זוגיות מתממסת בגלל המשפחה של בעלי

שלום,

אנחנו נשואים + 1 ויש עוד אחד בדרך. מאז הלידה הראשונה הזוגיות שלנו התדרדרה. רוב הבעיות שקשורות לי לבעלי ולילדה ואינן מושפעות מגורמים אחרים אנחנו מסתדרים ומצליחים לפתור אותם ע"י שיחות כאלה ואחרות.
רק בנושאים הקשורים למשפחה שלו אנחנו לא מסתדרים הדבר גורם למריבות רבות, לדכאון רב אצלי וגם לפגיעה ביחסי המין (שכמעט ולא קוראים שוב בגלל כל הנושאים הקשורים למשפחתו).

אני באופן אישי לא מסתדרת ומתחברת למשפחה שלו וכנראה שגם לא אקבל אותם מסיבות התנהגותיות כאלה ואחרות הפערים גדולים מדי גם מבחינה תרבותית , שכלית וערכית. כתוצאה מכך והתנהגויות שונות שלהם כלפי אינני מעוניינת להתראות איתם לא אצלי בבית וגם לא אצלם ובמיוחד אינני מעוניינת בקשר של ילדי איתם (מי שלא יודע לקבל אותי לא מגיע לו הזכות להנות מילדי גם אם מדובר במשפחה של בעלי).
בעלי כמובן מודע לנושא היו לנו מספר שיחות .

סיכמנו אני ובעלי שנבקר את הוריו בתדירות של פעם בשלושה שבועות. אני חייבת לציין שמאז הרבה יותר טוב לי למרות שאחרי כל מפגש כזה אני חוזרת עצבנית אבל זו עדיין פשרה שאפשר להתגבר עליה .

בחודשים הקרובים אנו מצפים ללידה ואני חוששת שתהיה רגרסיה בנושא (וכמובן שיהיה). ולכן הייתי מעוניינת לערוך לבעלי שיחה מראש.
שבה אני מציינת שוב את העובדות הבאות שאני לא מעוניינת בביקורים של המשפחה שלו בביתנו במיוחד לאחר הלידה, ועל תדירות הביקרוים שלנו אצלם.
בנוסף בימים שבעלי ישמור על הילדים אני לא מעוניינת שיקח אותם להורים שלו מהנסיבות השונות.

אני יודעת שזה לא נשמע טוב אבל בגלל המשפחה שלו הזוגיות שלנו נהרסה זה פגע בי קשות נפשית וגרם לי לחסום את עצמי מלעשות דברים כאלו ואחרים (כמו הקריירה שלי או לטוס לחול מכיוון שאני יודעת שהם ישר ישתלטו על הילדה שלי)

רציתי להתייעץ איך עלי לגשת לבעלי ולאמר זאת בצורה שתמנע כמה שפחות חיכוככים כי בסופו של דבר זאת המשפחה שלו.

אציין שוב המשפחה שלו ממש גורמת לי לדכאונות, מחסומים ןחוסר שחרור או התנהגות שלא אופיינית לי , וכרגע זה לא משהו שאפשר להגיד לי את חייבת לקבל כי כרגע זה לא מתקבל. וזה הדבר היחיד שבגללו כל הזוגיות שלנו נפגמת לגמרי לצערי.

תודה