איך מתמודדים?

אני והוא ביחד כבר כמעט 3 שנים.
בתקופה הזאת עברנו הרבה דברים ביחד- אכזבות, ריבים, פרידות. כשהינו רבים הרגשתי שהחיים שלי מתמוטטים. זה היה הדבר הכי כואב בעולם. ובכל זאת, כשהכל היה בסדר הרגשתי בעננים, לא רציתי לדמיין את החיים שלי עם אף אחד אחר, רציתי לבנות איתו בית ומשפחה.
כשהיו מתעוררים ספקות, תמיד הייתי אומרת לעצמי שלא משנה כמה נריב, לא משנה מה הוא או אני נעשה בחיים- הוא האדם שתמיד יאהב אותי, שאף פעם לא יעשה משהו בשביל לפגוע בי.
כשרבנו אתמול שנינו היינו מעוצבנים ומאוכזבים. הוא אמר שלא רוצה לראות אותי יותר בחיים, וכשהוא עמד לצאת מדלת הבית שלי- נתתי לו סתירה. בתגובה הוטחתי בקיר.
שכבת על הרצפה עם דמעות, כשכל הגוף כואב, והתקשתי להאמין למה שקרה. איך החבר שלי, האדם הכי קרוב אליי שאוהב אותי כל כך, הוא שהאמנתי בכל ליבי שלעולם לא יפגע בי, איך הוא יכל לעשות את זה?
כשקמתי מהרצפה אמרתי לו שיצא, ולא יחזור יותר. הוא אמר שהוא מצטער שהרים עליי יד, ושלא התכוון, אבל התעקשתי שיילך. הייתי בהלם.
עכשיו אנ נקרעת מבפנים. למרות מה שקרה, אני יודעת שזה מישהו שאהבתי. מישהו שרוב הזמן היה לי כל כך טוב איתו, שהייתי מוכנה לעצום עיניים על כל השאר. מצד שני- אני מפחדת, ואני לא יודעת אם אוכל אי פעם לסמוך עליו אחרי מה שקרה.

איך ממשיכים אחרי שמשהו כזה קורה? איך מתמודדים?
האם זה משהו שהוא באמת בלתי נסלח, או שזאת רק התגובה שלי שמוקצנת בגלל ההלם?
אני כבר לא יודעת מה לעשות...