פרידה

בוקר טוב שירלי,

את מתארת קשר לא קל, שיש בו מספר מרכיבים- כמו פער ביגלאים, פער בחינוך שקיבלתם, הפער המשמעותי הוא שאת גדלת בבית רגיל בעוד אותו "נטשו" (בחוויה שלו) למשפחות אחרות. יתכן והוא עבר בין כמה משפחות, דבר שמחדד יותר את התחושה שהוא צריך להתמודד לבד עם החיים. ומהמודל הזה- של התמודדות והישרדות לבד- הוא משליך גם על קשרים זוגיים, כמו שאת חווית למעשה. המשברים בחייו הם משברים שהתמודדות איתם חייבת לבוא לבד, ללא שותפים- כי זה מה שהוא חווה כל החיים. ילד, שגדל ללא אמא ואבא (משלו), ועובר בין משפחות - חווה חוויה קשה מאוד של בדידות, הישרדות ובעיקר "לבד". וזה יכול להסביר לנו מה פשר ההתנהגויות שלו כאדם בוגר.

המשפט "הגיוני שאהבה יורדת אחרי חודש חודשיים ואחרי עסק מפסיקים לאהוב"- להערכתי לא, זה לא ממש הגיוני. הגיוני אולי שיהיו מתחים סביב עסק משותף (להבנתי עבדתם יחד), לחצים ויותר מדי עומס על הזוגיות. אך מפסיקים לאהוב מסיבות אחרות- סיבות הקשורות לדינמיקה הזוגית, ולאופי של בני הזוג.

לאורך הקשר את ביטלת את עצמך ולמעשה לא נתת "לך" ולצרכייך מקום אמיתי בקשר. את חששת לריב כדי לא ליצור מצב של אי נעימות, וזה קורה לכולנו- אנחנו אוגרים בבטן כדי לא להוציא את זה בזמן לא מתאים, אך לרוב זה נצבר ונצבר עד ש..יש "בום". את לא רצית להתווכח כיוון שהוא לא יודע להתמודד עם ויכוחים ומשברים- הוא "לבד", הוא לא כל כך יודע "להיות שותף" מהבחינה הזאת והוא מעדיף להיפרד ולחזור לדפוס שהוא מכיר: להיות לבד (ושוב זה בהתייחסות לעברו- וזאת נקודה חשובה).

לא תמיד הלב שלנו שואל אותנו אם לאהוב- הוא פשוט אוהב. לרגשות יש עולם משלהם, ולפעמים אנחנו אוהבים אנשים שלא תמיד מתאימים לנו, לפחות לא לאורך זמן. הגיוני וטבעי שעוד יהיו לך רגשות אליו- היית איתו זמן לא מבוטל בשלב חשוב מאוד של חייך. יש קשרים שלא טובים לנו ולבריאות הנפשית שלנו, אבל אנחנו עדיין רוצים להיות בהם- זה קורה. למרות שזה מוזר מאוד. אבל לרגשות- עולם משלהם. השכל שלך מספיק חזק כדי להגיד לך שלא טוב לך איתו, וזו הסיבה שאכן לא כדאי לך לחזור אליו, לאור חוסר ההתמודדויות שלו והקשיים שלו להתנהל בתוך משבר. (ולא באשמתך, אלא מתוך דברים שהוא עבר בעצמו).

ההצהרות שלו- שהוא לא יוותר עליכם, היו נכונות כנראה לאותה תקופה. שוב, העסק הוא בגדר "טריגר", או סימפטום, הוא לא הסיבה לפרידה. פרידה מתרחשת כאשר הדינמיקה והיחסים פשוט לא עובדים יותר. שמשהו שם יותר מתסכל מאשר טוב. העסק אולי חידד את הקשיים, אבל לא מעבר לזה. הפרידה התרחשה דווקא בשל היחסים שנוצרו ביניכם.

אז אין לי ספק שהוא אהב אותך ובאמת האמין שתהיו יחד לאורך שנים, אך החיים משתנים והנסיבות משתנות, ההתמודדויות הן מורכבות במהלך קשר ארוך- וזה לא תמיד קל, בעיקר לא לאדם כמוהו. היי חזקה, ולמדי מהקשר הזה הלאה- לא לוותר על עצמך בקשרים, תמיד להגיד ולהביע את צרכייך ורגשותייך, ולבדוק איך השותף שלך מתמודד עם משברים וקונפליקטים- כי זה חלק בלתי נפרד מהחיים. וצריך להתמודד גם עם זה.

תודה רבה על התגובה.
רק לגבי הפרידה,לפני העסק היה לנו טוב ביחד,,,זאת הייתה תקופה הכי קרובה שלנו,
ואז בעקבות העסק ומשברים שהוא עבר גם לבד,,,כגון הריב עם אמא שלו שהם לא מדברים,והעובדה שהוא עובד מאוד קשה(הוא עבד וישב בבית לסירוגין..יש לו דירה משלו)..בעקבות התהליך הממושך הזה נפרדנו..את חושבת שזה לא קשור לזה?
דבר שני רציתי לדעת מה הדבר הנכון שעליי לעשות עכשיו.
הוא ממשיך להתקשר סתם ככה אז מה לעשות..???

שלום שוב שירלי,

אני עדיין בדעתי כי העסק הוא לא ה-גורם לפרידה. בפרידה יש שני אנשים ודינמיקה זוגית ביניהם. בכל קשר זה המצב. כאשר נפרדים, אפשר להאשים עסק, תקופה קשה, לימודים עמוסים וכו'. בפועל, בשורה התחתונה- לאור משברים ועומסים של החיים- הזוגיות לא צלחה. הדינמיקה והתקשורת הזוגית לא "עברה" את זה. וזה בסדר, כי זה בד"כ מה שקורה בזוגות שפחות מתאימים זה לזו. כפי שציינת- ביטלת את עצמך לא מעט בקשר הזה.

לגבי העסק, העומס שלו והריבים עם אמא שלו- יתכן ובתקופה זו הוא היה פחות זמין לזוגיות איתך, ויתכן וזה עזר ועודד ויכוחים ועימותים. נסי לחשוב כך- אם התקופה הזאת היתה עוברת בשלום, העסק בסדר והסיפור עם האמא גם- כאילו לא היה- האם עדיין הזוגיות היתה טובה? אם ננטרל את הגורמים המעמיסים. נסי להסתכל על כ-ל מכלול הזוגיות כולה לאורך כל השנים יחד- האם העסק הוא הבעיה?

כך תדעי האם באמת העסק הוא הגורם לכל העסק :)

אם הוא ממשיך להתקשר ואינך מעוניינת בכך- שלחי לו SMS שאינך מעוניינת שיתקשר. או לחילופין- אמרי לו את זה. אם קשה לך עם זה, אולי כדאי שתחשבי עם עצמך איך את מתחזקת לנוכח הטלפונים שלו, ונסי להיות יותר אסרטיבית ולשמור "עלייך" ולבקש בנחישות שלא יתקשר, כי אין טעם.