לא יודע מה לעשות

בוקר טוב שאלתיאל,

מצער לשמוע מה עובר עליך, נשמע שמאדם "חי", בהרבה מובנים, הפכת לאדם אחר- לא מסופק וכואב את מצבו. הסיבות שבגינן נישאתם, כנראה, לא היו נכונות ומתוך לחצים ואילוצים כפי שכתבת. אכן כשיש חלילה אמא/אבא חולים- לפעמים משתדלים להקדים את החתונה, כדי לזכות אותם בחתונם בנם/ביתם. אך זה אמור להתקיים- רק אם בכל מקרה היתה מתקיימת חתונה בשלב זה או אחר, ושהמועד המוקדם- לא פוגע במערכת היחסים.

משזה כבר נעשה, ואתה נשוי שנה- אני מבינה ממך שאין מקום לאהבה מולה. ז"א - אתה לא רואה פה שום סיכוי להרים את הקשר. אם אכן זה המצב- ואם אתה לא מצליח לראות בה את אותן תכונות שאהבה בה אז, או בשום אופן לא רואה כי טיפול (עם מטפל טוב ומומלץ, ועם גישה טיפולית שמתאימה לכם) יכול לסייע - אני לא רואה ברירה אחרת, אלא לסיים את הקשר. אבל זה בתנאי- שעשית הכל ושעברת על כל האפשרויות העומדות לפניך..

אני מבינה ממה שכתבת שאין לכם ילדים / או בדרך. דע שעדיף להתגרש לפני שמגיעים ילדים- אם אתה כבר עכשיו יודע שזה מה שאתה רוצה. ילדים צריכים להגיע לתוך מערכת מוכנה - ולא לתוך מערכת שאין בה אהבה, ולכן, חשוב שתקבל החלטה נכונה לך. מעבר לכך, ככל שתמשוך את הקשר אתה תמשיך לראות את הפגמים, החסרונות ואי ההתאמה ביניכם- אתה תמשיך לא להיות מסופק ואותו גבר שהיית לפני החתונה. עושים טעויות, כולנו, אבל העינין האו ללמוד מהן, להמשיך הלאה, ולתכנן לנו חיים "משוכללים" יותר.

אתה לבטח לא רוצה לפגוע בה, ומתקשה אולי לעמוד על ההחלטות שלך. אבל כדאי לעבוד על זה- כיוון שאתה לא רואה התאמה ואהבה ביניכם, יש לעמוד על העובדות, להיות ענייני ו"שכלתני", ולהציב לה את ההחלטה שלך. אין ברירה אחרת. כי אם זה לא יקרה- אתם תמשיכו לחיות במערכת יחסים מאוד הרסנית, ואני לא חושבת שזה מגיע לא לך, ולא לה. יש לך את האפשרות להיות גם מאושר ומסופק, הצעד הראשון הוא לעמוד על הצרכים שלך, ועל ההחלטות שקיבלת.

אני סומכת עליך שתוכל לעשות את זה בדרך הנכונה לך.