לצערי חזרתי...

לצערי חזרתי מכיוון שכשקשה לי ורע לי בתחום הזוגי אני חוזרת לפה לחפש תשובות שאולי יהיה נכונות גם עבורי.
מעולם לא כתבתי כאן, אבל בזמנו, לפני כ-9 חודשים, אמא שלי כתבה וביקשה עצות בנוגע אליי. הייתי בקשר הרסני ופוגע עם אדם שלא היה מודע לבעייותיו והשליך הכל עליי (הוא היה קנאי פתולוגי שלא סומך על איש, במיוחד לא עליי).נפרדנו כשהיינו מאוהבים עד מעל הראש אבל מודעים לכך שכניראה לא נוכל לנהל מערכת יחסים בריאה וטובה.
הבעיה הגדולה שמסיבה לא ברורה התקשרתי אליו לאחר נתק מוחלט של כמה חודשים מאז הפרידה. באמת שהרגשתי שהצלחתי להתגבר ולהמשיך הלאה בחיים, אבל היה בי מין דחף לא מוסבר ליצור איתו קשר. השיחה הייתה קשה ומלאת רגשות שעוצמתם הרגישו כאלו נפרדנו אתמול. היה טוב לשמוע ממנו והיה קשה מאוד לסרב להצעה שלו להפגש ולעשות איזו "סגירה" כדי שנוכל להמשיך הלאה בלי ספקות. הפגישה הייתה טעונה גם והוא סיפר לי שהוא יוצא עם מישהי אבל מרגיש שהשיחה בינינו טלטלה אותו והוא מבין שהמקום בו הוא נמצא לא טוב לו ולכן חייב לסיים את הקשר הנוכחי. הוא גם הבין שמבחינתו יש משהו לא סגור בינינו שהיה רוצה לבדוק לאן זה מוביל. ואני כמובן לא סירבתי כי מבחינתי זו הייתה הזדמנות לנסות שוב... כמובן שזה התפוצץ בפרצוף וגרם ללב שלי להתרסק שוב לרסיסים... וכל הנסיונות להמשיך הלאה במשך ה9 חודשים האחרונים החזירו אותי ברגע לאחור.
אני מבינה שמאיתנו לא ייצא שום דבר, אבל אני גם מבינה שעצם זה שאני שוב חוזרת אליו (אפילו במחשבה) מעידה על כך שיש לי איזו בעיה מסווימת כמו לקבל את זה שמגיע לי טוב מזה. והגעתי למסקנה שאני חייבת לטפל בעצמי על בשביל חיים בריאים ומאושרים יותר.
ופה אני מבקשת את עצתכן. התרשמתי לטובה מהתגבות שרשמתן ולכן הייתי מבקשת את המלצתכן לפסיכולוג/ית טוב/ה בחיפה.