בן זוג שצריך ספייס

רותם יקרה,

ישנם סוגים שונים של טיפוסים. ישנם כאלה המסוגלים לומר בפתיחות, בפשטות ובכנות את אשר על ליבם מתוך צורך לחלוק ולשתף בתחושותיהם ומתוך רצון למצוא יחד עם בני/בנות זוגם פתרון אשר יתאים לשני הצדדים. אנשים מן הסוג הזה יתנהלו באופן דומה בכל קשר ולאו דווקא בקשר זוגי.
לעומתם, קיימים הטיפוסים הסגורים יותר. אלה אשר מתקשים לשתף בתחושותיהם, אלה אשר אינם מסוגלים לומר מה מפריע להם, אלה אשר מתקשים למלל את תחושותיהם ולכן הם מעדיפים "לברוח". אין להם כלים להתמודד ולכן הם "משתבללים" או מתרחקים ואז כאשר הם חשים "בטוח" הם מדברים על הכל כאילו הכל כרגיל כאשר למעשה הם לא "נוגעים" בסוגיה המטרידה ונמנעים מלהיפגש מאחר ובמפגש בוודאות הדברים יעלו בטרם הם יחושו "מבושלים" מספיק, בטרם הם יחושו בטוחים לדבר על "זה", בטרם הם עיבדו את הדברים בינם לבינם.
נראה שאת נמנית על הסוג הראשון אותו הזכרתי ואילו בן-זוגך נמנה על הסוג השני.
הצורך שלו להיות לבד נובע מכך שהוא מתקשה לשבת ולנהל איתך דיון פתוח על הדברים אשר מטרידים אותו. ברור לו שכאשר הוא ישים את הדברים על השולחן הוא יאלץ לא רק להתמודד עם הקושי שלו עצמו, הקושי להיפתח ו"להוציא החוצה" את הדברים אלא שהוא יאלץ גם להתמודד עם התייחסותך לדברים וסביר להניח שתגובתך תהייה פחות (או יותר) לרוחו ומזה הוא כנראה חושש.
הקושי שלו בא לידי ביטוי גם בתדירות השיחות שהוא יוזם כאשר הוא "נעלם", כפי שניסחת זאת.
כלומר, אפילו כאשר הוא ב"לבד" שלו הוא מתקשה לדבר על "זה" ובאופן כללי.
גם כאשר תעברו לגור יחד הוא יהיה זקוק לספייס שלו על-מנת לעבד את הדברים בינו לבינו.
נסי להתאזר בסבלנות ולאפשר לו את הזמן לו הוא זקוק. ככל שתהיי יותר סבלנית וסובלנית כלפיו הוא יזדקק לפחות ופחות זמן רחוק ממך כי הוא יחוש שיש לו את הספייס שלו גם כאשר הוא לצידך ובמחיצתך.
אמרי לו כי את מבינה את הצורך שלו בזמן שלו עם עצמו וכי תכבדי זאת. יחד עם זאת עליו להבין כי את בנויה אחרת וכי את זקוקה לזמן ה"יחד" שלכם בייחוד כאשר את מוטרדת או כאשר את חשה שמשהו לא כשורה. בקשי ממנו שינסה להבין גם את הצורך שלך ולבוא לקראתך כפי שאת תלכי לקראתו.
אני מאמינה שעם הזמן תמצאו יחד את הזמן המתאים לשניכם לצורך ליבון הדברים.