לא יודעת מה לעשות

שלום
אני נשואה כחצי שנה והיינו ביחד חמש שנים לפני החתונה (לא גרנו ביחד אלא נפגשנו פעם בשבוע).
אתמול הייתה לי שיחה עם בעלי שאחריה אני לא יכולה לישון ומרגישה שחייבת למצוא פיתרון.
רבנו שלשום, הוא התעצבן עלי שבאמצע השיחה עשיתי פרצוף של "אין לי כוח להקשיב לך". לדעתי לא עשיתי פרצוף כזה אבל בכל אופן אני לא רואה את עצמי מהצד ולא תמיד שולטת בפרצופים. היה ריב קטן והוא הפסיק לדבר איתי.
אתמול בשיחה, הוא אמר לי שנמאס לו מהפרצופים שלי ומהדיבור ה"מסריח" שלי. דיבור מסריח= כאשר הוא אומר לי משהו פוגע אני עונה לו וגם עומדת על שלי. הוא טוען שהוא בנוי כך שאם לא טוב לו, הוא הולך ושהוא כבר חיפש דירה ביום שרבנו.(הייתי בשוק).
פתאום גיליתי שאנחנו בשלב חדש ביחסים ושהכול מתפורר. אין ספק שיש בעיות ואנחנו רבים אבל הגישה שלי היא אחרת - לכול זוג יש ריבים ובעיות וזה טבעי ומתמודדים. כנראה שהגישה לא נכונה. זאת גישה של יהיה בסדר. עוד משהו שפוגע בי שהוא מוותר עלי כול כך בקלות. שאלתי אותו אם יש משהו שמפריע לו בסקס והוא אמר לי שאין משהו אבל שסקס טוב זה עם מישהי חדשה ולא עם מישהי שאתה נמצא איתה כול כך הרבה שנים. המשפט הזה לא יוצא לי מהראש. אני מרגישה זלזול. הוא אמר שאם זה ימשך ככה (הכוונה לפרצופים, דיבור מסריח וחוסר הקשבה) הוא בחוץ. שאלתי אותו אם הוא אוהב אותי והוא לא יכל לענות. הוא פשוט חזר על אותו משפט אם זה ימשך ככה אז אני הולך. עד אתמול חשבתי שיש לנו קשר טוב. רבים פה ושם אבל סה"כ חשבתי שהוא טוב. אתמול גיליתי את הגישה ואני לא יודעת מה לעשות. המצב גורם לי להרגיש מושפלת.
חשוב לציין שאנחנו מדברים די הרבה ואני מקשיבה לו. לפעמים כאשר אני חוזרת עייפה מעבודה זה משפיע ויש לי פנים עייפות אבל תמיד אני אומרת לו , זה לא קשור אליך: אם אני נראת עכשיו ככה זה אומר שאני עייפה ולא שאין לי כוח אליך. הוא אמר לי עוד משהו שפעם כאשר הינו חברים לא הייתי מתווכחת איתו כול כך הרבה, הייתי יותר טבעית ואמיתית. עכשיו הוא מרגיש שאני מדברת מתוך האגו ומנסה להצדיק את עצמי. אמרתי לו שלא תמיד אני צודקת, אנחנו בני אדם ואנחנו רבים אבל שורה תחתונה מה שמפריע לי פה שהוא לא מעריך את הקשר מספיק והוא רגל אחת בחוץ. מדבריו אני מבינה שהמסר הוא:י " תתנהגי בצורה מסוימת(שהיא לא ברורה) או שאני הולך."
אם הוא מדבר ככה, לדעתי הוא ילך בכל מקרה כי הוא לא מקבל את מי שאני. אמרתי לו שזאת אני ויש לי לפעמים פרצופים וכול מני דברים. הוא אמר שהוא לא הכיר אותי ככה ושזה כביכול לא היה כלול בי, בבחורה שהוא התחתן. אני סולחת לו המון ונמצאת איתו כי אני אוהבת אותו אבל עכשיו גיליתי שהגישה שלו אחרת.
לא יודעת מה לעשות.
אני לא מושלמת ובוודאי יש לי טעיות פה ושם אבל אפשר להגיד לי את זה בצורה אנושית ואוהבת. בסוף הוא אמר שהתרגלתי לטוב ושהוא לא "לא אוהב" ואמר לי: תרגיעי, לא נפרדים עכשיו.
אז מה בהמשך ? התחושה הפנימית מאוד כבדה ואפלה