יש לי הרגשה שזה יהיה ארוך

אז סליחה מראש..:)

אני יוצאת עם מישהו כבר 3 חודשים. אהבה גדולה מאוד. באמת. ואולי כאן בעצם הכל מסתבך.
לשנינו זה לא הקשר הרציני השלישי.. הראשון- התחלה עם כל הטעויות האפשריות, השני- אהבה גדולה ונגמר כי לא התאים והשלישי- מצאנו אחד את השנייה.

פעם ראשונה שאני מרגישה והוא מרגיש שזה פשוט "זה". זהו. מצאנו. אהבה ענקית. רוצים להיות יחד הרבה.. קשה לנו מאוד אחד בלי השניה.. ופה כנראה מתחילה ה"בעייה".

שנינו נפגענו מאוד מהקשרים הקודמים שלנו ושנינו הגענו כבר למצב של "טוב מה אני צריך/ה קשר עכשיו. סבבה לי לבד. אם זה יבוא אז זה יבוא". וזה בא. ואנחנו יחד.

אבל שנינו כל כך מפחדים להיפגע. למרות ששנינו מבטיחים אחד לשני שלעולם לא נפגע אחד בשני. אבל לשנינו קשה להיפתח. קשה לסמוך. שנינו באים מאותו המקום. רוצים את אותו הדבר. כיף לנו כל כך ביחד. האהבה הזו כל כך גדולה ואמיתית שזה מפחיד את שנינו.

מה אפשר לעשות כדי אולי להוריד את הלחץ.. שאולי עם הזמן גם יהפוך לקנאה? איך זורמים עם הקשר הזה.. אני שואלת לגבי עצמי אבל אולי יש גם משהו שאני יכולה להגיד לו?
אנחנו כל הזמן מצהירים אהבה אחד כלפי השניה.. מחבקים.. שנינו נורא צריכים את החיזוקים האלו ושנינו נורא נהנים לתת אותם אחד לשניה. אבל בכל מקרה, אני חושבת שכדאי כן לנסות ולראות איך מורידים את הלחץ הזה.. את הפחד הזה... אשמח לאיזו עצה..תודה