מיואשת... מה עלי לעשות??!!

שלום תותיתוש,

ראשית מזל טוב להרחבת המשפחה.

אני חושבת שהנתון הכי חשוב פה הוא שאת חודש אחרי לידה. בחודשים הראשונים ידוע שמאוד לא פשוטה ההתארגנות, הגוף עוד לא החלים לגמרי וכל המסביב יכול לגרום להרבה לחץ. כשיש תמיכה מספיק טובה מבן הזוג- כמובן זה מקל שבעתיים. כשאין- זה מקשה מאוד כפי שאת מתארת.

כמובן שאין זה מתפקידך לבד לטפל בילדים, וכמובן שהוא צריך לעשות את המיטב כדי לאפשר לך את היכולת לטפל בתינוק החדש ובכל זאת לקבל קצת שעות שינה ליום המחרת. וכמובן- שגם לו לא פשוט בכלל, וגם עבורו השינוי הוא גדול מאוד.

אם בעבר היו דפוסים כאלה ללא קשר לילדים, דפוסים של חוסר התחשבות בך, או רחמים עצמיים שלו - זה דבר אחד, ואת זה אפשר להציף ולנסות לדבר על זה. אבל אם מדובר במשהו שהוא ספציפית גדל והתעצם מאז שהתינוק נולד - הייתי מנסה לחכות עד יעבור זעם. ולמה? גם התקופה עבורך היא מאוד רגשית וסוערת בכל מקרה, וגם עבורו השינוי הוא חד ודרסטי. פתאום שני ילדים, והאחריות מתעצמת ומכפילה את עצמה. פתאום אין זמן לזוגיות, ואם קודם היא הזיזה את מקומה בשביל תינוקת חדשה, עכשיו עוד יותר. עבורו המהלך הזה אמנם מרגש ומשמח, אבל לא פשוט במקביל. הגברים שאיתנו אומנם חווים איתנו את הלידה ואת ההורות החדשה, אך למעשה לא מעט מהם מרגישים לגמרי בחוץ- מחוץ למערכת הזוגית והאינטימית, ולא פעם- מחוץ לטיפול ולאהבה לילד החדש.

הייתי מציעה לו לעשות החלפות, שאת תטפלי בגדולה והוא בתינוק (גם אם את מניקה- אולי שהוא רק יחליף חיתול או יעשה משהו שיכול לגרום לו להתחבר יותר לתינוק, אם יש חלב שאוב- אולי הוא יתן לו), לתת לו אחריות אולי שהוא יותר יאהב. אולי יש איזו התנגדות לכל השינוי הזה דווקא מהמקום שהוא מרגיש טיפה בחוץ. זאת השערה אחת.

הדבר השני, לחכות עד שהתינוק יגדל קצת, נניח עוד חודש, ולראות אם מדובר במשהו חולף מצד בעלך או באמת בדפוס שאת לא מסוגלת להתמודד איתו ביומיום.

בנוסף, לחשוב על עזרה, אם יש לך בייביסיטר קרובה, או אמא או חמה, אפשר לנסות לחשוב על עזרה חיצונית שתאפשר לך לפחות קצת זמן איתו, ועם עצמך. בגיל ינקות תינוקות ישנים הרבה במהלך היום- כשיש לך שעה פנויה איתו, נסי לנצל אותה לטובת הביחד שלכם. אני יודעת שזה קשה ומצריך הרבה תיכנון ולוגיסטיקה- אבל מניסיון - השעה הזאת איתו יכולה לחולל פלאים. כוס קפה (ומאפה...), נסי לדבר אל ליבו, נסי בכל זאת להסביר לו מנקודת ראותך למה את זקוקה (ולא במה הוא לא טוב...) ואולי אפשר לחשוב על פתרונות אחרים בלילה, אפשרי לו להחליט- במה הוא רוצה לעזור (ב-א' או ב-ב'), או- מה יכול להקל עליו לעזור לך?

נתתי כמה נקודות למחשבה, אני מקוה שמשהו מהן עזר. חשוב שתכזרי- זאת תקופה חולפת. היית בה לא מזמן, ועכשיו יש שמחה וברכה בהרחבת המשפחה. התקופה הזאת קצרה, והיא עוברת. נסי לא לשפוט אותו בתקופה הקריטית הזאת של השניים שלושה חודשים הראשונים וראי אותו כמכלול. (שוב, אם זה לא דפוס שהכרת בעוצמות האלו עוד קודם). אשמח לדעתך.