לב שבור בגיל 30

שלום ורד,

ראשית אני שמחה שמצאת לך אהבה כזאת גדולה. לא כל אחד זוכה לזה, וכמובן כשזה מגיע ל"פרק ב'" זה לא פעם יותר מסובך.

כתבת כך- "לאחרונה הכרתי גבר מדהים. הרגשתי שזהו. מצאתי את שאהבה נפשי ובאמת הייתי מאושרת איתו.. הוא נתן לי את כל חייו בערך, פירגן, העניק, תמך ואהב.. מאוד אהב". למעשה את קרועה בין הרצון לרצות את הורייך ולשמור על יחסים קרובים איתם, דבר שהוא בוודאי ובוודאי חשוב, ומצד שני את יודעת שזה הגבר של חייך ומקבלת אותו עם התכונות הנהדרות שלו וכן, גם עם הגיל שלו.

העובדה שגילו מתקרב לגיל הורייך אכן יכול לעורר בהם דחיה וסלידה מהקשר הזה .דמייני נניח את בנך, כשיהיה בן 20, יוצא עם מישהי שקרובה לגילך. אז את החוויה שלהם ניתן להבין ולכבד. אך האם הדחיה שלהם את הקשר וההתנגדות שלהם לאיש שלך- שווים את ויתור הזוגיות שלך? האושר שבלהיות ביחד, לעבור משברים ביחד, לחוש שיש לצידך מישהו באמת תומך, אוהב, מסור, קשוב, נקשר לילדייך.. ועוד ועוד..

אם נרוץ עוד קדימה, ותוותרי על הקשר- הם כנראה יהיו שקטים שהבת שלהם לא יצאה עם גבר מבוגר, ואת תישארי בלי בן זוג, או נניח בזוגיות אחרת שלא תפסיקי להשוות אותה לאהבה הזאת שיש לך. כי האהבה לא הסתיימה שם, הקשר נגמר בגלל גורמים חיצוניים לו. חיצוניים לחלוטין, אפילו שהם הורייך.

אני מבינה את הרצון שלך לכבד אותם, ונכון היה לקחת כמה ימים לחשוב על הכל. בהרגשה הפנימית שלי אני ממליצה לך לא לוותר על הזוגיות הזאת. לא כל אחד מוצא אוצר כזה כפי שאת מצאת, ולא כל אחת זוכה לפרטנר שנקשר כ"כ לילדים של מישהו אחר, ומעבר לכך זהו מבחן חשוב לזוגיות. האם היא מסוגלת לעמוד ב"צונאמי" שכזה?

אני מציעה להמשיך את הקשר, ולנסות להתמודד עם ההתנגדות. יש סיכוי טוב שעם הזמן, נניח תוך כמה חודשים, הם יבינו שזה רציני, שזה לא רק "הצהרות" אלא גם מעשים בפועל, ולאט לאט יראו בו פרטנר אמיתי לבת שלהם. כן, אגוז שקשה לעכל, אבל יש סיכוי טוב שעבור אושרך הם יזנחו את הסטיגמה.

אם מאוד קשה לך רגשית להיות בעמדת ביניים הזאת, בין הפטיש לסדן, נסי לשקול יעוץ טלפוני או יעוץ פנים מול פנים עם מטפל, למספר שיחות- רק בשביל התמיכה והאוזן הקשבת שאת זקוקה לה. אין לי ספק שגם זה יכול לתת רוח גבית לתקופה הלא קלה שבפנייך. אבל- היא תשתלם.

נסי לקחת נשימה עמוקה, ולהתחיל להתמודד עם התקופה הזאת- יחד עם בן זוגך שלבטח יתמוך ותעברו את זה ביחד. אל תשכחי- גם הוא מרגיש מעט "נטוש", אם את רוצה בקשר איתו ובטוחה בו- שדרי זאת ע"י הישארות איתו - גם הוא זקוק לאישור הזה.

בהצלחה רבה לך ואנא המשיכי לעדכן..

בוקר טוב.
קראתי את המילים שלך והן חיזקו אותי מאוד.
אני באמת לא רוצה ולא יכולה לוותר עליו עכשיו ועל הזוגיות איתו.
השאלה אם בנתיים נמשיך להיפגש על "אש נמוכה" ובלי שאיש מהם ידע..
האם זה לא שקר או מרמה וכשיגיע היום יכעסו עוד יותר וכבר לא יסמכו עלי ועליו יותר..

ומה עם הבנים? בנתיים לנתק אותם?

הי ורד,

קודם כל תודה להילי על ההזדהות- זה מחזק!

לפי מה שאני מבינה, לא יהיה טעם להסתיר מהם את האמת- האמת היא למעשה, שאת אדם עצמאי, שעבר משהו בחיים שלו, שיודע מה הוא רוצה ויודע מה הוא שווה. לכל אדם מגיעה זוגיות טובה ומישהו להיות לצידו, להישען עליו, להיות שותף למישהו. כשאת מסתירה את הקשר את עושה 2 פעולות- קודם כל את משדרת לבן זוגך שאת מתביישת בו, מעבר לזה את מסתכנת בהידרדרות מערכת היחסים עם ההורים. להרגשתי יהיה עדיף אם כבר מעכשיו תציבי עובדה שאלו הם חייך.

הם צריכים לקבל את העובדה הזאת, שלפעמים גם מה שנראה חריג בעיניהם- אינו חריג עבור ביתם. אני מסכימה שזהו קשר שיכול לעורר התנגדות, אך לאור מה שעברת בחייך אין לי ספק שעם הזמן הם יתחילו למצוא לו מקום של כבוד בעיני עצמם.

מעבר לכך, גם לך חשוב לבחון את מערכת היחסים הזאת לאור הלחץ הטרי בו היא שרויה. כיוון שמערכות יחסים טובות שורדות גם בתנאים כאלו, ושווה שתסתכלי על כל התמונה הזאת כעל מבחן טוב לזוגיות ולדינמיקה בין שניכם.

לגבי הבנים- לא חושבת, הייתי ממשיכה באותו כיוון. להמשיך להפגיש ביניהם, להמשיך את הכל כפי שהיה, למרות כל ההתנגדויות. נסי להיות חזקה בכיוון הזה, ומצד שני לא להילחם בהורייך. אפשר להגיד להם - אני מבינה את ההתנגדות, אני מכבדת את הדעה שלכם. לקחתי פסק זמן, וחשבתי. הגעתי למסקנה שכרגע יהיה הכי נכון להמשיך את הקשר הזה, אני אשמח אם בהמשך תצליחו לתמוך בהחלטות שלי, כי הייתי רוצה להרגיש שאתם לצידי גם כשאתם חושבים הפוך ממני. (משהו בסגנון, במילים שלך).

מה דעתך?

הי עדי,
בוקר טוב ושבוע טוב..
למען האמת הכל הלך והידרדר ביני לבין ההורים שלי.
אמא שלי התקשרה אלי כמה וכמה פעמים ואמרה לי באלגנטיות ובכעס ובכאב שהיא פשוט תמחוק אותי מהחיים שלה אם תדע שאני ממשיכה להיפגש איתו..
שהיא לא תהיה מוכנה לדבר איתי, לראות אותי, לשמוע עלי ולעזור לי עם הבנים שלי..
המילים שלה היו קשות וקיצוניות מאוד וניכנסתי לדיכאון עצום!!
כמובן שזה לא הספיק להם.. אבא שלי התקשר אלי למחרת ואמר לי דברים קשים יותר..
הוא דיבר בשקט וברוגע והמילים שלו נורו לי היישר ללב כמו חץ!! בעוצמה!!
המילים שלו לא יוצאות לי מהראש עד היום..
עם כל הקושי, ויתרתי עליו.. ויתרתי על הזוגיות הזו..
לא עמדתי בזה יותר. ההורים שלי פשוט התישו אותי ורמסו אותי ושברו אותי לגמרי.
ימים ולילות שלמים בכיתי בגללם..
כבר שכחתי אותו ואת הגעגעועים אליו.. בכיתי בגלל המילים הקשות והתגובות הקשות וההתנהגות הקשה מהאנשים הכי הכי קרובים אלי ואהובים עלי..

אחרי כמה ימים שהתנתקתי לגמרי מההורים שלי ולא הסכמתי לדבר איתם,
לקחתי את הבנים שלי, סגרתי לנו דיל לאילת ופשוט ברחתי..
נהגתי לבד כל הדרך לאילת.. והייתי שבוע וחצי מדהימים!! עם הנסיכים שלי..
התנתקתי מכולם והתנקתי מכל הבלאגן שהיה..

עברתי מהפך.. עשיתי סוויטץ רציני בראש ובלב ונישבעתי לעצמי שמעכשיו הכל הולך להישתנות!
אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי ואבא שלי הוא האיש הכי יקר לי בעולם.
אבל עם כל זה.. ועם כל הכבוד.. איש לא מינה אותם להיות אלוהים שלי ולהחליט עבורי את ההחלטות שלי!! זכותם להביע דעה. להיפך.. אני זקוקה לדעות שלהם..
אבל אין להם שום זכות שבעולם להחליט.. ממש ממש לא!!
המהפך שלי היה צריך לבוא על חשבון משהו והוא בא על חשבון הזוגיות הזו ועל חשבון האיש המדהים שיצא לי להכיר.. אבל אין ברירה, איתו זה כבר אבוד.
מהיום והלאה.. אני אישה אחרת לגמרי!! חזקה יותר, החלטית יותר, מאמינה בעצמה הרבה יותר ומעבר לכל זה.. לא תלותית יותר!! לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה רגשית בהוריה!!
הבטחתי ונישבעתי לעצמי, למעני ולמען הבנים שלי, שמהיום כל מה שאני אספר להם, עובר סינון רציני ביותר!! פסיק קטן הם ידעו על חיי.. לא יותר מזה!!
מהיום אני מתמודדת לבד ומגיעה לבד להחלטות ולתוצאות שלהם!!
אני חייבת להחזיר לעצמי את העצמאות שאבדה לי ואת עמוד השידרה שלי שנישבר איפשהו בדרך..
זה לא קל. הניתוק הזה מאמא שלי לא עושה לי טוב וזה מאוד קשה לי..
אבל הפעם אהיה חייבת להיות חזקה. אנא חזקי אותי..

אני עדיין כועסת מאוד על ההורים שלי ועל כל מה שהיה.. אך מקווה כמו תמיד.. שהזמן יעשה את שלו..
כבר נפלתי כל כך הרבה בחיי.. וקמתי כל פעם מחדש..
אני יודעת להתמודד עם הכאב שלי.. מקווה שהפעם הוא יהיה כאב קטן יותר, קצר יותר..
תודה לך!!
על ההקשבה והתגובה שלך..

הי ורד,

ראשית מצער אותי ומאוד קשה לי לקרוא את התגובה של הורייך. אני מודה שלמרות שאינני מכירה אותך - גם אני נותרתי מופתעת מהקיצוניות בה הם הגיבו. יתכן והם מונעים מהרצון לקבל אישור מהחברה הנורמטיבית, מ"הנורמות", מה נחשב תקין ומה לא. כבר הסכמנו שלבטח יהיה להם קשה עם המהלך שלך, אך לנתק איתך קשר זהו איום (או צעד) מרחיק לכת, והאמת, עבור ההורה, זה לא ממש "משתלם", כי גם אם מדובר באיום- הילד כבר חווה את התחושה הקשה ובוודאי ובוודאי שיהיה ריחוק רגשי אחרי תגובות כאלה.

כשהמשכתי לקרוא הופתעתי לטובה והתפעלתי לאן המהלך הזה לקח אותך- למקום, למעשה, של ניפרדות רגשית מהורייך. כולנו עוברים את זה בשלב זה או אחר, ולפעמים הילדים שלנו משקפים לנו דרך התלות שלהם (בנו) עד כמה אנחנו זקוקים עדיין להורינו, אפילו שאנחנו כבר "גדולים". את לקחת את זה למקום בריא- מקום שבו את מועצמת ומקבלת החלטות עבור עצמך, מסננת מה לספר להם ומה לא- ועל כך- חזקי ואמצי. אני פה ממשיכה לחזק אותך כמובן ואם תרגישי צורך להמשיך ולשתף ולהתייעץ אני מאוד אשמח לזכות לסייע לך. העמוד שידרה הזה רק נסדק מעט, הוא לא נשבר לחלוטין. את תקומי, תתרוממי, ותאזרי כוחות להמשיך הלאה.. אין לי ספק.

לגבי הקשר ההוא- צר לשמוע שזהו, שזה אבוד. אני עצמי מאמינה שדברים גם מסתובבים ומתהפכים- גם רגשות, גם מחשבות, גם צעדים שאנחנו עושים. ולא מן הנמנע שעוד תופתעי, עם זוגיות חדשה, אחרת, מרתקת ומספקת.

שוב אני רוצה לחדד כמה התרשמתי מהחוזק שלך, ומהאופן בו ניתבת את חייך לתוך מסלול בריא ומשקם באיזשהו אופן. אני כמובן פה אם תצטרכי.

המשך הצלחה ותודה לך שבחרת לעדכן ולשתף.

הי עדי..
את פשוט מדהימה..
כל מילה ומילה שלך פשוט נכנסת ישירות אל הלב ועושה את העבודה.
תודה שאת קיימת!
אני באמת מקווה שאצליח במהפך הזה שלי ושבאמת אצא ממנו הרבה יותר חזקה ואסרטיבית ומאושרת..
החלטתי אפילו ללכת עם זה עוד צעד אחד קדימה :)
נירשמתי לחוג יוגה בישוב בו אני גרה
ואני מתחילה שבוע הבא שיחות עם קואצ'רית..
בא לי לקבל קצת חיזוקים גם ממקום חיצוני.. כי לבד זה קשה..

אני בטוחה ששני הדברים האלה, היוגה והשיחות, יעזרו לי מאוד ויעצימו אותי..
הבלאגן הזה שהיה עם ההורים שלי באמת גרם לי לחשוב המון ולהגיע להמון המון תובנות..
אני לא כועסת רק על ההורים שלי..
אני כועסת גם על עצמי. שבכלל נתתי לדבר הזה לקרות..
איך לא ראיתי עד היום שהורי הם אלה שמנהלים אותי?? הן כלכלית, הן מוחשית עם הבנים, הן ריגשית.. אני לא אתן לזה לקרות עוד..

אני מנסה בכל הכוח ללכת לישון ולקום כמישהי אחרת..
אני עוד בשלבים.. עדיין קשה לי..
אבל אני מאמינה בעצמי ובכוחות שאלוהים נותן לי כל פעם מחדש..
ואני בטוחה שהכל יהיה בסדר!!

ושוב תודה לך על הכל..
מבטיחה להמשיך לעדכן.. (אני זקוקה לזה יותר ממך חחחח)
יום טוב

הי ורד,

ראשית תודה לך! העבודה העצמית שלך וההתבוננות שאת עושה עם עצמך רק מחזקת אותך הלאה ומעצימה אותך יותר.

אני שמחה שאת לוקחת שיחות עבור עצמך, זה מקום בו אפשר "לצאת" רגע מעצמנו ולהתבונן מהצד, יחד עם עזרה וניתוח של מישהו מקצועי, וביחד התהליך הזה יכול להפוך להיות משמעותי ביותר.

אין לי ספק שאת בדרך מתאימה ונכונה לך. את כל התחושות הקשות, המצוקות הפנימיות לרבות הכעסים, ההתמודדויות הלא פשוטות- בהחלט ניתן לעבוד עליהן בשיחות טיפוליות. את בפירוש יכולה להתעורר בוקר אחד ולגלות שאת האדם שאת רוצה להיות- הכל מתחיל בך. וכשזה מתחיל בך- זה בא ממקום של שליטה ובחירה אישית שלך. ושם יכול לבוא תהליך נהדר עבורך.

אני פה עבורך אם תצטרכי עוד הכוונה, שיהיה בהצלחה במסע האישי ורק הצלחה.

הי.אני בת 32 ובעלי מבוגר ממני ב21 שנה.הוריי גם בהתחלה עשו בעיות,והיום-חברים הכי טובים...בהצלחה לך

הי הילי בוקר טוב!!
תודה לך על התגובה.
כמה זמן אתם נשואים?
האם את מרגישה בהבדל הגילאים ביניכם?
איך הוא עם הילדים?
ההורים שלי טוענים שהיום אני בהתלהבות ממנו ולא רואה באמת את מה שקורה, אבל אם הזמן אני ארגיש בהבדל וכבר יהיה מאוחר מדי..
אבא שלי טוען שלא יהיה לו כח אלי ולילדים משותפים..
והוא כזה צעיר ברוח ובנפש.. הוא כייפי, מבלה, מטייל, נוסע..
הוא במקום אחר לגמרי מכל גבר בן 50 שאני מכירה ואני באמת לא חושבת שזו הצגה

יש לנו 2 בנים:4 ,7.5....הוא נמצא איתם כשלא עובד(עובד הרבה)ויש לו כוח....
תלוי בגבר...אנו נשואים 9 שנים...
אם תרצי,תרשמי את המייל שלך,תוכלי לשאול עוד שאלות אם תרצי...

וואו קראתי את כל מה שכתבת
בקצרה אומר לך:
החיים קצרים מדי לשיבות מיותרות נצלי אותם - תשמחי , תהני , תצחקי , תתפנקי תאהבי והיי נאהבת - אל תחשבי על אף אחד שאינו במשוואה הקרובה שלך ( לא מדברת על ילדייך כי עובדה שזה עושה להם טוב)
אני חושבת שאמך קצת נסחפת בתגובתה והיא צריכה רק לשמוח שיש מישהו שעושה לך טוב ולא לשים לב לדבר ככ חסר חשיבות - גיל

אל תנתקי את הקשר !!
את תצטערי על כך כל חייך

בהצלחה !