רציתי לספר משהו, ולשמוע את דעתכן.

ע. יקר, שאלה לא פשוטה.
חלק מן האתיקה המקצועית של אנשי טיפול היא לא לערבב בין החיים לבין מה שקורה בחדר הטיפול, לשמור על המציאות הטיפולית כעולם נפרד ומוגן שאליו אפשר להביא כל בעייה ולשוחח עליה.
כמו כן יש מחוייבות אתית וחוקית לא לחשוף את זהותו של המטופל בפני אחרים.
כמו כן להמלצה של המטפלת שלך יש השפעה ועוצמה רבה יותר מסתם אדם אחר שאתה מכיר.
מן הבחינות האלו היא חרגה מן האתיקה.
אצלכם זה הצליח.
אבל מה אם זה לא היה מצליח? היא לא יכלה להיות בטוחה שזה יצליח ביניכם. לקחה סיכון.
אם זה לא היה מצליח, ומישהו מכם היה מתוסכל, או כועס, יכול היה לתבוע אותה על הפרת חסיון וחשיפת זהותו.
כמו כן האכזבה הזאת היתה פוגעת בקשר הטיפולי, כי למשל אילו היית כועס עליה שהכירה לך מישהי שנניח לא רצתה אותך ופגעה בך, היית נוטר לפסיכולוגית על כך שהיא זו שהביאה לכך. וזה היה פוגע בקשר הטיפולי.

יש לציין שהיא מן הסתם פנתה קודם אל כל אחד מכם בנפרד וביקשה את רשותו להיכרות הזאת, ואם לא היתה מקבלת רשות מאחד מכם - השני לא היה יודע על כך.

יחד עם זאת אני מעריכה את האומץ שלה.
אני לא הייתי מעיזה לעשות זאת למרות שלפעמים מאוד מתחשק לי לזווג זיווגים...