דואגת לאחותי הגדולה

שלום לך אביב,

אני מבינה את הדאגה הרבה שלך לאחותך הגדולה. את באמת מתארת מצב, שעל פניו, נראה מעט מדאיג- התפרצויות זעם, התקפי קינאה, זעקה שלה לעזרתך ועוד. הכל מצדיק את החשש שלך. אבל, אני חייבת לכתוב "אבל" כאן-

אני חושבת שאיפשהו- את עשית את שלך בכך שעירבת את בני המשפחה מתוך רצון להגן ולשמור עליה, עשית את שלך שניסית לדבר אל ליבה ולהסביר לה מה את רואה. עד כאן עשית את החלק שלך. להתערב מעבר לזה - לא יהיה יעיל כרגע- זה יכול לגרור התנגדויות מצידה וכעס עלייך, ולכער את היחסים. זה יכול לגרום לה להרגיש שאתם לא סומכים על שיקול הדעת שלה, זה יכול לגרום לה להרגיש שאתם לא ממש מבינים מה היא עוברת, כמה קשה לה, ולמה באמת היא נשארת בקשר הזה, מוזר ככל שיהיה. היא בת 34. נכון שאת דואגת וזה מקסים לראות את המחויבות שלך אליה.

אבל, היא בת 34. היא אחותך הגדולה. היא "גדולה", אחראית למעשיה. אם היא שמעה אותך, והקשיבה, ומשהו חילחל מהשיחה הזאת- תני לה את הזמן לראות האם היא טועה- בעצמה. נכון שאת יכולה "להוריד לה את האסימון", אבל זה לא יהיה כמו למשל אם האסימון ירד אצלה- ביוזמתה. את כן יכולה להציע לה, אם לא הצעת לה, לשתף איש מקצוע- רק לשם השיתוף. לראות עוד זוויות.

נשארת לנו האופציה שהיא באמת רוצה את הקשר הזה, מסיבות כאלו ואחרות- ומוכנה להתמודד עם ההשלכות שלו. יש הרבה מקרים כאלה, בהם אחד מבני הזוג מקבל על עצמו את הבחירה להישאר בזוגיות- למרות כל הקשיים. ולגבי פערים ביניהם- של מראה, השכלה ושאיפות- את יודעת, גם פה- יש הרבה קשרים שהצליחו למרות פערים כ"כ משמעותיים. אין המון, אבל יש. "על טעם וריח.." מה שנקרא.

כך או כך, אני מאוד יכולה להרגיש את המחויבות והגיוס שלך- לעזרתה. זה מחמם את הלב. אבל כל מה שיכולת לעשות כבר עשית. חשוב הוא גם לשמור על היחסים ביניכן ולכן כבדי את החלטתה הנוכחית, הציעי לה תמיד אוזן קשבת (אם היא תרגיש מאויימת מדי יתכן ולא תרצה לשוב לפנות אלייך.. חשבי על זה), השאירי תמיד ערוץ פתוח. היא אחותך.

בהצלחה רבה