוררים בך.

הזכרת טיפול- אז נכון שהוא לא מוכן בשום אופן להשתנות, השאלה היא האם את תוכלי לקבל סוג של תמיכה/יעוץ- לגבי צעדים מסוימים שצריך לעשות ואיך לעשות. עו"ד יכול לעזור, אבל אולי כדאי משהו שיותר נותן תמיכה רגשית, יחד עם הדרכה מסוימת מגורם שמבין ומתמחה בעינין. שווה לבדוק.

אנחנו יכולים לקחת אחריות על מעשינו שלנו ולהבין וללמוד להבא. אבל על מעשים או מילים של אחרים ואחרות- זה קשה. אמת שהיא לא דודה, גם לא קרובה לזה, אמת שצריך לתת לילד את התחושה והמציאות האותנטית כפי שהיא- כי זו המציאות. אבל ברגע שהוא יוצא לכיוון אבא שלו- ממש מפתח הדלת- מאותו רגע את צריכה להיות מאוד חזקה, להחזיק את עצמך ולהבין שמעכשיו- אין לי שליטה. תיכנס תחושה של חוסר אונים, אבל כל זה עובר ברגע שהילד חוזר אלייך- שם את מבררת איך היה ואם הוא נהנה, ואם את מרגישה שיש משהו שבילבל אותו, אולי כדי ליישב איתו את העינין ולהרגיע. כאמא- את יכולה רק להכיל את המצב. ברגע שיש סיכון ממשי לחייו כמו עינין כסא הבטיחות או אלמנטים רגשיים בעייתיים כמו עינין השינה המשותפת- את זה כדאי ושווה לקחת עוד צעד- בבחינה משפטית, ואת עושה זאת כבר וזה חשוב.

בעניין הגרוש אני אראה מה קורה עם העו"ד שלי, התסכול ממשיך, אבל אני חייבת לשים את זה בצד. יותר מהכל חבל לי שהילד שלי נקשר למשהו כל כך לא בטוח, ואני אפילו לא רוצה לדמיין מה יקרה ביום שזה יסתיים...

בעניין אורי – היתה לי שיחה מעניינת עם רונית... מסתבר שכלום לא קרה כי היא היתה "בימים הנוראים" (דגל אדום) וגם הם ניהלו שיחה מאוד דומה לשיחה שלנו – ידידים ונהנים... כמה שהחברות חשובה, לא רוצים להרוס וכו'... ושוב – לא הזיז לי כפי שחשבתי שיזיז לי, ואני יותר ויותר נוטה להאמין שזה הודות לשינוי הגישה שלי בדיוק לפני שכל זה התחיל, אני רק מברכת על התיזמון! תוהה אם להגיד לו משהו בכלל, כי ברור שאני אליו לא עולה יותר בתום ערב כזה או אחר, אלא אם כן באמת אהיה במצב של לא לחזור הביתה, ואני פשוט לא אעשה איתו כלום (אני מסוגלת לזה, כבר הייתי במצבים דומים וכלום לא קרה). הוא יבין שאני נמענת, ואני לא רוצה אי נעימות – ואני זו שדרשתי ממנו לדבר אם משהו משתנה. אני לא ממש יודעת מה להגיד לו, כי אין מצב שאני יוצאת פה הקנאית, אלא האישה שעומדת על שלה וממנה לא עושים צחוק. אבל אני באמת תוהה אם להגיד משהו.

ברמה האישית אני מעט מאוכזבת ממנו כי לא חשבתי שהוא כזה. אבל כפי שאמרתי לך בעבר – אני אפריד את ההתנהלות שלו בעניינים האלו להתנהלות החברית שלו. אני פשוט אקח ממנו את מה שטוב בו ולא מעבר.

הי ושבוע טוב,

לגבי הילד- אני מסכימה איתך, נסי לפנות לעו"ד וליעוץ מסודר בעינין- גם בשביל עצמך. המתחים שאת עוברת לא מתגמדים לעומת המצב האובייקטיבי הכללי- הקושי מול כל המאבק הזה.

לגבי אורי - שינוי הגישה אכן יתכן ש"הציל" אותך ממצב רגשי קשה יותר, למרות שגם את זה אין לי ספק שהיית עוברת בשלום. אבל טוב לדעת שיש אינטואיציות בריאות וידעת להפוך את הקשר לחברי יותרו לחדד את הפן הזה שבו.

העובדה שגם מולך הוא סיכם על קשר "כזה", הופך אותו בהכרח ל"כזה", גם עם אחרות- למרות שלא חשבת. אבל אם זה קיים מולך, יתכן וזה יהיה קיים עם אחרות. שכן, אם לא קיים עם אחרות- קל וחומר שיש בלעדיות אלייך ואז הקשר הופך אוטומטית למחייב, לא משנה איך נהפוך את זה. לכן זה לא מאוד מפתיע.

אני לא הייתי נכנסת להשערות מה להגיד ואיך. כשהוא יציע משהו או שתהיה הזדמנות למשהו כזה- כדאי פשוט, כפי שאמרת - לא ללכת למקום הזה. אם ישאל למה- את יכולה להגיד שזה הפסיק להתאים לך בשלב זה וחשוב לך להמשיך את הקשר הטוב והחברי שיש ביניכם. מה דעתך?

יש מצב שאת צודקת – פשוט אם וכאשר זה יגיע להגיד את זה כפי שזה, והוא יסיק את המסקנות בעצמו. אני רק לא רוצה שהוא יסיק שזה לא מתאים לי כי אני רוצה יותר. אבל אני מניחה שזו כבר בעיה שלו, הדרך שבה יפרש את הדברים.

הי עדן,

אין לנו שליטה אפילו במעט, על איך הדברים יתפרשו באוזניים אחרות- אפילו שהוא מכיר אותך טוב וכו'. העינין הזה, של פרשנות סובייקטיבית- אישיו גדול ואפשר להרחיב על זה- בגדול, אין שליטה על זה, מדובר כמעט ב"ריפלקס" אינטואיטיבי.

אין אדם שישמע דברייך ולא "יקח" אותם לעולם שלו. יש מי שיהיה מודע לזה, ובכך ידע לעשות את ההפרדה, איפה זה שייך לו ואיפה לא ולכן היכולת שלו להגיב נכון וכראוי תהיה גבוהה יותר. ויש מי שיערבב וישליך מעולמו- על מה שאמרת ובכך עלול לייחס לך רצונות שלמעשה לא שייכים לך.

כך או כך, נותר לך רק להגיד את הדברים, לשדר את המסר שאת רוצה להעביר, וכל השאר- לא בידייך. שוב חשוב לי לציין שלדעתי את פועלת נכון, ובחוכמה.

שבוע נפלא,

נראה לי שבינתיים אני לא אגיד כלום, לא מיוזמתי. אם אני אראה שאני "נאלצת" לסרב אני אסביר מדוע, או לחילופין - אם הוא יבוא וישאל אם משהו השתנה.
ואז זה יהיה הכי "כדרך אגב" בלי יותר מידי משקל לדברים, ואני מאמינה שהוא יבין בדיוק את מה שהוא צריך להבין - את מה שאני רוצה להעביר לו.

תודה!!!!!!!!!!!