אני ואחותי וההורים

שלום, אני בת 26, נשואה ובשבוע 10 להריוני הראשון. אחותי הגדולה, בת 29, גם כן נשואה ובשבוע 7 להריונה הראשון. יש לי אחות תאומה.
מאז ומעולם לא הייתי "לבד" במשהו, תמיד למדתי עם אחותי, גם בבית, בחדר, עם החברים, היינו באותו הזמן בצבא, שלושתינו למדנו באותו הזמן לתואר ראשון. כשהודעתי שאני בהריון להורים, הרגשתי שסוף סוף כל תשומת הלב מופנית אליי, עד שלפני שבוע אחותי הגדולה הודיעה גם על הריון. שמחתי בשבילה אבל איפשהו התבאסתי. שוב אני לא לבד, שוב אין לי תשומת לב מלאה.
"מיותר" לציין שהיא הבת המועדפת, שגיסי הוא החתן המועדף, שהם גרים בבית בצפון ת"א בלי משכנתא, מרוויחים כ30 אלף ש"ח בחודש, אנחנו גרים בשכירות בדירה קטנה, חיים מהכנסה של 13 אלף שקלים, חיים בצמצום כדי לנסות ולחסוך כסף במציאות הקשה של היום.
קשה לי לחשוב על שילדי ואחייני יגדלו ביחד וילדי ואני נרגיש את ההבדל שבין הילדים, להם יש ולנו אין, אצלינו יש יד שנייה ואצלהם הכל חדש. אצלינו חוסכים ואצלהם יש הכל.
מאוד קשה לי אבל אני לא רוצה להרגיש ככה! אני צריכה להיות שמחה! אני ואחותי ביחד לאורך כל הדרך! הילדים שלנו יהיו בני אותו הגיל ויהיו חברים טובים! אבל קשה לי לפרגן.... וזה מפריע לי שאני ככה...

אשמח לטיפים בנושא, איך אוכל לעבור מקנאה לשמחה ופרגון.
תודה.