בניית האמון מחדש

שלום לך דנה,

נשמע שבאמת הזוגיות שבניתם, ולאחריה בניית בית- היוו הצלחה של ממש בחייכם. נישאת לאהבתך הגדולה מאז נעורייך, והזוגיות שלכם בעינייך מודל נכון ומוצלח של שיתוף, הדדיות וכנות. כמו כן את מתארת את הדירבון והתמיכה שלך בבעלך להגשים את שאיפותיו המקצועיות ולהרגיש מוצלח לא רק כבעל, אלא גם כאדם בפני עצמו- דבר חשוב מאוד בזוגיות.

אני מניחה (הנחה גסה) שמאז ומתמיד בעלך ידע את הגישה שלך לעניין של ידידים וידידות מחוץ למעגל הנישואין. אכן לכל זוג יש איזה "חוזה לא כתוב" על גבולות- מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא, ולבין כל זוג וזוג קיימים דפוסים אחרים והם משתנים כמובן.

נראה שאת מאמינה לבעלך, וזה דבר חשוב. ז"א, בסיס של אמון קיים ביניכם, לאור זוגיות ארוכת שנים והוכחות לטיבה. זוגיות, אני בטח לא צריכה לספר לך, היא דינאמית, משתנה, אמורה להתגמש לנוכח נסיבות החיים. אני בטוחה שבמהלך הזמן שלכם יחד צלחתם משברים והייתם צריכים להתגמש לאור מה שהחיים מביאים לכם. הפגיעה שלך כנראה נובעת משני מרכיבים עיקריים-
האחד, הוא שיקר לך לגבי קשריו עם ידידות - לצרכיו, קשרים שהתקיימו ללא ידיעתך. והשני הוא הפגיעה הגדולה באידיאל שבניתם יחד. ז"א, אם הזוגיות עד כה היוותה עבורך סמל, מקום ללמוד ממנו, מקום להתגאות בו- המקום הזה התנפץ, לראשונה, ולאחר מכן נבנה שוב (לאור זוגיות טובה, והסכם מחודש ביניכם בנושא האמון), אך עדיין כנראה סדוק להרגשתך.

אין לי ספק שאכן הפגיעה היא קשה, וגם אין לי ספק שהוא הסתיר זאת ממך לא בגלל שהוא טיפוס בעייתי שמסתיר דברים, אלא בגלל שרצה להגן על הזוגיות החשובה והיקרה הזאת, וידע שאם יספר לך- את תיקחי את זה מאוד מאוד קשה. אז למה הוא לא סיפר אם היחסים הם אפלטוניים? הוא כנראה מאוד חשש מהתגובה שלך, הוא מרגיש רדוף, ואולי אפשר להבין אותו- כיוון שאת שם, כל הזמן, בודקת ועוקבת.. (כיוון שאת פגועה, אך זה מעגל קסמים: הוא ירגיש רדוף, את תחפשי אותו, הוא יבקש אוזן קשבת אצל אחת הידידות, את תגלי, את תיפגעי, שוב תעקבי אחריו, וחוזר חלילה).

הסיבות לחפש אוזן קשבת או תמיכה שהיא לא תמיכה מהבית הן רבות, אבל המשמעותית שבהן היא שקשר חיצוני מהווה משענת אמיתית, אובייקטיבית וחיצונית למתחים וללחץ של היומיום. בבית, תסכימי איתי, על אף שהיותך אשה תומכת, יש עדיין לחצים- אם זה ילדים, פרנסה וכו'. כשיש קשר חברי חיצוני- זה מאפשר איזו רווחה אחרת.. שפה אחרת, מקום לברוח אליו, ולחזור הביתה טעון פחות, נינוח יותר. אז יש זוגות שזה מקובל עליהם, ויש שלא. ויש, כמוכם, שכנראה משהו השתנה אצל אחד מכם (זוגיות כאמור היא דבר דינאמי, ויש תקופות שצריך את זה יותר) ופתאום צריך להסתגל לשינוי כזה מחדש.

איך בונים אמון? אני חושבת שהאמון בו קיים, רק התבנית המחשבתית שלך לא השתנתה- זה עדיין מפריע לך. אם תסתכלי טוב, וכפי שאת מתארת- תגלי בעל אוהב ומסור. האם תוכלי לאפשר לו את המקום השקט אותו הוא מחפש? ואם לא, אשמח אם תפרטי מה קשה לך שם, ונוכל להתקדם משם.

עדי יקרה, תודה על תגובה מהירה וכה מקצועית...
פתאום הצלחתי לנשום עמוקות, כאילו שהכרת אותנו שנים, הצלחת לנתח את הסיפור , הדבר הראשון שעשיתי לאחר שקראתי את התגובה הוא לתת לבעלי לקרוא אותה, יותר נכון היה לי חשוב שיקרא גם את פנייתי , היה לי חשוב שיבין ממנה כמה אני פגועה וכמה אני חוששת להפגע שוב.
שאלת אם אוכל לאפשר לבעלי את המקום השקט שהוא צריך? ואם לא מהי בעייתי, אז כך : במשך שנים רבות עד לגילוי הראשון שלי חייתי באופוריה הרמונית (ותמימה משהו)של חברות ונאמנות מושלמת ולא חשדתי לרגע בבעלי, מאז הפכתי בשנים האחרונות לאדם אחר ,
המשברים אצלי מתחילים דווקא בימים של שיגרת אהבה וזוגיות ונובעים מכך שאני נזכרת שבעבר בימים כאלו גיליתי על קשרים שניהל במהלכם, מה שגורם לי להיות חשדנית שוב ולא מאושרת.
אני אדם שמח ומלא חיים , אולם התופעה הזאת הופכת אותי לאדם לא מאושר, כי תמיד אני מסתירה את חשדותיי ונמנעת לספר לו על כך .
בעלי חושב שהבעיה שלי היא ש"לקחתי את זה רחוק מידי", הוא לא מודה בכך שזוהי בגידה, עד כמה שהמילה קשה, עצם הסתרת הקשר עם אחרות מהווה בגידה עפ"י אמות המידה של הזוגיות המושלמת שטיפחנו ורמת הנאמנות שלי כלפיו.
יעזור לי יותר אם הוא יודה בכך שטעה ויבטיח שלא יקרה שוב, מה שקשה לי להוציא ממנו באופן ברור, כי הוא חושב שאני מגזימה בתגובתי.
מה עליי לעשות.?

הי דנה ולילה טוב,

ראשית אני מודה לך על הפידבק החם, אני שמחה מאוד שאני יכולה לכוון אותך מעל דפי הפורום. אני מציינת כאן שאת יודעת להעביר את החוויה שלך כפי שהיא, וזה מאוד עוזר לי- לעזור לך, לכם.

השיתוף שלך והפירוט הנוסף שהבאת עוזר מאוד. טוב שהראית את ההתכתבות שלנו לבעלך- זה מראה על שיתוף, פתיחות וחתירה להצלחת הקשר- מצידך, ולא פחות- מצידו.

לגבי הימים השגרתיים שדווקא שם קשה לך- בגלל שהפגיעה הראשונה, כפי שכתבת, קרתה ב"ימים שגרתיים", היא מהווה אצלך מעין "טראומה"- כל פעם שמגיעה תקופה כזאת, את "מחכה למכה", מתי הפעם הבאה תגיע? כדי שלא אתאכזב שוב, כדי שלא אפגע שוב- ולכן הנפש והגוף שלנו הם מאוד חכמים- הם יודעים להגן עלייך מבעוד מועד. נכווית ברותחין, ואת כיום נזהרת בצוננין. זה נורמלי.. וזה מעיד על כך שהפגיעה שלך היא קשה -את חווה אותה כקשה. אז למעשה המיתוס של זוגיות הרמונית ומופלאה- התנפץ. הרשי לי לציין שגם כיום הזוגיות שלכם נשמעת לי מעוררת התפעלות, כיוון שגם לנוכח משברים אתם עדיין יחד, מתייעצים ומשתפים- עשית זאת כאן. שימי לב שכיום מה שמנהל אותך והופך אותך לחשדנית- הן רק מחשבות וגלגולים של המחשבות- מה היה אם, מה יקרה לנו אם, ואם הוא יעשה כך וכך.

לגבי אמות והגדרות בגידה- לכל אחד מאיתנו יש הגדרות שונות לבגידה. עבור בעלך לא היתה בגידה, כי כנראה "בגידה" כהגדרה מעוררת אצלו אסוציאציות שלא קרו בפועל- כמו יחסים אינטימיים עם אשה אחרת - למשל. ולכן "את מגזימה". אבל את, למעשה מדברת על בגידה אחרת- את מדברת על בגידה באמון, הסתרות ואפילו שקר. כך שכאן, אולי, הוא כן יכול להודות בטעותו (ונדמה לי שבפנים הוא יודע שפגע בך). אולי, רק השערה- הוא מבחינתו יודע שהזוגיות הזאת היא כה חזקה ומטופחת כפי שציינת - ולא חשב לרגע שזה יערער יסודות כה מהותיים בה, כפי שאת חווית. ולכן שוב "את מגזימה". אז אולי יש חילוקי דעות ביניכם לגבי הפעולות האלו שלו בתוך המערכת הזוגית, אבל אין חילוקי דעות לגבי רגשות- העלבון שלך, הפגיעה והתסכול. כי "עם רגשות לא מתווכחים"- וכאן, אני מאמינה - הוא יצליח לרדת לעומק הפגיעה שלך וגם להתנצל.. אולי, אם יבין עד כמה זה קשה לך, יוכל גם להבטיח לך שזה לא יקרה שוב. אבל, כאן יש אבל גדול:

העובדה שהוא לא יעשה זאת שוב (נניח) לא תספר לך על כך שהצורך שלו נעלם (צורך בסיסי שיש לכל גבר, אשה, לא חשוב). עבורו, הצורך הזה כנראה מספר על איזשהו מרחק ומקום שקט ללכת אליו - אם תגבילי אותו בזה - את משוכנעת שזה יועיל עבורכם כזוג? כי החשש שלי הוא ש"מים גנובים ימתקו", ובמובן הזה- הוא יחפש את זה אפילו יותר, או לפחות במחשבה- מאוד ירצה לדבר עם אחת הידידות או להתקשר ולשפוך את הלב, או מה שזה. כי כשמגבילים אותנו בחופש שלנו- אנחנו רוצים בו יותר ומרגישים כלואים יותר- אוטומטית. בזוגיות כה נפלאה, נשאלת השאלה אם כדאי יהיה להגביל אותו כך.

מעבר לזה, גבר, כגבר, זקוק לאישורים חיצוניים חברתיים על גבריותו (זאת הכללה מאוד גסה, אבל היא נכונה להרבה מאוד גברים ממין זכר :)), העובדה ש"עדיין יש לי את זה", היא מהותית לגבר, בעיקר גבר נשוי כ"כ הרבה זמן עם ילדים ומשפחה וחיים שלמים. הרגע הקטן הזה, משמעותי לו. איפה כן תוכלי לבוא לקראתו לדעתך, ואולי לחשוב על דרכים אחרות שמקובלות עלייך -לגרום לו את החופש לו הוא זקוק.

אשמח מאוד לשמוע את דעתך.