עדי בדיחי המקסימה והחכמה...

ע' יקרה,

קודם כל- תודה לך. ריגשת אותי.

אני מניחה שמה ששאלת מגיע ממקום מאוד פנימי, והסברת כמה וכמה פעמים, בדרכים שונות, אם זה בדרך כתיבתך או במילים מפורשות- שאת באמת מגיעה ממקום אמיתי ולא ממקום חלילה אחר. לא הרגשתי מובכת אלא להפך- שמחתי מאוד להענות ולהתייחס לשאלתך הכל כך חשובה, שהרבה שואלים אותה- אבל להרבה גם אין אומץ ותעוזה לבוא ולשאול- ישיר, לעינין, חוצפני ואמיתי. חוצפני חיובי... :)

הנושא הזה שהעלת הוא נושא ענק, קצרה היריעה פה מלהרחיב עליו.. והאמת שהוא גם לאט לאט יתרחק מנושא הזוגיות, אם נרחיב עליו. אבל- וזאת הזמנה אישית - אם תרצי לכתוב לי למייל עוד תהיות, שאלות או התעניינות גרידא, אני מאוד אשמח להיענות לך גם הפעם. מבחינתי את יותר ממוזמנת.

לגבי אחיך- מרגש. הטייטלים האלה, "חילוני", "דתי", הם הרי משהו שאנחנו כחברה מאוד זקוקים לו, כדי לקטלג, כדי להגדיר- לעשות לנו סדר במקומות שלא נוח לנו תמיד בהם. מקומות דתיים, אמוניים, אלו מקומות של כאוס בדרך כלל (כאוס רגשי). הרבה לא מובן יש בכל ה"דבר הדתי הזה".. ולכן אחיך, בעיניי, הוא אדם נפלא, שמצא משמעות אמיתית לאמונה שבו- הוא הכי קרוב שיש, למרות הגדרות שלא מתיישבות איתו, עם מי שהוא. וזה בסדר גם להיקרא חילוני, זאת לא מילה גסה. זה רק אומר שיש מישהו להתקרב אליו, ולהפוך, יחד איתו, ל"ביחד". כי זו המהות שלנו למעשה. אבל זה כבר לפורומים אחרים :)

לילה טוב, ושוב תודה לך על ההזדמנות והנושא החשוב שהעלת פה. ואגב, אם יש משהו בך שמושך לאיזה כיוון, לא חשוב למה, ואת מרגישה שזה נכון לך- אל תפחדי כלל.