שינוי ממקום של עוצמה ולא אגו - איך?

היי

רב האנשים מודדים "אהבה" לפי היותם "נאהבים" ולא על פי היותם "אוהבים". אני חושב שמגיע לך צל"ש גדול על כך שהצלחת להגיע ל-20 שנות נישואין! אריך פרום בספרו "אומנות אהבה" מרחיב על הנושא הזה כדאי לך לקרוא את הספר.
מצד שני החיים משתנים ופתאום התעוררת ואת רוצה לשנות ולהשביח את איכות חייך ואם אני מבין נכון אז את שואפת להמשיך את הזוגיות הנוכחית ומחפשת דרך לשלב ולחיות בשלום עם השינוי...
אם כן, אני מציע לך בחום להפסיק להשתמש בבעלך כמטען יחיד למילוי צרכייך!
ישנם עוד דרכים שימלאו ויספקו אותך מבלי לגרוע כהוא זה מקדושת הקשר הזוגי שעמלת עליו כל השנים, ההפך הוא הנכון! את יכולה להשביח את הקשר ולהרים אותו לגבהים חדשים בכך שתמצאי לעצמך תחביבים ועיסוקים משלך,
אם לא אהבת את הדרך שבעלך בחר (כביכול...)לברוח מהזוגיות...עשי זאת בצורה שונה, דברי ושתפי אותו במה שעובר עלייך, שיבין את הצורך ויתחבר לצרכים שלך ובעיקר שלא יפריע למהלך הזה לקרות.
בהצלחה

היי בני,
אני מסכימה איתך ותודה על הפרגון. אני מאוד רוצה להוסיף "עולמות" לחיי ואני אכן עובדת על זה. לא כל כך יודעת איך עושים את זה, משהו בתפיסה, בחשיבה צריך להשתנות אצלי ואיני יודעת מה בדיוק. למשל, שאני בבילוי עם חברות, משהו בי מחפש אותו, את נוכחותו, משהו בתוכי רוצה להיות באותו רגע נתון דווקא איתו. אני רוצה בבילוי עם אנשים אחרים להיות איתם בהוויה, להינות איתם ורק איתם!!
חייבת לציין שיש לי עולמות תוכן נוספים בחיי, אני לומדת המון, אני משתתפת בסדנאות שמעניינות אותי, התפטרתי ממקום עבודה לאחר המון שנים ואני בעצם בתהליך של הסבה מקצועית. מדוע בבילוי או פעילות שאינה זוגית הוא צריך "לצוץ" במחשבותיי ולגרום לי לחשוב רק עליו ופחות להינות בבילוי עצמו? אגב אני איתו מגיל 15 ותמיד זה היה כך.
פ'

היי

להחליף הרגל ישן לוקח זמן, את במסלול הנכון כי את כן יוצאת וכן נהנית, תנסי לבדוק כמה זמן את מצליחה לא לחשוב עליו ומשם תעלי בהדרגה, הרעיון הוא להנציח בכל פעם את היכולת שלך ואפי' הצלחה בודדת של כמה דקות, ולתת לזה מקום של כבוד, לאט ובטוח תגלי שאת מסוגלת ליהנות בלי שהוא נמצא ברקע.
-
עוד טיפ קטן> תחשבי שהוא נהנה כשאת נהנית לבדך! כך שבעצם אתם הולכים ליהנות יחד אבל לחוד!
בהצלחה

היי
תודה גם לך שאת משתפת אותנו...
שמח שהצלחתי לעודד ואשמח עוד יותר לשמוע שאכן הסתדרת.
המשך ערב נפלא
בני

שלום לך פ',

ראשית אני מצטרפת ומסכימה עם העצות החכמות של בני. נראה שהוא כיוון אותך נכון, למקום שנוח לך איתו.

לגבי הקשר והדפוסים שאת מתארת- יש משקל לא מבוטל לעובדה שאת נמצאת עם האיש שלך מאז גיל 15. לפי הבנתי התחתנת צעירה מאוד עם אהבת חייך, כנראה הראשונה, בכל אופן- המשמעותית ביותר. העובדה שהוא "גידל" אותך (ואת אותו), העובדה שהוא עיצב אותך, ליווה אותך, היה איתך בתקופות כ"כ משמעותיות; תקופות של בגרות והתבגרות, של שינויים בחיים, של בניית האישיות באופן סופי ומגובש יותר- היא מאוד משמעותית. הרצון הזה להידבק, להיות שם, לחשוב עליו, לרצות שהוא יהיה איתך גם כשאת לבד- הוא משמעותי יותר כשאנחנו יודעים את הפרט הזה- שאתם יחד כ"כ הרבה זמן זה דבר אחד, אבל כשאתם יחד מגיל כ"כ קריטי- זה סיפור אחר.

עבור אשה, בד"כ, זה עובר "חלק" יותר. לעובדה שהוא איתך מגיל כ"כ צעיר יש משמעות בעיקר רומנטית ואישית, פנימית, רגשית. זה נותן ביטחון ועוצמה רבה לקשר עבורך. מבחינתו- הוא גם חווה זאת כך כנראה, אם כי, עבור גבר, באופן טבעי, יש צורך ודחף חזק בגילאים צעירים (נניח 20 ומעלה) לחוות, להתעניין ולהתנסות. לאו דווקא בקשרים אחרים, ובאופן כללי לחוות חוויות ללא מרכיבים שיכבלו אותו או יחייבו אותו למשהו ספציפי. העובדה שהוא ניהל איתך כזאת מערכת יחסים ואף התמסד איתך, יכולה לספר עד כמה הוא מחוייב לך, אוהב אותך ומסור לך.

אך עדיין, יתכן, ואת עוד "שם", במקום הראשוני הזה של מפגשים תכופים, של ביחד כל הזמן, של לחשוב עליו גם כשאת לגמרי באירוע שלך עם חברות, משהו קצת שמזכיר את תקופת ההתאהבות. הוא כנראה בנה לעצמו עם השנים תחביבים נוספים שהם כמו דלק עבורו. הוא יכול לחזור הביתה זמין ופנוי לביחד שלכם. הצפי היה, כביכול, שגם אצלך יקרה דבר דומה. היום- את לומדת, עושה הסבה, משתנה, מאוד מודעת לעצמך ולשליטה שלך בחייך, עושה שינוי אמיתי. דווקא בזכות זה- את גם תצליחי, כך אני מאמינה, לשנות או לפחות להבין מאיפה את פועלת לגבי הדפוס שתיארת.

"כמוהו" אני לא חושבת שתוכלי להיות, וגם אין צורך. כמו שהוא לא ישתנה ב-180 מעלות, כך גם את לא. מה שכן, את תוכלי לברר בזכות התהליך שאת עושה- למה מגיע הצורך החזק הזה, על מה הוא "יושב", מה יש בדמות הזאת שאת כ"כ רוצה בה ונשאבת אליה גם במחירים גבוהים עבורך. בזכות יכולת ההתבוננות הגבוהה שלך- אין לי ספק שתצליחי לשנות את מה שדרוש מבחינתך שינוי. העוצמה עליה את מדברת- צריכה לבוא משם.

אני מאוד מתחברת למה שכתבת לי... אולי לא ציינתי קודם וזה נראה לי חשוב, אנחנו לאחר משבר גדול בזוגיות, בעקבות השינוי שלי (היה לו קשה לקבל את השינוי שחל בי) ואכן בשלושת החודשים האחרונים אהבתנו התחדשה, אנו עובדים על התקשורת, הצרכים ועוד נושאים עמוקים בזוגיות.
אני תמיד הייתי צריכה את הזוגיות הזו דביקה וצמודה, והיום אני מבינה שזה יושב על צורך בעקבות חוסר בלראות אותי (מבית הוריי) להתייחס אליי, בלהביס את הילדה הדחויה והפגועה שבי.
בזמן שאני כותבת אני כבר מבינה למה אני זקוקה לצמוד הזה, מה זה ריפא עבורי. אני מרגישה שאני בדרך הנכונה לזוגיות טובה יותר, לפחות מבחינתי לשלב עולמות תוכן בחיי ולהינות מהן גם שבעלי לא בסביבה (זה מאוד ברור לי כמה זה חשוב).
תודה על הכל:)

אני מאוד מתחברת למה שכתבת לי... אולי לא ציינתי קודם וזה נראה לי חשוב, אנחנו לאחר משבר גדול בזוגיות, בעקבות השינוי שלי (היה לו קשה לקבל את השינוי שחל בי) ואכן בשלושת החודשים האחרונים אהבתנו התחדשה, אנו עובדים על התקשורת, הצרכים ועוד נושאים עמוקים בזוגיות.
אני תמיד הייתי צריכה את הזוגיות הזו דביקה וצמודה, והיום אני מבינה שזה יושב על צורך בעקבות חוסר בלראות אותי (מבית הוריי) להתייחס אליי, בלהביס את הילדה הדחויה והפגועה שבי.
בזמן שאני כותבת אני כבר מבינה למה אני זקוקה לצמוד הזה, מה זה ריפא עבורי. אני מרגישה שאני בדרך הנכונה לזוגיות טובה יותר, לפחות מבחינתי לשלב עולמות תוכן בחיי ולהינות מהן גם שבעלי לא בסביבה (זה מאוד ברור לי כמה זה חשוב).
תודה על הכל:)

תוכלי להסביר את כוונתך לגבי יחד כל כך הרבה שנים לבין יחד מגיל כל כך קריטי (סיפור אחר לפי דברייך)?

ערב טוב פ',

ראשית אני שמחה שהתחברת למה שכתבתי. אכן הצרכים שלנו בהווה לא פעם משרתים משהו קדום, ראשוני, טמוע ומושרש שמקורו בעבר. זיהית נכון ואכן חשבתי שכך תצליחי לעשות- לאתר את המקור הרגיש, ולהפוך אותו למקור מודע יותר, ובכך להתחיל תהליך אמיתי של ניסיון להשתחרר מאותו "קיבעון" של אותה דמות שמשרה בך כזה ביטחון. ההרגשה של ה"ילדה הדחויה" יכולה לפגוש אותך בכל מיני מקומות ובכל מיני שלבים בחייך, ואם תצליחי לעבוד על זה בהקשר הזוגי, אין לי ספק שהתהליך האישי הזה ישפוך אור ויעזור לך גם במקומות נוספים שכך את מרגישה.

בד"כ, דפוסים מנהלים אותנו לא רק בפן אחד בחיינו, נניח- זוגיות, אלא בעוד מקומות. ולכן מה שטוב בתהליך של התבוננות בעצמנו, כפי שאת מגדילה לעשות, הוא לא רק נכון ותקף לבעיה הספציפית (הטריגר: הזוגיות), אלא מטפל בשורשה, שכאמור הוא אותו מקום קדום ו"ילדי" שלך. אני מתרשמת מהיכולת שלך לפתח תובנות ולזהות מהר יחסית את שורש העינין. כנראה שאת "מאומנת" דייך להתבונן בעצמך ולא לפחד להתעמת עם אותם מקומות.

לגבי שאלתך הנוספת, זה מתקשר למה שכתבתי לך. בגלל שהגילאים האלו של גיל ההתבגרות (נניח עד גיל 21, 22) הם משמעותיים לבניית ה"עצמי", האינדיבידואל, האישיות - ובגלל שהוא למעשה ליווה אותך ושימש לך דמות מכילה, רצויה, נאהבת- למעשה, אולי (השערה) לא יכולת רגשית או לא היית מספיק פנויה לבנות משהו מ"שלך", מה שאת מנסה לעשות היום בהרבה כוחות ואומץ. יתכן, שאם נחבר אחד ועוד אחד, נניח- את היותך ילדה דחויה בהרגשתך, ואת העובדה כי הגבר שלך אימץ אותך למקום חם, אוהב ובטוח - בעצם נקבל תמונה שמספרת לנו על נערה מתבגרת, שלבסוף גם התמסדה עם אותה אהבה ש"גידלה" אותה כ"ילדה רצויה" הפעם, ונאהבת. בניגוד למה שחווית בשנים הראשונות שלך. ולכן - ל"דביק" הזה יש משמעות מאוד גדולה ועמוקה עבורך. כי למעשה הדבק הזה- זה הדבק שלך ל"להיות רצויה". וכשהוא משתחרר מעט, בהרבה פחד וחשש, מיד חוזרת לך המחשבה עליו, הרצון להיות יחד- שוב להרגיש שם- בנאהבות, ברציה, בהתמסרות למשהו מוכר וחם.

הקשר שלכם "מתיישב" על שנים חשובות של בניית אישיות מגובשת, ולכן, אם תשימי לב, הרכבנו פה פאזל מעניין: העצמיות והתחביבים שלך כתוצאה מבניית אישיות, הביחד והדבק שמחזיק אותך, תחושות נאהבות לעומת תחושות דחיה.. ולמה למעשה כ"כ חשוב לך להיצמד למקום הבטוח.

אשמח אם תספרי לי מה דעתך.

היי עדי,
אין לי מילים לתאר כמה שמחתי לקרוא את מה שכתבת. אתייחס למה שהעלית, אכן אני טובה באימון אישי (אני מטפלת במהותי, גם בעבודה) ולמרות הפחד להתעמת אני נחושה כי תמיד יש מתנה בסוף כל תהליך שכזה שמעצים ונותן לך חיים טובים יותר (זהו הסוד של החיים והתשוקה לדעתי).
אכן אני מבינה כעת יותר, שלא היה לי עצמי ברור ורק עכשיו אני מזהה ובונה אותו נכון, השתמשתי בבן זוגי כדי לעצב ולקלף דפוסים שאינם מתאימים לי יותר ועל זה אני מודה לו כל הזמן.
אין לי ספק שאני בתחילת דרכי ההתפתחותית!! התאהבתי בדרך הזו :)
ישר כח על עבודתכן!!

בוקר טוב פ',

אני שמחה שיכולתי לחדד עבורך את הדברים. אני שמחה גם שאת נמצאת בתהליך טיפולי מול עצמך וגם מול אחרים. בהקשר הזה ניתן לומר כי "הגמל לא רואה את הדבשת", ולפעמים על אף שאנחנו בעלי אוריינטציה טיפולית/תהליכית קשה לנו לראות את עצמנו, על כל החל'קים שלנו, ולא פעם נזדקק לאיזו יד מכוונת, לאיזה פנס קטן בדרך. כי בכל זאת, בחיים שלנו אנחנו מעורבים מדי, ואילו בחיים של אחרים אנחנו יותר "נקיים" ומגיעים אחרת.

בכל אופן אני שמחה שיכולתי לסייע. המשיכי לעשות טוב לך ולאחרים, בהצלחה רבה.