חבר של בן הזוג

שלום מיטל,

קודם כל לאור מעברי דירות רבים של בן זוגך, וייתכן גם חלקים אישיותיים שלו- נראה כי מאוד חשובה לו חברות מחד, ומאידך- לא פשוט לו לרקום כאלו. החבר ההוא שחזר לארץ כנראה מהווה עבור בן זוגך משמעות חשובה ביותר בעינין החברות והמקום החברתי בחייו. את תפסת את המקום החברתי בחייו כנראה גם לנוכח המצב הזה.

עכשיו, כשהחבר חזר, ואיתו השינוי הגדול- הזוגיות שלכם פתאום נאלצת לפנות מקום לדבר חדש. נסי לדמות את זה לילד ראשון במשפחה- עד כמה זה מוזר פתאום לפנות מקום למשהו שלא היה עד כה? איך מתרגלים לדבר הזה? מה צריך לעשות כדי לחיות עם זה בשלום? אז אמנם זה לא ממש אותו דבר, אך עדיין, נראה כך, שעבור בן זוגך החברות הזאת היא יקרה מאוד. הוא אף ביקש ממך לתמוך בה ולהשתדל.

בן זוגך רואה כנראה בזמן הקריטי הזה את ה"מומנטום" הנכון ליצירת קשר חברי, מחודש, עם אותו חבר. הוא תומך בו ורוצה להיות שם עבורו, ומבקש את תמיכתך. ואת, כשכבר התרגלת למעין ביחד שהוא רק שלכם, נאלצת לחלוק את חברך עם עוד אדם. מצד אחד זה אכן שינוי ענק ולא פשוט לך. מצד שני, האם זה נכון ובריא לקשר לא לכלול בתוך הזוגיות חברים וקשרים אישיים אחרים (כל אחד עם עולמו, חבריו וכו')? האם לאורך שנים- פורמט כזה של זוגיות יכול להיות על מי מנוחות או שיש להתחשב בהיותנו יצורים חברתיים, אינדיבידואליים לצד הצורך לזוגיות ובמקביל למיסודה בהמשך?

אז כמה דברים שיש לשים לב אליהם-
ראשית את מודעת לעצמך וזה נהדר, כי את בדרך לפיתרון. שנית , יש לראות בבן זוגך את כל החלקים שבו, גם אלו שהיו מודחקים מעט עד כה- החלק החברתי שבו, הרצון לסייע ולהיות שותף לחבר שאך חזר מחו"ל ובפניו שינוי ענק ולא פשוט. החיבה שלך אל החבר יכולה דווקא להתפתח אם תנסי להיות אמפתית למשבר שבחייו- לא פשוט להתחיל מחדש כשאתה בעל ומפרנס, ואבא. הוא אכן זקוק לכם כחברים. מעבר לכך, אולי הוא לא נותן להשחיל מילה כי הוא מוצף מאוד וזקוק כרגע רק להקשבה. אשתו, מנגד, יכולה דווקא להתחבר אלייך אם תזמיני אותם (מיוזמתך) אליכם ותכיני כיבוד קל, ותנסי ליצור שיחה באמת, אמיתית, ללא מגננות. ללא חרדות "אל תקחו לי את בן הזוג".. כיוון שזוהי רק חרדה, לא מציאות קיימת. בן זוגך, כך נראה, מאוד כמהה לנוכחות שלך יחד עם החבר, הוא רוצה את תמיכתך ואת הביחד שלכם -לצד החברות החדשה הנרקמת לה.

אם תעבדי על אלו את תרוויחי שני דברים- החשוב מכל את הערכתו של בן זוגך, זה מסוג הדברים שאנחנו לא שוכחים לבן הזוג, לטובה- אנחנו זוכרים חסד נעורים, וכשאת תהיי בתקופה אחרת, שתצטרכי בה תמיכה, הוא יזכור כמה היית שם לצידו. מעבר לכך, הרווחת מסע אישי לא קל אך משתלם- איך בכל זאת לצלוח משברים מסוג זה ולעבוד עם עצמך על הקנאה או החשש שלפתע מישהו יבוא ויגזול את תשומת ליבו של בן זוגך. נסי גם לראות את הקשר הזה כקשר חזק, בונה, איתן, ולא כזה שנידף עם הרוח.

אם תתני לחרדה הזאת מקום, היא עלולה באמת להפוך למציאות. נסי לחשוב על הדברים ועדכני..

עדי את מדהימה !

אני באמת אעבוד על עצמי כי רק ככה אני ארוויח

אני ממש מודה לך מאוד עזרת לי ! ואעדכן אותך

תודה תודה תודה !