הי עדי, לונג טיים...

הי עדן יקרה,

שמחה שאת מעדכנת אותי.

נראה שאת נמצאת כרגע במצב מאוד מבלבל- מצד אחד את בערך יודעת מה את רוצה בתוך תוכך, עם אורי, מצד שני את נמצאת במציאות כזאת שיש סביבך עוד התעניינויות מאנשים אחרים, למשל אותו יאיר, אך עדיין את נמשכת למקום הבטוח, זה שאת כבר מכירה ויודעת שנוח לך שם- אורי. אורי לא משלה אף אחד, לא אותך ולא אותה (רונית)- "לשיקול דעתה", זאת אומרת- הוא יודע למה הוא נכנס, הוא מצפה שגם הצד השני ידע. לאור שיחתך עם אשר שגילה לך את הסיבה שאורי לא רוצה להיות בקשר רציני, ניתן להבין (גם לפי ההתנהגויות הכלליות שלו לאורך כל התקופה האחרונה) - שהוא באמת מתכוון לזה. הוא כנראה ישאר נאמן לחבר שלו ולא יפתח איתך קשר רציני. זה לא אומר שבתוכו הוא לא רוצה, זה לא אומר שהחוויות איתך לא מספקות אצלו חלקית את הצורך להיות איתך "באמת", לא ניתן לדעת. מה שבטוח- אנחנו שופטות לפי המעשים ולא לפי הדיבורים. כי הצהרות יכולות להיות לרוב, אבל בפועל הרצינות תבוא לידי ביטוי רק במעשיו מולך. וכרגע ההתנהלות היא חד משמעית- קשר לא מחייב. קשר שכולל גם ביטחון, גילויי חיבה, מחמאות, אולי אפילו חיזורים, הכלה גבוהה מאוד ואמון. אבל עדיין, אין שם התחייבות.

כל עוד היית ב"קשר ללא הטבות" כהגדתך- הרגשת טוב, וכיף. כנראה הדיסטנס המיוחד הזה גרם למשהו טוב. להיות חבר קרוב, אבל לא קרוב מדי. וכשזה נשבר- שוב מגיע הבלבול, חוסר האונים, רגשות מעורבים.

האם תוכלי למשל לפתח את הקשר שלך עם אותו יאיר, ולנסות אולי לנטרל את הקירבה (הזאת) לאורי? אולי תתני לעצמך צ'אנס לקדם קשר שמתאים לצרכייך? מה את מרגישה?

ככה, קודם כל – זה שהעניין נשבר וחזרנו להטבה, זה לא מה שמבלבל – זה מבלבל כי זה בא ביחד עם יאיר. גם בפעם האחרונה שנפגשנו (אורי), הרגשתי איתו מצויין, חבר טוב כפי שרציתי תמיד. גם השבוע יש לנו הופעה כלשהי שאנחנו הולכים אליו ביחד, משהו שקשור לאחד מהחבר'ה הישנים – ויש מצב שגם האקס יהיה שם... אז בכלל הולך להיות מאוד מבלבל, ומצד שני – דברים שחברים עושים, דברים שמיוחדים רק לנו.
הסיפור עם יאיר, מודה, מבלבל. כפי שאמרתי לך – ברגע שהוא נישק אותי הדבר היחיד שחשבתי עליו זה שאורי עוד מעט חוזר והוא יראה ואז מה...סתומרת, המחשבה הראשונית היתה – איך אורי יגיב, מה זה אומר לגבינו... מחשבה מוטעית ולא נכונה, ברור לי. ועוד משהו לגבי יאיר, באיזשהו מקום, נוח לי להכיר אותו, כי אורי אמר שהוא בסדר גמור ובעצם הוריד לי חששות, מצד שני, אני לא יודעת כמה אני רוצה לצאת עם חבר של אורי, למרות שהוא חבר קרוב רחוק שכזה – לא שייך לשום חבורה, ובכל התקופה שאני מכירה את אורי לא שמעתי עליו מעולם, והוא מעולם לא הצטרף אלינו.
בקיצור, אני מאוד מבולבלת. יש משהו שמאוד מסקרן אותי אצל יאיר ומצד שני אני נוטה לא לצאת איתו בכלל (עוד משתנים חוץ מאורי – הוא גר במרכז, הוא צעיר יחסית – בן 32, אחד כזה שירצה לעבור לגור עם החברה, אבל לה יש ילד והיא קצת יותר כבדה). מצד אחד אני יודעת שאורי לא רוצה, וזה בסדר, ומצד שני הקרבה אליו – הפיזית והרגשית – בעיקר הרגשית, עושה את שלה. מבולבלת – כבר אמרתי? :)

איזה כיף שאת זוכרת את כל הסיפורים שלי, מצד שני - אני ממש טוחנת כך שקשה לשכוח... תודה!!!

הי עדן ולילה טוב,

כמובן שהאלמנט הברור פה הוא בלבול ושוב בלבול ) אבל זה תפקידם של החיים הדינאמיים לפעמים- לטרוף לנו שוב את הקלפים ולהתחיל לחשוב מחדש- על כל מיני נושאים פתוחים ורלוונטיים בחיינו, "נושאי-סלב" שכאלה... אף פעם לא ירדו מסדר היום, כי הם מאוד מאוד אקטואליים גם הפעם. אז יאיר נכנס לתמונה ושוב משהו מתערער, וחוזר חזרה לנושא המורכב עם אורי. אורי, כך נראה, לא משלה גם את עצמו וכנראה יודע שיתכן ואת תמצאי לך מישהו רציני ותהיו יחד. לכן באמת המחשבה מה אורי יחשוב על הנשיקה הזאת היא מוטעית כפי שציינת- אבל היא קיימת. ונשאלת השאלה למה היא קיימת שם- אולי כי באמת בתוכך היית רוצה שאורי יעשה צעד יותר משמעותי ממה שהיה עד כה.

למה שלא תבחני לעומק יותר את הקשר עם יאיר, נסי בכל זאת לבדוק מה את מרגישה במערכת יחסים אחרת, מקבילה לזאת שלך עם אורי, זאת על מנת לבחון עד כמה את רוצה ומוכנה להיות במקום אחר- מסקרן, מאתגר, מרתק - וחדש.

לא רק שאורי יודע שאני אמצא מישהו, הוא אפילו המליץ על יאיר והציע לתת לי את המספר שלו אם אני רוצה. למה המחשבה קיימת, אולי כי בתוך תוכי אני באמת מקווה לצעד ממנו, ואולי גם כי אני בקבוצה הזו שנוצרה, בקבוצת תמיכה שלנו, לא רוצה להכניס משהו מהחיים שלי לתוכה. רוצה שהקבוצה תהיה נקייה מכל מיני דברים חיצוניים. וברגע שהם חברים, זה מפר את הכלל. קל לי ככ עם אורי, זורם לי איתו, יש לנו נושאי שיחה משותפים, תחביבים משותפים וכו'. הכל מרגיש ככ פשוט, ושוב – הוא ממש גורם להרגשה טובה, כי כזה הוא, ולא כי יש לו משהו אלי, וזה מבלבל.
אתמול התכתבתי עם יאיר, השיחה ממש זרמה – סיפרתי לו שאני ג+1 והוא ממש לא התרגש מזה – ישר שאל על הילד ואמר שהוא מאוד אוהב ילדים, והילד ילמד לאהוב אותו – זה מאוד נחמד, כיף לדעת שהוא לא ישר נרתע, למרות שברור לי שהוא לא באמת מבין את המצב כולו... ופתאום אחרי ההתכתבות איתו, לא ככ בא לי כבר. אבל זה כבר הדפקט שלי. נראה לי שאולי בכל זאת אני אפגש איתו, אבל אני לא סגורה על עצמי...

הי וערב טוב עדן יקרה,

אורי הוא "כזה", ולפעמים כשאנחנו נתקלים ב"כזה" אדם- מכיל, דואג, טוב לב, נותן לך תחושה שאת מאוד חשובה לו, מעניק וכו'- קל מאוד להרגיש משהו חזק אליו. אבל יש לזכור ש"כזה הוא" כנראה באופיו. נשמע שהוא מאוד רוצה בטובתך ובאושרך- ההוכחה היא בעיקר העובדה שהוא דוחף אותך ליצור קשר רומנטי כזה או אחר עם חבר או מכר שלו.

לגבי הקבוצה- אני מבינה שהחברות מאוד חשובה לך, חברות עם אנשים, שייכות ברמה גבוהה, וכן העובדה שאלו אנשים שאת סומכת עליהם, מרגישה טוב בחברתם ושייכת. נדמה לי שדיברנו גם על האלמנט הזה בחייך. והוא חשוב. השאלה שעולה לי היא, האם העובדה שאינך רוצה לערב גורמים זרים בקבוצה, מלמדת על כך שאת מוותרת בשלב זה בחייך על זוגיות (כלשהי, או היכרות חדשה), או- שאת דווקא מעוניינת בזוגיות עם אדם מתוך הקבוצה, כשזה יהיה רלוונטי? (ולאו דווקא אורי). כיוון שמדברייך עולה שאם הבחור לא מתוך מעגל חייך הנוכחי, המוכר, הסיכוי שלו יורד... תהיה אחרת- האם יש חשש להכניס גורם זר, ללא קשר, לחייך כרגע? כי אולי זה עדיף להישאר עם החברים המוכרים והבטוחים ובכך להבטיח שאת לא נפגעת. עוד נקודה.

לגבי יאיר- אני דווקא הייתי ממליצה לנסות ללכת על זה. אני חושבת שזה בגדר "מרענן", "מחדש", ונשמע שהוא בחור קליל שיכול דווקא לדבר אלייך. אני גם משוכנעת שהוא מבין שילד בתוך החבילה זה לא דבר פשוט, כמו כן גירושין. אולי לא יודע את הפרטים, אבל לבטח לא יוצא מנקודת הנחה שהסיפור הרמוני ונפלא.. לכן יש לתת לו קרדיט :)

ועכשיו משהו שלא קשור לפוסט שלך- אני מאוד שמחה לקרוא תגובות שלך לכותבים שלנו, הניסיון שלך וחוכמת החיים תורמים רבות. בואי יותר. :)

אורי בהחלט כזה, והוא מדהים, והכי מפרגן בעולם - ובאמת זה שהוא דוחף אותי לקשר, מוכיח זאת. והחבורה שלי החדשה, בהחלט הוכתרה כקובצת תמיכה, וזה תקף לגבי כולנו. כל אחד מהמקום שלו בחיים, עם העניינים שלו, מוצא מפלט במקום בטוח ואוהב. יש מצב שאני מוותרת על זוגיות בחיים, למרות שלא ממש נראה לי שזה קשור לחבורה, אלא פשוט המקום שלי בחיים – תמיד אמרתי שאני לא ממש רוצה זוגיות כרגע, אלא אם כן זה יבוא איכשהו, אבל אני מצידי לא חותרת לכך. אם כבר זוגיות בתוך החבורה, אני לא רואה את זה קורה עם מישהו אחר חוץ מאורי. מבחינת גורם זר – שוב, אם זה יקרה איכשהו, נכיר בנסיבות כאלו ואחרות, יכול להיות שאותו זר יכנס לחיי בתפקיד זה או אחר, אבל אני מצידי, כרגע טוב לי כך. אגב, עברתי תפקיד בעבודה, לאגף אחר לחלוטין, עם אנשים שהכרתי אבל לא כמו שאני מכירה עכשיו. וכן, הם נכנסים לחיים שלי, ואנחנו יוצרים קשרי חברות, אז אני לא יודעת כמה אני לא מכניסה אנשים זרים, אולי זה רק בתחום הגברי/זוגי.
מה שכן, חשבתי לפני שבוע בערך, שאולי באמת אני לא רוצה להתחיל קשר זוגי כי אני לא רוצה להיפגע, להתאכזב. הרי זה מאוד קשה למצוא מישהו שיקח ג+1. זה הרבה מעבר לטייטל, יש פה משהו מחייב. יש פה משהו שבחור בן 32 כמו יאיר, או כל אחד אחר, לא בטוח ירצה להיכנס לזה כי זה לא מה שהוא ציפה ממערכת זוגית. גברים צעירים מחפשים מישהי לצאת איתה בתדירות גבוהה יותר, לבלות סופשים מלאים ביחד, לטוס בדקה ה 90, כל מיני דברים שאני כבר לא יכולה לעשות, והכי משמעותי מהם זה השלב שבו עוברים לגור ביחד – אם לזוג בשנות השלושים זה לוקח היום חצי שנה בממוצע, אצלי זה הרבה יותר רחוק מכך. אז כן עלתה בי המחשבה שאולי לא בא לי כרגע כי לא בא לי להתאכזב, כי כל החברים שלי כרגע (לא רק החבורה) יודעים את המצב שלי ומתחשבים בי – ברור שזו התחשבות שונה מזוגיות ששם צריך יותר להשקיע והתדירות גבוהה יותר.

ובעניין יאיר – אתמול דיברנו בטלפון, היתה שיחה ממש מעניינת – ככ מעניינת שנמשכה 4 שעות... אבל במהלך השיחה עלו כמה דברים שקצת הפריעו לי – למשל הוא שאל די בתחילת השיחה, לאחר שהבין שקצת יהיה לנו קשה להיפגש, איפה המקום שלו בחיים שלי – ואני מבינה את השאלה. אחכ סיפר שלא ממש היו לו קשרים בחצי שנה האחרונה כי הוא עמוס מאוד ואין לו לו"ז מסודר וקשה לו לקבוע. גם בסדר. ואז הוא סיפר שהוא לא זה שאומר לא. וסיפר שהכיר פעם מישהי שבדייט הראשון הוא שכב איתה, ואז הבין שהיא לא בשבילו, אבל בשביל שלא יצא שהוא "דפק זרק" החליט להישאר איתה, ואיכשהו זה נמשך שנה וחודשיים... סליחה??? ולקראת סוף השיחה, שאל אם היה לי מישהו מאז הגירושים, הייתי אמיתית – אמרתי שלא כי לא רציתי קשר, ועכשיו אני גם לא רודפת אחרי קשר אבל גם לא שוללת. ושוב שאל היכן המקום שלו – אמרתי שאני זורמת ומה שיהיה יהיה, נבדוק את זה. וזה גרם לי לתהות, האם הוא שאל כי הוא רוצה שאגיד "לא", האם הוא מחפש כרטיס יציאה? והאמת, שאם חשבתי לנסות בכל זאת, כרגע זה ממש התערער לי...

ובלי קשר לפוסט :) - תודה על המחמאה, נשמע לי מצחיק שיש לי ניסיון וחוכמת חיים. לשמוע את זה ממך זה מעבר למחמאה, כי זה אולי אומר שבאמת הצלחתי ללמוד משהו ואפילו טיפה להפנים (גם אם לא תמיד אני מיישמת...). רוב תודות! בהחלט מחזק – כמו תמיד!

הי עדן יקרה,

ראשית- כן, יכול להיות שברמה הזוגית את יותר חוששת להכניס גבר לחייך, כי נחלת אכזבות לא פשוטות וכיום את מעוניינת יותר לשמור על עצמך. את מאפשרת לחיים להביא אלייך את ההזדמנויות ולא הפוך. זה טוב. זה מתאים לך בשלב זה. החבורה שלך היא באמת קבוצת תמיכה נהדרת לך, הם כנראה ישארו ה"בסיס" שלך, בעוד אלו מהעבודה הם יסודות נוספים.

לגבי מר יאיר- השאלות ששאל לגמרי לגיטימיות ומספרות אולי על רצון רציני והתעניינות חיובית בך. זה טוב. לגבי לו"ז עמוס מצידו- בהחלט גם מובן, אם כי בזוגיות צריך לפנות זמן, אבל זה בסדר גם. ולגבי ה"אני לא יכול לומר לא", גם אני הופתעתי מעט, ובהחלט זה לגיטימי שאת תחושי "האומרת לא" שצריכה לקחת עליה את התפקיד הזה בכוח. אני חושבת שכדאי יהיה לזרוק לו משהו על זה- הוא "ילד גדול" ויהיה מסוגל להתמודד עם הערה על זה. כי אכן יש בזה משהו מרתיע. זה כלל לא אומר שהוא מחכה שתגידי את ה"לא", אבל לא קל להיכנס לקשר כזה בו הבחור מטיל עלייך את האחריות לסיום הקשר, כי עבורו זה קשה מדי. אז איך נדע?

אגב, במקרה של הבחורה שהוא יצא איתה, אני מניחה שהוא לא סבל שנה וחודשיים- לפחות רוצה להאמין. בכל אופן בפעם הבאה שיש שיחה רצינית וטובה כזו, שאלי אותו מה את אמורה להרגיש במצב כזה, בו הבחור לא "כן" עד הסוף ו"לא" היא מילה שלא באה בחשבון.... ממה שהספקתי להכיר- את יודעת לעשות את זה באופן "טוב" ולא להרחיק.

ולגבי "לא ירצו את כל החבילה" של ג+1 - את אולי צודקת שקשה יותר להיכנס למערכת כזאת ולהתחייב לה, אבל החיים מפתיעים בגדול לפעמים, ולא כדאי להיצמד לתבנית החשיבה הזאת במקרה הזה. כי בינתיים הוא לא עושה סימנים כאלה. הוא אפילו שואל שאלות שרומזות על רצינות לגבייך. אפרופו, דווקא אלו שלא נרתעים מג+1 הם בעצמם שווים היכרות. כי זה מרתיע דווקא את אלו שלא מוכנים להתחייבות רצינית או חוששים מאוד מזה- וכאן זה מספר על מוכנות גובהה יותר.

ואחרון, לגבי העצות שלך בפורום- אין חכמה כבעלת ניסיון... כאדם מבחוץ- כל "גיחה" שלך לפה וכל סיפור שאת מביאה איתה מראה איזה תהליך משמעותי את עוברת. הגמל(ית) לא רואה את הדבשת שבמקרה הזה היא דבשת יפה מאוד. :) אז אני פה לספר לך.

אין לי בעיה לקחת את התפקיד הזה של "אומרת לא", יש לי בעיה עם זה שעכשיו אני לא יודעת אם הוא בעניין או לא, וסתם לא נעים לו... הוא אמר גם משהו על זה שההיא היתה חולה ולא היה לו נעים לעזוב אותה. אז אולי אני גרושה ובהתחלה הוא הראה התעניינות, ועכשיו כשהוא מבין קצת יותר את התמונה, הוא מתקשה להגיד לא. זרקתי לו על זה משהו – ישר שאלתי אותו אם הוא לא חושב שהוא בזבז לעצמו את הזמן (ברור שגם לה, אבל שיחשוב גם על עצמו, והוא באמת אמר שהוא לא חשב על ההקשר שלו בתוך זה). ברור שהוא לא סבל, אבל אולי זה לא היה הקשר שהוא ייחל לעצמו, והמשיך איתו כי נוח, התרגל, ביטחון כלשהו. בהמשך השיחה הוא אמר משהו, אני כבר לא זוכרת מה, שהוא המשיך משהו אפילו שלא ממש רצה, ועקצתי אותו בחצי צחוק – כי לא היית מסוגל להגיד "לא" וחיכית? ושוב, האחריות זה לא העניין, כי אם לא מתאים לי אני אגיד, אין לי מה למשוך...
ברור שמי שיודע ומוכן, זה בהחלט מחמם את הלב וגורם לי להעריך את הבן אדם, וכן – שווה ניסיון. אבל עדין, כבר בהתחלה הוא הצליח לערער לי את הביטחון, את הנכונות האמיתית שלו להיכנס לקשר, ואולי באמת הוא מחפש כרטיס יציאה. אמנם היתה שיחה טובה, אבל שיחה טובה אפשר להשיג גם בין חברים ולא רק בין בני זוג...
בעלת ניסיון? אני? קשה לי לחשוב על עצמי כ"בעלת ניסיון" זה נראה לי גדול עלי... אבל תודה!

עדן יקרה,

בדיוק לזה אני מתכוונת- שאיך נדע מה הוא באמת מרגיש, אם הוא טיפוס שלא אומר את ה"לא"? מסכימה עם ה"עקיצות" וההערות שלך לגבי הנושא- זה בהחלט נקודה משמעותית. אני חושבת שכשתהיה לכם שיחה רצינית בהמשך (אם הקשר יתקדם וסה"כ תהני איתו)- שאלי אותו מה ששאלת פה- הבחורה ההיא היתה חולה ולא היה לך נעים, אני גרושה- האם תרגיש נוח לומר לי לא? איך ארגיש בטוחה שזה מה שאתה באמת רוצה?

לגבי עינין האחריות- על מי האחריות לסיים קשר- התכוונתי למצב בו את מעוניינת- ורוצה את הקשר- בעוד הוא- לא יודע להגיד לא. זה מצב קצת בעייתי.

שיחה טובה אכן אפשר להשיג עם כל חבר קרוב, לכן הוא חבר, בין היתר. אבל עם בני זוג? זה כבר סיפור אחר לגמרי. ולכן שווה לנסות. כי ארבע שעות לא הולכות ברגל.

אני הייתי ממשיכה ובודקת ותוהה על קנקנו. כשיהיה מצב טוב ומתאים- תשאלי אותו מה ששאלת פה, ו"תתהי בקול", באוזניו- מה אפשר לעשות עם זה. אולי אפשר הפוך על הפוך- מדי פעם תגיד שאתה ממש מעוניין :-) לפעמים אולי הגישה ההפוכה היא טובה יותר...

הגישה ההפוכה – את ממש צודקת, איך לא חשבתי על זה – אנחנו ככ נעולים על דפוסי חשיבה...
בסופש לא נפגשנו בסופו של דבר. אני לא הראיתי יותר מידי נכונות, מודה. לא הייתי בטוחה שאני באמת רוצה. מצד שני, הוא לא הראה טיפת מאמץ לבוא ולהיפגש, אז... אני רוצה לראות ממנו נכונות קצת יותר נכונותית. אולי אני קשה, אבל באיזשהו מקום – אני חושבת שזה מגיע לי, ואין ספק שבסיטואציה שלי אני חייבת להיות זו שתנתב את העניינים – אנחנו ניפגש כשלי נוח כי הרבה שמיניות באוויר אני לא יכולה לעשות וגם לא תמיד רוצה.. אולי זה גם נובע מהסיבה שלא ממש בא לי, אני לא סגורה על זה..
מה שכן, סיפרתי לך שלאורי ולי יש משהו שקשור לחבר'ה הישנים? לחבורה של האקס. אז הלכנו לאירוע הפתיחה, וכמעט כולם היו שם – את רובם כבר פגשתי פה ושם, וזה היה נחמד. האקס הגיע באיחור עם החברה החדשה. לא נעים לומר אבל משהו בהתנהגות שלו היה מוזר. הוא הגיע באיחור אז עמד איפה שהיה מקום ולא עם כולם – בסוף האירוע הוא ניגש אלי, נתן נשיקה וחיבוק די ארוך.. לא ציפיתי. הוא אמר שעשה לי שלום ולא ראיתי, וניסה כמה פעמים. הוא לא הכיר בינינו. קלטתי אותה בוחנת אותי כמה פעמים, ממש בוהה בי.. אחכ ישבנו כולנו באיזה בית קפה, הוא ישב מולי. הוא לא הסתכל עלי כל הזמן שישבנו. היא כמובן לא החליפה מילה, אפילו לא שלום... אני מתערבבת עם החבר'ה, מדברת ומתייחסת לכולם כאילו אנחנו חברים מאז ומעולם. היא לא ממש מתערבבת, למרות שהם ביחד כבר יותר מחצי שנה. בשלב מסויים נראה היה שנשבר הקרח, הוא אפילו הסתכל עלי כשדיבר איתי, והיא הוציאה הגה... ומהר מאוד זה חזר למצב הקודם. הוא הלך, אמר שלום והחזיק לי את היד. אח"כ חזרתי עם אחד מהחבר'ה ששאל אותי איך היה איתה. לא ממש היה לי מה לומר. הייתי דיפלומטית ואמרתי שלא ממש היתה אינטראקציה, אבל לא הפריע לי אם כן היתה, סתומרת – היא זו שלא ממש תיקשרה. ואז הוא אמר שהם לא ממש מתחברים אליה, ומאז שהם ביחד הוא בקושי עם החבר'ה – וזה ממש לא הוא. בקיצור, הם לא ממש אוהבים אותה. כן, שמחתי לשמוע, לא אשקר. אני לא מבינה אותו בכלל. ביומולדת שלו סימסתי לו והוא אמר שהוא מאוד מקווה שניפגש (בלי שהצעתי), ובסביבות פסח אם את זוכרת, ניסינו כמו חתול ועכבר לקבוע להיפגש, סתומרת – היתה נכונות גם מצידו. אז אני לא ממש מבינה... אני מבינה שאני "האקסית" ואולי זה משפיע, אבל זה באמת היה ככ מזמן... מאז היתה לו מישהי שרצה להתחתן איתה...

הי עדן יקרה,

אכן מפגש מעניין מאוד. כתבת באופן כן ואמיתי את התחושות שלך, ואין מה לעשות אקסים זה אקסים- עדיין יש שם משהו בלב- זיכרון, נוסטלגיה, וגם עבור האקס כנראה הנוכחית שלך היתה משהו קצת אחר. קצת מביך ומוזר לפעמים להיפגש עם אקס לאחר כ"כ הרבה זמן, אין ממש מה להגיד וכל אחד בוחן את השני, במקרה הזה הוא הגיע עם חברתו מזה כחצי שנה... אז כמובן זה יהיה מוזר עוד יותר.

שוב אנחנו מגיעות לכך שהמושג הזה "חברות" בחייך הוא מושג חשוב בראש סדר העדיפויות. את מרגישה שם "בבית", שייכת, גם אם לא ראית אותם תקופה ארוכה. את מרגישה טוב שם- מרגישה אותך. טבעית. משוחררת.

להרגשתי, בעינין הזוגיות בחייך- אמנם יש לזה סיכוי ויש לזוגיות (עם יאיר או אחר)- מקום מסוים, אך אינך נחפזת לשם, לא מתוך אדישות אלא מתוך כך שאת גם פה מעט משחררת את המקום הזה ומאפשרת לדברים לזרום כפי שהם. אינך בטוחה שאת רוצה להתגייס לזה, וזה טוב וטבעי שתדעי זאת- ומצוין שאת מתבוננת לתוך הרצונות שלך ובודקת עם עצמך מה את באמת רוצה. אז גם להרגשתי- אם יאיר יראה נכונות ורצון- אני מניחה שתהיה פגישה. אם גם את מעוניינת- כן יהיה כדאי להביא את זה לידיעתו. אבל את "פושרת" בעינין, "פרווה", נזרום עם החוויות ונראה לאן הן יביאו אותך.

אקסים זה אקסים, ללא ספק, והוא במיוחד... ואני בכלל בחורה נוסטלגית, מתרפקת ומתפרקת על העבר... עוד משהו שאני צריכה לעבוד עליו...

תמיד הייתי טיפוס של חברים, חבר'ה. אבל לא תמיד הרגשתי טוב כמו שאני מרגישה היום. אני באמת מרגישה שייכת, באמת מרגישה חשובה – לא שאני צריכה את זה, אבל תמיד בחבורה שהייתי שייכת אליה, הייתי עושה הכל בשביל, אבל בחזרה זה לא היה קורה. הייתי נותנת מעצמי המון, ומקריבה, אבל איפשהו היה קל לכולם לזלזל, לתת הרגשה שאני שווה פחות, שאני לא באמת חלק מהחבר'ה, ואם צריך לוותר על מישהו, זו כנראה תהיה אני. ופה פתאום הכל משתנה. גם בחבר'ה של האקס, עידו בא וישב לידי, דיבר איתי – הייתי בשוק. אני באמת חשובה? באמת רוצים בחברתי? זה נשמע קצת פתטי, אבל זו המציאות. וגם בחבורה שנוצרה – אני חשובה להם, הם רוצים בחברתי, לא שוכחים להתקשר, תמיד דואגים לי. אז כן, כרגע זה הדבר הכי חשוב, זה הדבר הכי נצרך, זה בסיס האם שלי. אז אני לא יודעת כמה יש מקום לזוגיות, כמה בא לי לפנות לכך מקום. אם אני צריכה לבחור עם מי לצאת מבין כל האופציות (חברים מהעבודה, משפחה, חברים ישנים...) אני תמיד אבחר בחבורה שלי. ואולי באמת יאיר ספציפית לא מספיק מעניין אותי, כי אני עדין אעדיף לצאת עם החבורה ולא איתו...

רגב, הוא יצר קשר – סימס לי בבוקר והתכתבנו ממש מעט. אבל אני עדין אחכה שהוא יתקשר ויזום משהו. והאמת, לא נעים לי ממנו, ואני בטח שוב אתחמק. כי אני לא יודעת אם אני באמת רוצה, וכרגע אני נוטה יותר ל"לא" מאשר ל"כן" ואני מרגישה שאולי אני סתם מטפחת לו ציפיות...

הי עדן וערב טוב,

אכן בחורה נוסטלגית. המקום שלך שם חשוב לך ועבורך זה משהו מעבר ל"להיות שייכת" כנראה, זה מעיד על קשר מאוד חזק, שורשי, שיש לך למקום הזה.

לא סתם הבחור שאל "איפה המקום שלו" בכל הדבר הזה- אולי באמת לא בכדי זה עלה באופן כזה, שאת שמה לב יותר בבירור למקום שלך (אז והיום) בתוך החבורה הזאת, וההפך- המקום של החבורה בתוך העולם שלך, וכמה היא חשובה לך.

זוגיות- זה דבר ענק שיש לפנות לו המון מקום, אנרגיות, משאבים וגם לקחת לא מעט סיכונים של פגיעה, אכזבה וכד'. זה בסדר גם להישמר מזה - או לרצות את זה דווקא איפה שאת מרגישה מוגנת ובטוחה. אני משוכנעת שהנטיה הטבעית של כולנו זה להתחבר (גם רומנטית) לאלו שאנחנו יודעים שאיתם אנחנו "אנחנו", במקום הטוב והבטוח הזה- שייכות, שורשים, וכד'. אצלך זה מקבל משמעות חזקה יותר, ובכל זאת- זה מאוד מאוד טבעי ונכון לעשות.

אני סומכת עלייך שתלכי על מה שעושה לך טוב. אם את חשה שאת מעט משלה אותו והוא רוצה הרבה יותר ממך- אולי כדאי למוסס את זה ולא לתת לו לצפות ליותר מדי- בכל זאת, לא נעים לשני הצדדים. להיות ללא זוגיות, גם לתקופה מוגדרת, זאת בחירה, ולא פעם זאת בחירה טובה- כי מעט האנשים שיודעים להגיד שזוגיות כרגע- לא מתאימה בחייהם. כיוון שזוגיות ושותפות-חיים נתפסות בעינינו כהתחלת הקן המשפחתי- ומשפחה היא מעל הכל. מעבר לזה, לפעמים תולים בזוגיות כ"כ הרבה תקוות, כמו "כשיהיה לי בן זוג אני אצליח יותר", או "כשאמצא אהבה הכל יעבור לי". וזה לא תמיד ורוד כ"כ. לפעמים- כשאתה לא באמת פנוי לזה, ועושה את זה מתוך נורמות וכללים לא כתובים אחרים- זה לא "יוצא טוב" ורק מתסכל.

לכן המקום הזה של התבוננות פנימית כפי שאת עושה- הוא חשוב, מלמד ובעיקר מקדם אותך להרגיש באמת טוב כפי שאת. טוב להודות בפני עצמנו שכרגע- טוב לנו לבד. מה רע.

בינתיים נראה שזה מתמוסס עם יאיר. הוא רשם לי שנראה לי שאני לא ממש בעניין, אולי הוא טועה, ומצדיק את החוסר עניין שלי בכך שהתנאים לרעתנו. קצת קשה לי עם האמרה הזו – מה זה התנאים לרעתנו? נכון, לא פשוט – אנחנו גרים במרחק שעה אחד מהשניה, אם כי המשפחה שלו מהעיר שלי. הוא בא לפה יחסית הרבה. לך יש שעות מטורפות ולי יש ילד. אבל מה עם המאמץ המינימלי לפגישה ראשונה? התנאים לא לרעתנו אלא אם כן אנחנו מחליטים להיכנע להם. ציפיתי ליותר, מודה. כמו שאתה יכול להגיע לפה לפגישות שקשורות לעבודה, תבוא לפה גם בשבילי, ולא – אני פנויה ב 2-4 ואחכ מ 8-10 – אני חלק מהלו"ז? אני חלון הזדמנויות? אני התקשרתי שבוע שעבר במיוחד כדי לברר איתו את הלו"ז שלו לסופש כדי לראות איך בכל זאת אני משתלבת... וזה לא קרה... אז נראה לי שגם לא יקרה כבר...
מה שכן, אני לא משלה אותו יותר. לא אמרתי לו מה דעתי באמת על החוסר מוטיבציה שלו, כי זה פשוט נראה לי חסר טעם. לדייט ראשון אמורה להיות הכי הרבה מוטיבציה, וכמובן נכונות – אז נכונות יש מצידו, המון נכונות. אבל בין דיבורים למעשים...
ואולי גם מצידי יש באמת חוסר מוטיבציה, םשוט כי כיף לי במקום שלי...

הי עדן,

אני אומרת דבר כזה- כשמשהו לא יוצא, מכל סיבה שהיא, "תנאים", "מוטיבציה", ועוד- זה פשוט לא אמור לצאת כנראה. כפי שכתבת נכון- בפגישה ראשונה זה צריך לזרום, לקרות, לרצות שזה יקרה, לזרז תהליכים, להיפגש ולברר האם מתאים.

כאן משום מה זה לא קרה, אולי הודות לחוסר העינין שלך, שבאמת איפשהו בתוכך טוב לך במקום שלך, וזה לא ממש חסר לך, מאידך, היתה התרומה שלו לכך. יתכן והוא גם קלט שמאוד כיף לך וטוב לך איפה שאת היום- וזה גם בסדר.

בשורה התחתונה, אין את ה"דרייב", אין את ההתרגשות הזאת לקראת משהו חדש. וכשתהיה לך אחת כזאת- את לבטח תרגישי, וגם הוא.

כיף לך במקום שלך- תהיי שם, תחווי את החוויות הטובות כפי שהן. אם מישהו ישתלב בתוך זה, מה טוב.

ועוד משהו – זוכרת שדיברנו על הרגשת ביטחון שיש לי מהחבורה שלי החדשה? ככה זה היה גם ביום חמישי. כאילו באמת כלום לא השתנה (חוץ מהקשר שלי לחבר'ה), וכל אחד מהם הרגיש צורך אמיתי לדבר איתי אחד על אחד. אני לא יכולה אפילו לתאר לך איך הרגשתי. זה היה פשוט מדהים. זה ככ חימם את הלב כשאחד מהם ממש קם ממקומו והתיישב לידי כדי לדבר איתי. באותו ערב בכלל הייתי בתחושת ביטחון עילאית, היה לי מאוד כיף, שלוב ובטוח. ואפילו קצת נוסטלגי :)