החבר נוסע לחו"ל..

גל היקרה, מה שאת מספרת הוא מסוג הדברים שאין הרבה מה לעשות, חוץ מאשר לשתף אנשים קרובים לך או אותנו כאן בעוצמת הרגשות - זה נשמע נהדר, עוצמת ההתאהבות ההדדית הזאת!

אבל עלייך להביא בחשבון שבשלב בו אתם נמצאים - שניכם מאוהבים, עם כל הכימייה המשתוללת הזאת שגורמת לאנשים להרגיש כמו התמכרות שהם לא יכולים בלעדיה.

היכולת לשפוט מציאותית ממש נפגמת. מצד שני נסיעה של חודשיים שלושה אינה נסיעה כה ממושכת. זה יכול היה להיות הרבה יותר "גרוע" כי יש כאלה שנוסעים לטיול של חצי שנה ושנה.
נדמה לי שמערכת יחסים יכולה לעמוד בפסק זמן באורך כזה, וזה ללא ספק מבחן חשוב לאהבה ולהתאמה.

על הפתרון שאת מתחילה לחשוב עליו - לדחות את שנה ב' - אני מסכימה שזה פתרון מסויים אבל זה יגבה ממך כמה מחירים ועלייך לשקול זאת היטב.

מה שקצת מטריד אותי זה האומללות שלך ועוצמת המחיר הרגשי שאת כבר משלמת על הפרידות הקצרות שיש ביניכם עכשו כל שבוע. נדמה לי שזה מוריד את האפקטיביות שלך בחיים ואני מציעה לך למצוא כבר עכשו דרכים שיעזרו לך להיעמד על הרגליים ולהתגבר יותר מהר על האומללות כאשר אתם נפרדים. למצוא ענין בעיסוקים אחרים, חברות טובות, תחביבים. לא טוב לתלות את כל אושרך בנוכחות הפיזית שלו. אני מקווה שעם הזמן התגובה החזקה הזאת תיחלש אצלך.

היי
זה ממש כיף לקרוא על האהבה שלך אליו ושלו אלייך זה ממש טוב ואני שמחה בשבילך ומאחלת לכם אהבה ענקית...

מניסון שלי שבו לא פעם הרגשתי מאוד תלותית בקשר, כשהיה לי נורא קשה לא לראות את הבן זוג שבוע למשל הייתי נכנסת למצבים מאוד לא טובים עבורי: דמעות, פחד מנטישה, פחד מבגידה... הגעתי בסופו של דבר לדיכאון עמוק ... בדיוק לפני שנה התייעצתי פה עם אנשים במהלך הקשר שבו היה לי נורא קשה לא להיות עם בן הזוג שלי, ואז שנפרדנו אז לא ידעתי מה לעשות וזה הוביל אותי למצב לא טוב בכלל, וכאחת שהיום אני כבר שנה אחרי הפרידה שלנו, ואחרי שכבר הרגשתי את כל אותם הרגשות שאת מתארת והתמודדתי איתם בדרך לא קלה במיוחד... אני רוצה לייעץ לך משהו... כמו שכתבתי לך אהבה זה דבר מדהים וכל כך כיף, ופרידה של כמה חודשים מאדם אהוב זה לא קל, זו ההזדמנות שלך לראות איך את בתור בחורה בוגרת שחייה את חייה עושה תואר מצליחה להסתדר גם כשהבן זוג נמצא זמנית לא לידך, תמצאי לך עיסוקים, תבלי עם חברות שלך, וכשאת עושה את זה הרחיקי את כל הפחדים האלה, תחיי את החיים שלך, תשקיעי בלימודים תפתחי את עצמך, תתקדמי בחיים שלך... ואם הוא באמת שלך הוא יהיה שלך גם אם לא תתראו שלושה חודשים או שבועיים... אבל אל תיכנסי למצב הזה של הדמעות כי אתם לא מתראים.. כן זה לא כיף לא לראות אדם אהוב, אבל זה החיים, להיפך זה מה שמצית את האהבה שלכם כל פעם שאתם נפגשים, הגעגועים האלה זה משהו שלא היה יכול להיות אם הייתם כל הזמן ביחד.
ומשהו עוד.. אל תדחי את הלימודים... תנצלי את החופשה הזו לפני תחילת הסמסטר איתו הכי כיף שאפשר, וגם בלעדיו, אל תעשי את הטעות שעשיתי לפני שנה כשפשוט הייתי עצובה כל פעם שהוא לא לידי ולא נהינתי מכלום... תחיי את החיים שלך תבלי תהני... יהיה מה שיהיה החיים שלך זו המתנה הכי גדולה שלך... אל תבזבזי אותם על עצב... להיפך תבלי בחופש ותצברי אנרגיות וכנסי בשיא הכוח לשנה החדשה.
אני מאחלת לך המון הצלחה ותזכרי שלפני הכל זה השמחה שלך...