פרידות חוזרות

שלום הילה,

בהתנהגות שלכם יש מעין "פאסיב-אגרסיב." ז"א, במקום לדבר על הדברים, אתם מתנהגים ברמות של שתיקה רועמת, חוסר תקשורת, יציאה מהבית וכו'- הכל במעשים אם תשימי לב.

זה לא דבר מאוד נדיר במערכת יחסים, בעיקר ארוכה- שיש הרבה "במפרים" כאלו שנובעים מחוסר תקשורת רצוף. בינתיים הדברים נערמים ומקבלים תוקף ארוך יותר. בינתיים- לא מדברים על מה שקרה, ועוברים חזרה לשיגרה.. אבל, הסיכון מחכה אחרי הסיבוב ממש- אז הוא אוסף את חפציו ויוצא מהבית. את מרגישה שאת חייבת שקט ומעדיפה מרחק וחוזר חלילה.

אני לא בטוחה שהסיבה היחידה מצידו היא לחץ בעבודה, נראה שיש משהו מעבר לזה שקשור יותר לטיב התקשורת ביניכם ולאופן בו אתם מתייחסים זה לזו ברגעים קשים יותר. עינין העזיבה הפתאומית מהבית בכל פעם יכולה ללמד שבאופן סימבולי, פיזית, הוא לא יכול להישאר במקום הזה של העימות והויכוח. ובגלל שהוא לא רוצה להיות במקום הלא נעים הזה- הוא בוחר ב"שקט מדי"... עד שזה שוב מתפוצץ. אולי, בגלל שהריב הוא קשה עבורו- הוא פשוט מתרחק ממנו בכל מאמץ אפשרי, עד שכבר אי אפשר יותר. ושוב, מעין מעגל- הריב קשה והוא רוצה לעזוב.

בגלל שזה דפוס שמלווה אתכם הרבה זמן, אולי יש מקום לשקול יעוץ זוגי, או סדנה, שילמדו אתכם לגבי תקשורת טובה יותר. כי הסיבה לכל הדבר שאת מתארת- היא נטו תקשורת. ואפשר לעבוד על זה.

בהצלחה רבה,

תודה על תגובתך...אבל מה עכשיו . הוא מבחינתו עזב, אני זו שכביכול גירשתי אותו מהבית. אני לא מסוגלת יותר לעשות את הצעד ששוב מתקשר . אחרי כל פעם כזו אני מרגישה חסרת ביטחון ואפילו מושפלת . זו הפעם הראשונה שאחרי ויכוח אני אמרתי לו ללכת בשאר הפעמים הוא זה שיזם.
אני לא רוצה לוותר על הקשר מצד אחד אבל מצד שני אולי אם פעם אני לא אתקשר ואולי הוא זה שיזום את הפיוס הוא יבין שאנחנו כן צריכים לדבר על זה ולפתור את הבעיה.

ערב טוב הילה,

אני חושבת שאת צודקת, אם עד כה לא יצר קשר- אני מאמינה שאם תחכי עוד כמה ימים- הוא בסוף יצור את הקשר מתוך החשש לאבד מה שבניתם.

אם את תמהרי ליצור את הקשר, הוא שוב יבין את המסר הברור שדווקא חוסר תקשורת מצידו (או תקשורת לא בריאה כמו שתיקות ועזיבות פתאומיות)- מביא אותך להתקרב אליו. לא כדאי שהוא יקבל ממך את המסר הזה.

וכשיצור את הקשר- הציבי רעיון מסוים בפניו- בחרו לכם יום בשבוע בו אתם יחד במילא, אך ביום המיוחד הזה אתם מספרים אחד לשני איך אתם מרגישים, איזה דבר טוב קרה השבוע ברמה הזוגית- ואיפה אפשר להתקדם. במילים אחרות- לתקשר טוב.

אל תמתיני לריב כדי לתקשר טוב, "תתאמני" על הזוגיות כשהיא במיטבה.


אשמח אם תשובי לעדכן. מקוה שהכל יסתדר לטובה.

שלום עדי , אחרי התשובה שלך פניתי אליו וחזרנו ....הוא גם אמר לי שזה התפקיד שלי במערכת היחסים הזו , הוא לא מסוגל אחרי ריב לבוא ולדבר איתי לא בגלל שהוא לא אוהב אותי אלא זה הוא מסוגל להכנס בתוך עצמו וזהו. אחרי שחזרנו ניסינו יותר נכון המשכנו פעם בשבוע לצאת וגם לדבר באמת על מה שהיה השבוע - יותר תקשורת . אז לצאת זה ממשיך אבל לדבר על מה שהיה בינינו השבוע מביחנתו זו לא שיחה וכל פעם שאני שואלת אותו אז הוא "לא זוכר" . לאורך כל התקופה האחרונה (חצי שנה) הוא היה בלחצים בלתי פוסקים מהעבודה (הוא עצמאי) ואני אחת שדורשת די צומת לב , אני די רגשית והוא די ענייני ואני שמה לב שבימים אחרונים הוא מאמלל אותי, לא בצורה ישירה אלא באיך שהוא מתנהג, הוא קר ....
אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה שככל שהוא קר אלי יותר ניא נודניקית יותר
אודה לעצתך.
הילה

הי הילה,

קראתי שוב את התכתובת בנינו. אכן נראה שהדפוס הזה מאוד מכביד עלייך ועל הקשר. לא קל להיות תמיד זאת שיוצרת את הקשר מחדש. העובדה שהוא שם באחריותך את יצירת הקשר המחודש היא משהו שצריך לחשוב עליו. להרגשתי לא טוב לך להיות כל הזמן זאת שלוקחת על עצמה את אחריות הקשר, ואת יצירת הקשר לאחר משבר. בגלל שהוא לא מסוגל ומתכנס בתוך עצמו, את לוקחת את זה עלייך. אך אותך הדבר משאיר מאוד מוטרדת וכפי שכתבת - מושפלת.

אני שמחה שהצלחתם לעודד את התקשורת ביניכם ע"י בילוי ושיחות. שיחה לאו דווקא אמורה להיות נעוצה במה שהוא עובר, אלא גם בשיתוף שלך- אותו. מה עבר עלייך היום, איך את מרגישה (ללא קשר אליו בכלל, אלא נסי להיות מוקד העיניינים ולא הוא), ולשאול לדעתו- מה הוא חושב על.. (סתם נושא כללי). המטרה היא לעודד תקשורת, ולאו דווקא תקשורת שקשורה לשניכם. אם תרבי לעשות את זה, ולעודד אותו לדבר איתך- אני מאמינה שעם הזמן הוא גם יצליח לדבר עליכם, עליו, עלייך.. יתכן וזה יקח זמן, בעיקר ללא הדרכה מסודרת.

זה דבר אחד. הדבר השני הוא כבר קשור בינך לבין עצמך- אני מניחה שטוב לך איתו בזמנים שאתם באמת בתקשורת טובה, אבל זוגיות נמדדת בשעת משבר בעיקר, איך בעצם כל צד מצליח להתמודד עם המשבר, תוך התייחסות לצד השני. להרגשתי את נותרת לבדך בשעת המשבר. אם את מעוניינת להישאר איתו, ואת מוכנה לספוג את ההתמודדות הלא פשוטה- אולי כדאי שתשקלי לקחת יעוץ צמוד יותר, ולנסות להבין איזו תקשורת ואיזה קצב של התקדמות מתאים לכם. מעודד לדעת שהוא מבין שיש לו בעיה בתקשורת, השאלה היא האם הוא יהיה מוכן להצטרף אלייך, אפילו להרצאה על זוגיות (יש אפילו הרצאות עם גוון הומוריסטי והן יכולות לעשות פלאים). להביא אותו למודעות של תקשורת- בדרכים יצירתיות, שלא יאיימו עליו.

ההשקעה מצידך תהיה גדולה מאוד, עלייך לקחת את זה בחשבון, אבל אני סבורה שאם את מעוניינת בקשר איתו, ואם להרגשתך את מסוגלת להתמודד עם הדפוסים שלו- את גם תוכלי לקצור את הפירות בהמשך.

שלום עדי, תודה על תשובתך יצא לי לחשוב בתקופה האחרונה על מה שכתבת , התפקיד של זו שמפייסת כבד עלי והנה לא חלף חודש ושוב זה קרה . בתקופה האחרונה מאז שחזרנו (או יותר נכון ממתי שאני ביקשתי ממנו לחזור) וזה היה לפני חודש , זו היתה תקופה קשה ואולי בערך 3 פעמים הוא הזכיר את המילה להיפרד כל פעם שהייתה שיחה על משהו שקשור למה שקורה בינינווהפעם השיחה הייתה שמאז שחזרנו הקשר האינטימי בינינו לא כמו שהיה ואז הוא ענה לי "אין לו כוח לשמוע כמה אפשר לדבר" וכו וכו.
ואז כדי למנוע ריב אני צריכה כביכול להתנצל...לא מתאים. היום שזו הייתה הפעם האחרונה ניסיתי לדבר איתו ועכשיו פתאום גם קשה לו לחיות עם הבן שלי באותו בית ...
זהו זה שבר אותי ארזתי הכל ודי .
אני מרגישה כמו במעלית.....ואני שואלת את עצמי מה עכשיו מה הלאה ...

יום טוב
הילה

ערב טוב הילה,

אני חושבת שאת צודקת בהתנהלותך- אין ברירה. בכל פעם שאת מציגה מולו צורת תקשורת בריאה, הוא שולף את קלף הפרידה. כשפרידה מתרחשת- הוא מצפה שאת תיזמי חזרה, וחוזר חלילה. זה באמת לא דפוס נכון של קשר והאמת שגם לא מגיע לך לעבור את זה כל פעם מחדש.

זוגיות היא טנגו, אין מה לעשות. היא תוצאה של שני שותפים. ברגע שהוא לא "שותף" לך, והוא טוב לך רק ברגעים הטובים, היפים- זה לצערנו לא מספיק.

הפעם, אני לא חושבת שאת צריכה ליזום יותר. זהו. את שלך את עשית, עשית הרבה, מעל ומעבר. אם ההתנהלות של תקשורת נכונה, מתוך שיתוף וכנות- קשה לו, אינך חייבת לעמוד במשימה הקשה הזאת- להחזיר אותו כל פעם אלייך. האחריות כבדה על כתפיים של צד אחד, ואני מאמינה שבאמת מגיע לך קשר טוב, שהאחריות בו מוטלת על שני הצדדים, ולא קשר שבה את בעצם- שני הצדדים (מתפקדת גם כ-א' וגם כ-ב').

אז אמנם את במעלית, אבל בשלב מסוים היא תיעצר על הקומה הנכונה.... להמלצתי- הפעם תהיי חזקה, תחליטי שמגיע לך יותר, תשדרי לו את זה ואפילו תגידי לו את זה- בהנחה ויצור קשר חדש, ואמרי בליבך שמגיע לך להיות יחד אבל גם להרגיש ביחד, ולא להיות ביחד, ולהרגיש מאוד לבד.

אני מקוה שחיזקתי אותך, אין לי ספק שעשית צעד נכון. מקוה שתשובי לעדכן בבשורות טובות.

עדי שלום , תודה על תשובתך , זה בהחלט מחזק אותי ואני חושבת באמת שהפעם אסור לי להשבר ולהתקשר אליו...אין בזה טוב ולעיתים אני חושבת שזה מתאים לו איכשהו הוא תמיד ירגיש חזק יותר ולי זה מערער את הביטחון. הדבר היחידי שאני חושבת עליו כרגע זה איפה טעיתי . האם אני אשמה ?? כל פעם שניסיתי לדבר איתו על הזוגיות שלנו או מה שעובר עליו אז זה שבר אותו וגרם לו ללכת בטענה שאני סתם מדברת או תפסיקי לעשות עניין מכל דבר או כל היום אני בעבודה ועכשיו אני צריך שקט ...כל מיני משפטים בסגנון הזה., בכל זאת זה מטריד אותי זה היה פרק ב 5.5 שנים ואני בהחלט רוצה שתהיה לי זוגיות בריאה האם טעיתי ?
עוד דבר שהטריד אותי שבמהלך התקופה שהוא חי איתי ועם הילדים אף פעם לא נוצר קשר ביינו לבין הילדים שלי למעט שלום מה נשמע? והטענה שלו לזה הייתה שהוא לא מתחבר לילדים (גם בינו לבין הילדים שלו הקשר לא קרוב הם באים אליו ואז כל אחד בחדרו) .

תודה הילה

הי הילה,

במצבים כאלה אנחנו באמת ממהרים לחפש- איפה טעינו. מה עשיתי שזה הגיע למצב הזה. אני לא הייתי נחפזת להגיע למקום הזה כ"כ מהר. מההתכתבות שלנו אני דווקא הרגשתי עד כמה את מוכנה לתת הזדמנויות לבן זוגך, עד כמה את באמת מוכנה להוריד מעצמך, לוותר, לבוא לקראתו. בשלב מסוים זה אפילו הרגיש שזה יותר מדי, בדיוק בשלב בו אמרת שארזת את חפצייך.

לגביו- אני לא יודעת ולא מכירה את המערכת הקודמת שלו עם גרושתו, אבל ממה שאני מבינה, ההיקשרות שלו (הרגשית) לאנשים משמעותיים בחייו היא לא לגמרי שלמה. ז"א, גם אם הוא מאוד רוצה, לא תמיד מצליח לו. משהו שם נתקע. סביר להניח שגם מולך יהיה אותו דפוס. המקום הזה של לדבר עמוקות על נושא מסוים, על הקשר, על הרגשות, על קירבה, על משבר, הוא כנראה מקום מאיים. ההיקשרות שיש בקשר, הטוטאליות, הויתור על החופש שלך לטובת זוגיות ולטובת האחר- נראה שכל אלו, אולי (השערה), מעט מאיימים עליו, ולא מאפשרים לו להיות שם לגמרי.

לכן, אני הייתי רוצה שתנסי לראות את התמונה כולה, בכללותה- מה בעצם היה הדפוס החוזר בקשר הזה, לאיזה תוצאות הוא הביא, ואיך את הרגשת במהלך השנים איתו. האם היה שיפור מגמתי בקשר- הלך והשתפר? או שהיו פרידות וחזרות תכופות ולמעשה "דרכתם במקום"?

בקשר ארוך טווח אנחנו מצפים שיתקדם - יתקדם מבחינת תקשורת, מבחינת אמון, מבחינת היכרות עם המשמעותיים לך, ולו (כמו ילדייך למשל)- מצפים שמשהו יזוז. התכונה הנדירה הזאת שלך- של סבלנות, ראיית הצרכים של האחר, הנתינה שלך- כל אלו למעשה שירתו את הקשר הזה במהלך השנים. וזה מצוין. עד שהרגשת שלמעשה צרכייך לא ממומשים. כשיש בעיות ספציפיות בקשר שלא ניתן להתגבר עליהן רק בזכות התכונות האלו שלך, צריך גם אותו. וכשהוא לא משתף פעולה (חושש, מאויים)- את מרגישה שהכל נופל עלייך, ומתחושה- זה הופך למציאות. כי אכן זה מה שקורה לפי תיאורך. אז אני לא חושבת שטעית.

לגבי קשר דל עם ילדייך- זה מחזיר אותי לנקודות שציינתי- גם לגבי התקדמות הקשר והתקדמות תקשורת עם המשמעותיים לך, וגם לגביו ספציפית, אישיותית- עד כמה באמת הוא מסוגל להיקשר ולהיות מגוייס לקשרים- מולך, מול ילדיו, מול ילדייך וכו'.

יש אנשים, אפילו הרבה, ש"מכסת ההיקשרות" שלהם היא מסוימת, תחומה, חלקית. הם מסוגלים לנהל קשר ואפילו להעניק בו, ולהיות מאוד פרטנרים. אבל כשזה מגיע לקונפליקטים, למשברים, לעימותים, לחילוקי דעות -פה קשה להם. אני רק משערת (ואני באמת מחדדת שאלו רק השערות כי אני לא מכירה את האיש), שפה קשה לו. פה יש קושי שמונע מהקשר הזה להתקדם למקומות שאת רוצה בהם. "כל אחד בחדרו" אולי יכול לספר לנו עד כמה גם הם מבינים ויודעים, שכשנפגשים עם אבא, הוא צריך את הלבד שלו ואין יותר מדי "דיבורים". כל אחד- בעולמו שלו. וזה גם הדפוס שהוא רוצה לנהל איתך בקשר: הן כשאתם יחד, וגם כשאתם במשבר- אחד מכם אורז חפצים, וכל אחד- בעולמו שלו.

אני מאוד אשמח לשמוע מה דעתך על מה שכתבתי.

עדי שלום
אני חושבת שלא יכולת לתאר טוב יותר את בן זוגי (לשעבר) , זה האיר את עיני . כשאני חושבת על מה שכתבת ומחברת את הכל זה בהחלט נכון .
אני מודה לך על התייחסותך אמשיך לעדכן וכמובן כל מה שכתבת זה בהחלט עוזר לי ..אני לא יודעת עם המילה להרגיש טוב נכונה או יותר נכון להיות חזקה יותר ולא לחזור על דפוס התנהגות שלי כבעבר
תודה
הילה

שלום הילה וערב טוב,

אני שמחה שהצלחתי לעזור לך לראות את הדברים מנקודת מבט כזאת.

עכשיו באמת העבודה היא מול עצמך - איך לא לחזור לדפוסים ישנים שלך, שקיימים בך,
כמו בכולנו.

הייתי רוצה לתת לך מעין "שיעורי בית" שאולי יוכלו לעזור לך לעשות את זה:

1. נסי לכתוב לך את הסיבות שהביאו אותך לצעד האחרון.

2. נסי לחזור להתכתבות שלנו ולקרוא שוב את מה שחיזק אותך, ולקבל שוב כוחות ואישור לדרך שלך.

3. נסי לזכור מהי ההגדרה של זוגיות בעינייך, ומה היה הפער בינה לבין מה שחווית בפועל.

4. בכל רצון או צעד לפני חזרה אליו, אם יקרה כזה- את תמיד תמיד מוזמנת לשוב ולהתייעץ האם זה נכון עבורך.

5. ולזכור כמה התכונות שלך (ראיית הזולת, הקרבה, נתינה, סלחנות, ויתור, פשרנות, הערכה) הן נדירות, ולהיות בטוחה שיש גברים פנויים נהדרים שירצו בשמחה להיות בקשר עם אשה כמוך. וזאת מבחינתי הנקודה הכי הכי חשובה- תזכרי שמגיעה לך זוגיות לפחות כמו האהבה שאת יודעת להעניק בקשרים. כנראה רמת ההיקשרות שלך, להבדיל משלו, גבוהה בהרבה, ורצוי לכוון למשהו גבוה יותר- מישהו שיודע להיקשר, לאהוב, להיות גם טוטאלי כשצריך, וכמובן להתחבר לעולם שלך ולהתמודד עם משברים באופן מקדם.

אין לי ספק שעוד תקופה קצרה את כבר תרגישי הרבה יותר טוב עם המהלך הזה.
בהצלחה רבה.

עדי בוקר טוב,
עזרת לי מאוד זה מחזק מאוד ....
אמנם יש רגעים קשים אבל כשאני חושבת על הכל ומה מגיע לי ...אז זהו אני לא מתפשרת יותר ואני מבינה שדפוס ההתנהגות שלי בעבר לא הוביל לשום שינוי או התקדמות בקשה שלי איתו לצערי עד שלא יגיע למסקנה לבד ויעה צעדים ...אין טעם.
תודה רבה על הכל ,
אמשיך לעדכן
בברכה הילה

הי הילה,

מאוד אשמח אם תעדכני. המקום שאת צריכה לטפח הוא הביטחון העצמי והדימוי העצמי שלך לבין עצמך. באמת ברמה של "מה מגיע לי ואיך אני משנה דפוסים אצלי כדי להשיג את זה". כשזה יקרה- את גם תוציאי פחות אנרגיות לנסות להיות חזקה, כי את כבר תהיי..

שיהיה הרבה בהצלחה ולא לוותר..

היי עדי,
אני לא מצליחה להתנתק . אני יוצרת קשר עם חבר שלו (כמובן שהוא לא יודע) . זה פשוט גורם לי להרגיש יותר רע.
בשיחה האחרונה שלנו מהיום הוא אמר לי שהם נפגשו והוא אמר שהוא צריך לעשות שינוי החיים שלו שככה הוא לא יכול להמשיך...אני מבינה שזהו הקשר נגמר סופית. הייתה בי איזשהי תקווה שהוא יצור את הקשר ואז יהיה ניתן איכשהו לטפל בקשר כדי שיצליח .
אני יודעת שאני צריכה להניח .
ביי
הילה

הי שוב הילה,

אני לא חושבת שזה נכון ליצור קשר עם מי מהחברים שלו, זאת בעצם דרך של הרגש שלך להגיד שקשה לו הפרידה, והוא רוצה להרגיש קרוב, להתגעגע.. נסי להתעלם מהתחושה הזאת, כיוון שאם אין שינוי שבא מבן זוגך לשעבר- כל שינוי שיבוא ממך יגרום לך שוב לחוש שחיזרת אחריו לשווא. נסי להיזכר שדפוסי ההיקשרות שדיברנו עליהם ולהבין שעם האדם הזה תוכלי להיות בקשר "אמיתי" כפי שאת מחפשת- באופן חלקי ביותר. וזה לא מה שאת באמת רוצה.

אני מבינה את התקוה שבך, שבכל זאת הוא יראה שהוא רוצה, שיעשה צעד שמראה על האהבה שלו אלייך- אבל נסי להבין, שגם אם הוא רוצה בקשר והוא אוהב אותך- הדפוסים עליהם דיברנו חזקים מאוד - מדובר במשהו מאוד שורשי, מאוד ראשוני, משהו שכנראה מלווה אותו והוא התעצב סביב הדפוסים האלה כל חייו, וגם במהלך הנישואים הראשונים שלו וכו'. זה חזק ממנו, וכנראה גם מהקשר שלכם.

לכן אל תצפי ואל תתאכזבי יותר ממה שאת כבר. כי יש התנהגויות מסוימות של אנשים, שהן בגדר "קיבעונות", שללא טיפול מתאים מאוד קשה לשנות אותם, בטח ובטח בתוך זוגיות.

אני עדיין חושבת שהצעד שעשית נכון, ברור שיהיו ירידות ועליות במצב רוחך, עם רצונות לחזור ומאידך הרבה חשש לחזור.. עד שזה יתאזן. וזה יהיה בסדר בסוף. רק תני לזה זמן.. נסי להעסיק את עצמך בכל מה שאת יכולה, ושוב אני מזמינה אותך לקרוא את ההתכתבות בינינו- אולי היא תחזק אותך. שימי לב כמה כוחות היו בך להחזיק קשר כ"כ לא פשוט.

בהצלחה.

היי עדי, תודה על כל החיזוקים והם באמת עוזרים. התקופה שאני עוברת היא בהחלט לא קלה ... אבל אני באמת מרגישה שהפעם "התפטרתי" מתפקיד המפייסת ובאמת אני חושבת שמגיע לי רק טוב ומגיע לי לקבל בדיוק באותה מידה שאני נותנת .אני בהחלט מידי פעם נכנסת להתכתבויות בינינו מקבלת מזה הרבה כוח .

תודה על הכל
יפעת

שלום יפעת,

כפי שכתבתי לפיץ'- אני כותבת גם לך- אני מאוד שמחה ומתרגשת לקרוא שאת מעדכנת אותי במה שקורה, חשוב לי לדעת האם הדברים עליהם דיברנו אכן היו הכיוון, והפידבק הזה הוא בונה וטוב.

ההתפטרות שלך, כפי שציינת יפה, מהתפקיד "המפייסת" הוא מצוין, אין לי ספק שמשרות חדשות ונחשקות כבר בדרך אלייך. כי כשאנחנו מתפטרים ממקום של הרגל, מקום נוח ומוכר- לטובת מקומות חדשים ומאתגרים- זה גם מעלה את הדימוי העצמי בעינינו, וגם גורם לנו להיפתח לעוד עולמות ולעוד אנשים חדשים- כי כשאתה אדם "משודרג" נניח, שעשה תהליך- פתאום אתה יכול להתחבר לעוד אנשים, שבעבר לא התחברת אליהם. ואני חושבת שזה הכיוון גם פה.

מגיע לך אכן את הטוב, ואמנם בזוגיות לפעמים אחד נותן יותר ואחד פחות- אבל הסך הכל הכללי הוא זה שמשנה. כפי שייעצתי לך- לשפוט את הקשר מהרגע שהוא התחיל ועד שהוא הסתיים: איך הוא היה בסך הכל הכללי. לפי מה שדיברנו, הסה"כ דיבר כל הזמן על אותו דפוס ללא התקדמות- בתקשורת של בן זוגך לשעבר עם העולם שלך. תמיד היית האחראית להמשך הקשר. ועכשיו כשאמרת "די", אני בטוחה שאת בדרך הנכונה לקבל זוגיות טובה יותר, שכוללת נתינה משני הצדדים ובעיקר אחריות שמוטלת על כל ארבעת הכתפיים של שניכם :) כי ככה זה צריך להיות.

את תמיד מוזמנת להתייעץ. אני שמחה שאת בדרך שטובה לך יותר, ומאחלת לך למצוא בדיוק את מה שמגיע לך- את הטוב! כל הכבוד לך על הדרך המשמעותית שעשית, בעזרת הכוחות שלך והאמונה שלך בעצמך.

עדי שלום,
אני שוב חוזרת לפה .....חודש לאחר הפרידה בדיוק ביום בו לקחתי החלטה שאני מתקדמת וזהו לא חושבת על זה יותר ולא חוזרת אחורה, בדיוק באותו יום שהחלטתי הוא יצר איתי קשר (שזה דבר שאף פעם לא קרה). אני כמובן נשברתי ונאשבתי חזרה למערכת היחסים כמובן מהסיבה שאני אוהבת אותו. יום למחרת הוא ניסה לקבוע תור אצל מטפלת ...זה לא יצא לפועל. כמובן שהשבוע הראשון היה מדהים אבל מהר מאוד המצבי רוח ושאני אומרת לא שהוא לא מתייחס אלי והוא ממש לא מבין מה קרה, השתיקות הלא ברורות הכל חוזר על עצמו ואז כמובן הביטחון העצמי שלי יורד.
יותר מזה היו לנו שני מפגשים עם המשפחה שלי ולאורך כל המפגש הוא שתק לא הוציא מילה ואחכ והשקט הלא נעים הזה ממשיך בבי ובאותו רגע אני לא מתעלמת ממנו אני מתחילה לשאול מה קרה וכו וכו ואז הוא נאטם עוד יותר . לא יודעת איך להתגבר על המצבים האלו .
אודה לעזרתך
יום טוב
יפעת

הי יפעת יקרה,

אז אמנם היה שינוי מהותי- הוא זה שיצר איתך את הקשר, אך הדינמיקה היא אותה דינמיקה- שתיקות, חוסר תקשורת, וכיוצ"ב.

מעניין שהוא ניסה ליצור קשר עם מטפלת- זה נראה שהוא מבין, איפשהו, ששי בעייתיות שצריך לפתור אותה. האם תוכלי להתעקש על המקום הזה- של מציאת מטפל שיוכל לגייס את שניכם לתהליך? כי אם הוא מסכים לגשת לטיפול, יתכן והחודש הזה שלא הייתם יחד הספיק לו כדי להבין דבר או שניים שהוא צריך לשנות בהתנהגותו.

התנהגות לא משנים ברגע, גם לא בחודש או בשנה. זה תהליך, תהליך, תהליך. אבל אם תוך כדי התהליך את רואה שינויים לטובה- זה סימן שהתהליך נכון לכם. בטיפול בהחלט אפשר תוך זמן מסוים (נניח מספר חודשים) להבחין אם קיים שינוי מהותי או לא. האם לדעתך הוא יסכים לגשת איתך לטיפול? מספיק שאת תקבעי פגישה והוא יצטרף, בשביל התחלה.

אם את אוהבת אותו- נסי לתת לטיפול צ'אנס. אם אינו מסכים וחזר בו, וממשיך ב"סורו" - אני חושבת שתאלצי שוב לחתוך עד שמשהו ישתנה בגיזרה שלו, וראית בעבר שזה "עובד", ולכן אולי כדאי להבהיר לו בדיוק בדרך "שלו"- כשאת "שותקת" הרבה זמן, הוא מתחיל לחשוב אחרת. ולכן אולי שפת השתיקות היא המתאימה גם לך, כדי להעביר מסר ברור- שהזוגיות צריכה עזרה. מה דעתך?

היי עדי
אני לא מאמינה שאני שוב צריכה לכתוב ושוב מעדכנת חזרתי לנקודת ההתחלה. היה לנו ויכוח שהוא באמת לא מהותי , על דבר כזה לא חותכים, עוזבים.
שוב יש לו לחצים עם העבודה ומספיק שיהיה ויכוח אחד קטן כל הלחץ מופנה אלי ואז הוא אורז ועוזב.
אני באמת לא יודעת מה לעשות , אני רוצה להמשיך הלאה. בפעם האחרונה שנפרדנו והוא התקשר אחרי חודש אני בהחלט הייתי במקום טוב יותר , לא מושפלת , חזקה ועם הרבה יותר ביטחון.
גם עכשיו אין לי שום חשק או רצון ליצור קשר. הבעיה שאני שואלת את עצמי מה הלאה מה יקרה אם הוא יצור קשר?ולמה הוא נזכר ליצור קשר רק אחרי חודש? הוא לא הולך לטיפול בעית חוסר התקשורת נשארת. כל פעם שמעירים לו על משהו אז אם זה לא הזמן הנכון זה מגיע לפרידה.
אני מרגישה שבאזישהו מקום אני מבזבזת את הזמן. אני באמת רוצה זוגיות טובה ויציבה , אני באמת חשבתי שהוא האחד אבל אני לא מסוגלת להתמודד עם זה כל הזמן.
אודה לעצתך
ביי ויום טוב.

שלום הילה,

אין ספק שבן זוגך צריך לעבור שינוי לגבי התקשורת שלו. זה לא ממש תלוי בך לצערי. לפעמים בת זוג יכולה להשפיע על המרכיבים האלו אבל יש לכך תנאי בסיסי- הרצון והמוכנות של בן הזוג להכיר בטעויות. כנראה הדפוס הזה נשען עוד הרבה אחורה, על התנהגות ומודליזציה של הורים והתנהלות הורית שהוא ספג כל השנים. אני לא יודעת עד כמה זה תלוי בו. עד כמה הוא רואה איך זה מחבל לו בחיים.

אני מציעה שתעברי על כל ההתכתבות שלנו (ופה כל הכבוד לך שאת מקפידה לשרשר לפוסטים המקוריים שלך, ככה אפשר לראות את כל התהליך), נסי לראות אם את מזדהה עם אותו מקום שהיית בו לפני כמה חודשים, או שאת חזקה יותר היום- משהו בך נשמע לי מעט אחר, יותר חזק ועם ביטחון. אולי כדאי לשמר את המקום הזה ולהבין שאת זקוקה למשהו אחר. את מאוד מתחברת אליו ומאוד קשורה לדברים הטובים שבו, אך לפעמים התאמה כזאת אינה מספיקה. לפעמים אפילו אהבה לא מספיקה, לצערנו. תקשורת היא ה-כלי לשימור זוגיות ומערכות יחסים אחרות, וכשכל פעם הפיתרון שלו זה לארוז וללכת, זה מונע ממקום "ילדי" ופחות בוגר, והוא מתקשה לראות את הבעייתיות בהתנהלות שלו. הוא מצפה שאת תהיי ה"אמא" שמחזירה אותו הביתה. ועם כל הכבוד, אינך צריכה להיות במקום הזה.

נסי לחשוב האם את מסוגלת להמשיך הלאה, באמת הלאה, לסגור את הפרק הזה בחייך ולחפש משהו שבאמת מתאים לצרכייך- כי מגיעה לך זוגיות טובה ויציבה עם אדם שיודע להגיד, להביע, להתווכח, אבל גם להישאר- ולעבוד על הדברים. פחות לברוח, יותר להתמודד.

עדי שלום
תודה על תשובתך המפורטת . אני חייבת לציין שהתשובות שלך בהחלט נותנות לי הרבה כוח וקו מחשבה . אני אמנם נמצאת עכשיו בתקופה לא הכי טובה אבל ברור לי שגם אם נחזור להיות ביחד שום דבר כבר חא השתנה . זו בעיה שנמשכת שש שנים וללא טיפול ...אין סיכוי.
אני יודעת שאני צריכה להגיע להחלטה או יותר נכון לדעת ולהיות בטוחה שהוא לא האחד בשבילי. אני רוצה שבפרק ב שלי מי שאיתי ידע גם לתקשר לא רק שטוב אלא שיש גם קשיים.
אז שוב תודה
שבת שלום

הי הילה,

אני לגמרי מסכימה איתך, ואני שמחה לדעת שאת מציבה לעצמך יעד- תקשורת נכונה. לא כל אחד יודע לתקשר, בד"כ לומדים את זה עם הזמן ועם הניסיון, אבל יש הבדל מהותי בין אדם שמכיר בכך שאינו מתקשר "נכון" ורוצה לשנות את זה, לבין אדם שמכיר בכך ואינו רוצה לשנות את זה, ואומר "קבלי אותי כפי שאני".

אני שמחה שיכולתי לעזור וכמובן את מוזמנת להמשיך ולעדכן מתי שתרצי.

מאחלת לך בהצלחה רבה - תאפשרי לזמן לעזור לך להתבשל עם ההחלטה..

בוקר טוב עדי ,
עברו שלושה שבועות . ממש לא קל מהסיבה שמצד אחד אני יודעת מה נכון לעשות ומצד שני כל האי וודאות והכוונה שכמו בעם הקודמת עד שהגעתי להחלטה שאני לא רוצה יותר להיות במערכת יחסים לא יציבה , שיש פרידות כל כמה חודשים אז באותו רגע של ההחלטה הוא התקשר וזה שאב אותי חזרה למערכת היחסים. בימים האחרונים אני כל הזמן שאולת את עצמי אם הוא התקשר או לא ? באיזשהו מקום אני חייבים להודות שאני רוצה שיהיה קשר. אני ממש לא מבינה למה אני מחפשת להיות שוב באותו מקום.
אודה לעצתך
יום טוב

שלום לך הילה,

ראשית תודה על עדכונייך. זה בהחלט משמעותי.

יש לנו את ה"בורות" הקטנים האלו באישיות- למה אני חוזר כל הזמן לאותו דפוס שמחליא אותי, שהורס אותי, למה אני נמשך למקומות ההרסניים או המזיקים האלו. מעבר לכך גם דפוסים אחרים כמו- למה אני עדיין לא עומד בזמנים, למה אני לא אוכל בריא, למה אין בי כוחות אמיתיים לשינוי, שינוי מהותי, למה למה למה.

אז לא תמיד זה כ"כ פשוט להתנתק מהרגלים שעושים לנו לא טוב, כשמדובר במערכות יחסים זה אפילו קשה יותר, קשה בהרבה. כי מעורב כאן עוד אובייקט שאין לך השפעה או שליטה על הצעד הבא שלו, כמו למשל כאן. אם נניח בן זוגך היה מתנתק לחלוטין ולא יוצר קשר אז, יתכן ועכשיו היית בקשר אחר או שהיית לפחות יותר רחוקה רגשית מהחוויה ההיא.

כדי להתנתק מזה כפי שאת רוצה או לפחות כדי להבין מה גורם לך להישאב לדפוס הזה כל פעם מחדש, יהיה כדאי לנסות להתייעץ יותר לעומק מול איש מקצוע, או לפחות לעשו "בדק בית" מול עצמך- האם את יכולה למשל לאתר בחייך דמות אחרת, נוספת, או מערכת יחסים בעבר שהיתה מאוד דומה לזאת שהיתה לך עם בן זוגך? יתכן וזה יתן לך מעט חומר למחשבה. בגדול אינני מכירה אותך לעומק, אך נראה שאת אשה חכמה שתוכל לעבוד עם עצמה הלאה, ואף להתחזק מול כל התהליך הזה. אם זה באמצעות טיפול, סדנאות, פורומים (קבוצות לא וירטואליות) או כל דבר אחר, זה יהיה מבורך אף יותר.

אשמח להמשיך להתעדכן. אני סומכת עלייך שתהיי חזקה וחכמה לדעת מה לא לעשות, למרות הקשיים.

היי עדי,
קודם כל תודה על כל ההתיחסות על התשובות....הן בהחלט עזרו לו לי להבין שהמערכת יחסים בה הייתי במשך שש שנים אינה תקינה. עבר כבר חודש וחצי ובהמשך לפרידה הקודמת הרבה יותר קל לי ואני מבינה שאסור לי לחזור למערכת יחסים הזאת.
מצב שני אני מאוד מאוכזבת כי במשך כל השנים השקעתי מבחינה ריגשית הרבה במערכת יחסים , קיבלתי אותו איך שהוא וכו והוא כאילו כלום נעלם .

אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו
שוב תודה

הי ובוקר טוב,

נכון, הזמן יעשה את שלו ללא ספק. יש באפשרות הזמן לרפא ולהקהות את הכאב.

העובדה שהוא "נעלם" לא מספרת לנו כלום על החוויה שלו ועל מה שהוא מרגיש כרגע. יש אנשים שיעדיפו להיעלם לחלוטין כדי לא להרגיש את הפגיעה כ"כ קרובה, יתכן וזה מה שקורה גם פה. אנחנו לא באמת יודעות מה הוא מרגיש.

לגבי הזמן שהשקעת- יש מערכות יחסים ארוכות שנים שמסתיימות בפרידה, ויש קצרות מאוד שממשיכות למיסוד ולמשפחה. זה לא יהיה מדד שיעיד על "בזבוז זמן" או בזבוז אנרגיות לשווא. להפך. העובדה שהחזקת מערכת כה יציבה כ"כ הרבה זמן מלמדת על היכולת שלך וגם שלו בכל זאת, להיות יחד ובכל זאת - להחזיק שגרה במערכת היחסים לרבות התמודדות עם משברים בדרך. אין לי ספק שאותה אשה שנכנסה למערכת היחסים, אינה זאת שיוצאת ממנה היום. לכן נסי לראות את הקשר הזה ככזה שגרם לך לקבל הרבה תובנות לגבי עצמך, להתפתח רגשית ולפתח מודעות עצמית גבוהה מרצונותייך ולצרכייך. הרגשתי היא שהוא מסוג האנשים האלה שהיו צריכים להגיע לתקופה כזאת לחייך, כדי ללמד אותך שיעור מסוים על עצמך.

מה דעתך?

היי
את בהחלט צודקת מהמערכת היחסים הזאת יצאתי עם הרבה תובנות.
הראשונה והכי חשובה שבפעם הבאה אני לא יאפשר לגבר להכנס לחיים שלי מבלי לקדם גם את הקשר עם ילדי . היום בדיעבד זה שלא היה לו קשר עם הילדים שלי זה רק עזר כיוון שהם לא מרגישים את הפרידה מבחינתם גם כשהוא היה בבית הוא בעצם לא היה באמת.
הדבר הנוסף כל הפרידות והחזרות זו הייתה טלטלה אחת גדולה , במשך שש שנים שמתוכם חמש שנים כל 4 חודשים פרידה זה ממש לא בריא במיוחד שגם שאחרי שחוזרים לא עושים שום דבר כדי להבין / לתקן . זה היה דפוס התנהגות שלו שזיהיתי מההתחלה שאם אני אומרת משהו שלא מתאים לו אז הוא הולך . אני חושבת שכל פעם חזרתי לאחר מהפחד להתחיל מערכת יחסים מחדש.
בתקופה הזו גם אם הוא התקשר אני לא מוכנה לחזור לזה את הפרק הזה סגרתי ומצחיק גם למדתי ....למדתי מה אני לא רוצה.
ביי וערב טוב

הי הילה,

אין לי מה להוסיף- מצוין. מסכימה עם כל מילה. לפעמים האנשים האלו הכרחיים בחיינו כדי שנדע מה אנחנו בפירוש ל-א צריכים או מה משרת אותנו לרעה. זה בסדר גם אם השיעור הזה לקח 6 שנים, החיים מכניסים לתוכם תהליכים לפעמים מאוד ארוכים, אבל זה שווה כל רגע.

סופ"ש נעים וחמים,
עדי

שלום עדי, תודה על תשובתך יצא לי לחשוב בתקופה האחרונה על מה שכתבת , התפקיד של זו שמפייסת כבד עלי והנה לא חלף חודש ושוב זה קרה . בתקופה האחרונה מאז שחזרנו (או יותר נכון ממתי שאני ביקשתי ממנו לחזור) וזה היה לפני חודש , זו היתה תקופה קשה ואולי בערך 3 פעמים הוא הזכיר את המילה להיפרד כל פעם שהייתה שיחה על משהו שקשור למה שקורה בינינווהפעם השיחה הייתה שמאז שחזרנו הקשר האינטימי בינינו לא כמו שהיה ואז הוא ענה לי "אין לו כוח לשמוע כמה אפשר לדבר" וכו וכו.
ואז כדי למנוע ריב אני צריכה כביכול להתנצל...לא מתאים. היום שזו הייתה הפעם האחרונה ניסיתי לדבר איתו ועכשיו פתאום גם קשה לו לחיות עם הבן שלי באותו בית ...
זהו זה שבר אותי ארזתי הכל ודי .
אני מרגישה כמו במעלית.....ואני שואלת את עצמי מה עכשיו מה הלאה ...

יום טוב
הילה