פלירטוטים וריגושים

שירן היקרה, לצערי אין לי "פטנט" להשכחת טראומות.
אנחנו דווקא בנויים ביולוגית - מבחינת תיפקוד המוח - כך שנזכור היטב דברים חשובים ומטלטלים, כי זה מאפשר לנו לשרוד יותר טוב. אם זיהינו משהו בסביבתנו שפגע בנו - אנחנו נעשים הרבה יותר זהירים בהמשך, כדי לא להיפגע שוב מאותו דבר.

אז מאוד קשה "לסדר/לבלף" את עצמנו, ולהשתכנע שמשהו שפגע בנו אינו משמעותי.

אני חושבת שעלייך לגשת לכך בעיניים פקוחות לרווחה: להגיד לעצמך שזוהי נקודת תורפה שלו, זה מינוס שיש לו. אף אחד אינו מושלם, ומן הסתם גם לך יש מגרעות, או הרגלים או תכונות שעלולות להפריע לו.
כנראה יש ביניכם גם המון אהבה, אחרת לא היית מצליחה להתגבר כה מהר ולחזור להרגיש אהבה כלפיו עוד באותו יום.
אני חושבת שלאהוב באמת זו גם היכולת לאהוב מישהו תוך ידיעה וקבלה של המינוסים שלו.

כל גופי אמר לי שהכל בסדר, שלא קרה כלום, שבסך הכל כמו שהוא אמר זה "גרורות" מהגירושים וכו'....
אבל ככל שעובר הזמן הכעס כלפיו מתגבר והחוסר אמור בו מתעצם, ממש כל מילה שהוא אומר או כל מיקום שהוא טוען שהוא נמצא בו אני מוצאת את עצמי מפקפקת בו ואף מחפשת אותו בקטנות עד כדי ריבים. ואפילו מחפשת כל הזמן אפשרות להציץ לו שוב בפלאפון.
הוא מתמודד עם זה יפה ואפילו מבין שקשה לי להתמודד עם זה ומבקש שלא נדבר על זה כי זה כואב לו לחשוב שהוא פגע בי ומתנצל בכל פעם (לא הייתה בגידה פיזית, לטענתו)...
אני יודעת שאם אמשיך בקו הזה שאני נשאבת לתוכו המערכת יחסים ביננו לא תחזיק מעמד בטווח הרחוק.
אני חסרת אונים - אני יודעת שלא עבר מספיק זמן בכדי לשכוח.
אבל בכל זאת - איך מתמודדים עם זה?
איך מחזירים את האמון והביטחון?....

שירן היקרה, ראשית, תודה על שאת מעדכנת אותנו - תמיד נשארת סקרנות אצלנו ואצל המשתתפים לדעת איך דברים מתפתחים בטווח היותר רחוק.

לצערי אין לי פתרון ממשי עבורך. נוצר כאן פער בין תחושות הגוף והבטן שלך לבין נסיון העבר וההגיון שלוקחים אותך למקום של חשדנות וחוסר אמון - וזאת בשל השוק הפתאומי להיווכח שההתנהגות האוהבת שלו כלפייך מסתירה פלרטטנות ופנטזיות כמוסות לגבי נשים אחרות.

הפער הזה יוצר אצלך דיסוננס קוגניטיבי, ועל מנת לגשר על הדיסוננס את ממשיכה עם מחשבות החוסר אמון והרצון לבדוק אחריו.

ככל שהפער גדול יותר, ימשיכו לקנן בך המחשבות הללו.
עצם ההבנה של התהליך שקורה במוחך יכול לעזור לך להקטין את תגובותייך. קשה לי להסביר את המנגנון הזה כאן, בכתב, אבל זה הכיוון היחידי שאני יכולה להצביע עליו שיש לו סיכוי - לדעתי - לשנות את התגובות החזקות שלך למצב הנתון. כי כמו שאת כותבת בצדק - אם זה יימשך ביניכם - זה יעיב מאוד על היחסים ויגרום לסבל הדדי.

אנסה לחשוב על כל צעד שלי לפני שאני פועלת או אומרת.
תודה רבה - אדאג לעדכן אותך בהתפתחויות :)

שלום רב,
בן זוגי ואני שנה וחצי ביחד, גרים ביחד כבר שנה.
הוא מכור לפייסבוק בצורה כפייתית.
אם זה מהרגע שהוא מתעורר בבוקר - פותח את המחשב
נכנס הבייתה - פותח את המחשב
רעב, לפני שאוכל משהו - מחשב...

מחשב מחשב מחשב.
הולך לישון מאוחר - רק בשביל להיות עוד כמה שעות בפייסבוק.
כל הזמן זה פייסבוק.
אם אני עוברת באזור או מראה לי משהו במחשב - הוא דואג קודם להתנתק מהפייסבוק, פן אראה משהו שם.

מאז גיליתי את ה"פלירטוטים" שלו בהודעות - המצב לא השתנה לגבי זמן המחשב שלו. וגם לא את ההתנתקויות הפתאומויות שלו.
מיותר לציין כי - התלוננתי, התאוננתי, שיתפתי, התייעצתי איתו לגבי ההסתייגות שלי בנושא הפייסבוק.
אמרתי לו שמפריע לי שכשהוא קם משינה, עוד לפני שאומר לי בוקר טוב הוא מתחבר למחשב, מגיע הבייתה - לפני שאומר לי שלום.... וכו' וכו'.... אפילו, בזמן שהבת שלו נמצאת אצלינו - הוא רוב הזמן במחשב - ככה שחצי נחמה, העניין הזה לא רק איתי. הבעייה בו ולא בי.

עוד מיותר להגיד כי נושא המחשב לא עוזר לי לרפא את הפצע או את האמון שנפער.
שיתפתי אותו שקשה לי עדיין לתת בו אמון מלא, ושיש בי כל הזמן דחף להציץ לו בפלאפון או בכל מיני דברים שאפשר - ושאני עוצרת את עצמי בכל הכח.

איך אני אוכל להעביר אליו את התחושות שלי על מנת שיידע שבשביל לתקן ולגשר את הפער - הוא יצטרך לשנות את ההרגל המעצבן הזה? איך אפשר לגמול אותו מכך?

בנוסף - הכרתי אותו שהוא כבר היה מכור לפייסבוק והעניין הזה תמיד הפריע לי, פעם יותר ופעם פחות.

תודה רבה והמשך יום נעים!!!

שירן היקרה, יש לבן זוגך הרגל גרוע שהוא ממש מכור לו, ועל פי התיאור שלך זה משהו שקשה לחיות איתו. זה פוגע באמון בנוסף על מה שגילית ללפני כן בסמסים, העובדה שהוא מסתיר ממך את המסך וכו', וכמו כן זה משדר מה באמת מדליק אותו ומעורר אותו.

עלייך לבדוק עם עצמך האם זה משהו שאת מוכנה לחיות איתו, כי להילחם בכך כבר ניסית ולא הצלחת.

אם הוא יחליט שהוא מכיר בבעייה הזאת ומוכן לטפל בה - תני לכך צ'אנס ותראי האם זה משתפר, אבל אם לא, יש לי הרגשה שיהיה לך קשה לחיות איתו עם ההתמכרות הזאת.