שאלה...

דנה יקרה, האם בעבר כבר היית מאוהבת? כי אם הית מאוהבת את ודאי מכירה את ההרגשה המתלווה: את לא מפסיקה לחשוב עליו כמעט כל שנייה של היום, רוצה לפגוש אותו, הוא חסר לך פיזית כאשר הוא רחוק, את מתמלאת שמחה לפגוש אותו...
המחשבה עליו גורמת לתחושות מוזרות בבטן ובלב... פרפרים...
אז לרוב כאשר מתאהבים זה מרגיש ככה.
אבל יש יחסי חברות ואהבה שמתפתחים בצורה אחרת.זה קורה הרבה פעמים כאשר ידידות של שנים משתנה לאהבה ולזוגיות.
ככל שנמצאים יחד יותר ונהנים ומוצאים נושאים משותפים ומטרות זהות, מתגבר הרצון לבלות יחד, ואיתו לפעמים מופיעה האהבה. אז כאן זה לא התאהבות "כימית" כמו שתואר קןדם, אלא אהבה מיושבת ופחות סוערת.

לדעתי יש מקום לשתי הצורות.
הרי התאהבות כימית - מסתיימת לאחר זמן מה. זה יכול לקחת כמה חודשים עד כמה שנים. יש לה "זמן תפוגה", ואז או שמצליחים לבנות אהבה בוגרת יותר או שהכל נגמר.

ואילו כאשר יש את הסוג ההדרגתי, נבנית על ההתחלה בעצם אהבה בוגרת, והלב אולי קצת נחמץ משום שלא חוויתם את הריגוש הכימי ההוא של ההתאהבות. זה לא נמצא בהיסטוריה הזוגית שלכם, וזה אולי קצת חסר, בתור חווייה מרגשת ומאחדת.

אז למען הפשטות, אם חשוב לך להרגיש את הריגוש והפרפרים - לא בטוח שזה כבר יקרה, כי בדרך כלל זה מאפיין את תחילת היחסים, תחילת ההיכרות.
אם מאוד נעים לך איתו ואת מרגישה שאם הוא לא יהיה חבר שלך את מפסידה אותו - שווה לשמור עליו, אפילו אם זאת לא התאהבות סוערת.