קבלת החלטה

שלום רב,

אני בת 26 וחברי מזה שנה וחודשיים בן 30. אני מאזור המרכז והוא מהצפון. במהלך שנת החברות שלנו נפגשנו בסופי שבוע, ידענו לכל אורך הדרך שלאחר לימודיי אני אעבור לצפון, וכך היה , גרנו מעל להוריו ביחידה נפרדת (למרות שלא התלהבתי מהרעיון כי הרגשתי לא נוח). כעבור חודש וחצי שהתבססתי בצפון מצאתי עבודה וכו רבנו ואני צרחתי עליו ההורים שלו שמעו ועלו למעלה, מה שצרחתי שאני רוצה לחזור הביתה וכו מתוך עצבים, אני יודעת שעברתי המון בפרק הזמן הקצר הזה. אמו אמרה לי לארוז את הדברים וללכת ודיברה אלי לא יפה בתוספת עלבונות. עזבתי את הכל וחזרתי למרכז, לאחר יומיים אמו התנצלה וקיבלתי זאת ,אך אני וחברי לא פתרנו את הדברים ביננו כי שנינו כעסנו. לאחר חודש חזרנו. באתי למשפחתו בחשש כבד, איך אמו תקבל אותי , היא לא קיבלה אותי יפה ואני לא החזרתי יחס כלשהו. נשארתי אדישה לה. אחרי 3 פעמים שנפגשנו והיא לא שינתה את התנהגותה חברי אמר שהוא ידבר איתה ואכן כך היה, אך היא פתאום אומרת שאני לא אומרת לה שלום, ושיש לי התנהגויות לא נורמליות כמו שצעקתי ושאני מסתגרת ( דבר שהוא באופי שלי ושהחמיר כתוצאה מהיחס הקר שקיבלתי ממנה) נורא נפגעתי ששופטים אותי לא נכון. חברי מוכן להשכיר איתי דירה ושננסה לשקם הכל. אני מאוד חוששת מהצעד ומתלבטת מה לעשות , גם קשה מאוד למצוא שם עבודה ויש בחברי דברים שמפריעים לי כמו זה שהוא מושפע מאוד ממשפחתו, שהוא מתקשה לקרוא תרגום מהטלויזיה וחסר לי לראות איתו סרטים , הוא לא מבין כלום במחשבים ולא יודע אנגלית, הוא לא מפתח את עצמו. יש בו תכונות אופי נדירות יש לו טוב לב אינסופי, כבוד הדדי, אמונה, יכולת נתינה רוגע שלווה. אני יודעת שהוא יהיה איש משפחה למופת ואבא נהדר. זהו חברי הראשון ואני מפחדת שיש מישהו שמתאים לי יותר. משפחתי אומרת שהוא נראה טמבל ולא בגלל שהוא לא לומד אלא בגלל האישיות שלו ומה שהוא מקרין וזה מפריע לי , משפחתי אומרת שזה בושה להסתובב איתו ושמגיע לי מישהו קצת יותר ברמה. אני מרגישה תקועה כי אני לא יודעת מה להחליט לסיים את כל הפרשה הזאת או להמשיך במרכז ולחפש עבודה ולשכוח?אני לא יודעת איך עלי להחליט זאת ואני לחוצה כל יום שעובר ואני לא עובדת.