צרות של עשירים

בוקר טוב אורן,

אתה מתאר בעצם מערכת יחסים עם אשתך שבמקום מסויים מנוהת ע"י הוריה. למעשה, כנראה, זהו הרגל משכבר הימים- ליסוע ביחד, ואמנם הם דואגים שתיסע איתה אחת לשנה (למרות שלפעמים אתה לא חושב שזה רעיון כ"כ טוב), בכל זאת אתה נשאר מחוץ לנסיעות אחרות.

כך שהתחושה שלך היא לגיטימית. נראה כי ההחלטה לגבי הנסיעות ואולי גם לגבי דברים אחרים היא לגמרי לא בשליטתכם כיחידה זוגית נפרדת.

נשאלת השאלה האם זהו רק סימפטום למשהו שקורה בתוך הזוגיות שלכם ולגבי קבלת ההחלטות המשותפות שלכם כזוג. הרי נסיעה, מובן, צריכה להיות מוסכמת על שני הצדדים ובוודאי לא להשאיר צד אחד בחוץ, ללא הסכמה משותפת. אם נשים רגע את הפטרונות של ההורים בצד ונתמקד רק בכם- האם אתה מרגיש שיש משהו שקשור לקבלת ההחלטות שלכם, לרבות אמון ביניכם, שהוא מעט בעייתי? כיוון שהיינו מצפים שהנושא ישאר ברמה הזוגית ואם אין הסכמה של שניכם- הרי שלא תיסעו (נשמע פשוט, אבל כנראה מאוד מורכב מבחינת המשפחה שלה ואיך זה משפיע עליך). אני מבינה גם שהיחסים בינך לביניהם לא תמיד אידיאליים ועך כן הנושא אפילו רגיש יותר.

אני מציעה שתפתח את זה רק מול אשתך- הרי היא הפרטנרית שלך ומולה בעצם הדברים אמורים להיות מועלים. נסה לבדוק איתה האם היא מצליחה להבין את החוויה שלך שאתה לגמרי נשאר בחוץ, והאם היא חושבת שזה לגיטימי. משם תוכל לבדוק מה צריך לעשות, שוב, ברמה הזוגית- כדי לאתר את כל הבעיה ולמצוא לה גם פיתרון ברמת התקשורת ביניכם.

הורים הם לא תמיד פשוטים ויכולים להוות גורמי סטרס לא קלים עבור הזוג. אבל בפועל ההתמודדות היא של הזוג, ואפילו מהווה מבחן, עד כמה אתם מתמודדים עם התנגדויות מהמעגלים סביבכם ועד כמה התקשורת שלכם פתוחה בשעת המשברים האלו. נסה לראות את זה גם באופן הזה. מאוחר יותר כשאשתך תהיה בצד הנכון, בצד של הזוגיות, אולי היא גם תצליח לשים להוריה גבולות ולהסביר להם את העמדה שלכם, כזוג, ולא כאנשים בודדים. כי כל המטרה היא לא להפיל עליך או עליה את ההחלטה, אלא לקבל החלטה משותפת. נסה לשתף אותה גם בחשש שלך לגבי הבאת ילדים- האם גם אז כל העול יפול עליך? כבר מעכשיו צייר את הגבול הזה, על מנת שאשתך תבין ותחווה את העמדה שלך, בדיוק כפי שהיא.

בברכת הצלחה ושנה טובה,

קודם כל תודה על כך .
לגבי כמה הבהרות :
1. מדובר בקשר נחמד מאוד עם הורייה בלי חיכוכים לחלוטין (הרבה אני יכול להגיד בצנעה בגללי ,כי לפעמים גם שהם מציעים לה לידי נראה שכאילו אני לא בעניין אך אני משתדל לא להכנס לקונפליקט למרות שנראה שהם לא רואים בהצעות משהו חריג אך אני רואה בזה סוג של משהו חריג ולא בנורמות זה כמו שאומרים לי :אתה לא קשור ) .בארוחות ערב רגילות או צהריים הם נחמדים מאוד ,מזמינים את שנינו למסעדות לפעמים עם כל המשפחה וכו' .

2. אני ואשתי מאוד אוהבים אחד את השני .
3. אשתי ואני במעמד ביניים ,ובמקצוע שלמדתי (כלכלה) היום קשה מאוד להתקדם ולהתפתח ואני תקוע במקום בתפקיד אדמנסטרטיבי ,למרות שליטה וקשרים בשוק שיכולים אולי לקדם אותי (אני רואה בזה אינטרס של כל הורים שהחתן שלהם יעבוד בעבודה טובה ומכניסה כך הוא מרוצה וביתם מרוצה) אך הם כל הזמן אומרים שאני במקום טוב כל פעם בתירוץ אחר שאשתי מנסה להיעזר באביה .
בקיצור אני לא מוריד ממני את "האשמה" למרות שאני מחפש עבודה אך נופל כל הזמן בקטגוריית הניסיון ואפלו לא חוזרים אליי .

שלום שוב,

לגבי ההבהרות, תודה.
1. כפי שכתבתי, גם פה- אתה עושה נכון שאתה משאיר את המצב ברמה הזוגית ולא מולם. אין מה לפתוח את זה מולם אלא מול אשתך, כיוון שהיא למעשה החוט המתווך ביניכם. זה לא אומר שיש לך בעיה זוגית איתה, או שאינכם אוהבים מספיק, לא לשם כיוונתי. כיוונתי בדבריי לכך שכאשר יש לנו איזה עינין לא פתור עם המשפחה מהצד של בת הזוג- יש לפתוח את הדברים באופן שקוף מולה ולברר האם יכולה להבין את מה שעובר עליך, ובכך להקל עליך- מול הוריה.
כיוון שאם היא לא תדע והדברים ישארו באויר, המצב ימשיך להיות מתוח.

2. נראה שהמעמד שלך בעבודה וכתוצאה המצב הכלכלי שלכם נוגע בך, אולי מפריע לך, מתוך המקום של לפרנס משפחה ולהחזיק בית, וגם מתוך המקום שאתה יודע מאיזה בית אשתך מגיעה, ואכן זה לא קל להרגיש איזו ציפיה מרחפת מעל הראש. אך להרגשתי זוהי ציפיה שלך מעצמך, ופחות מהסביבה. זכור שאשתך בחרה בך למרות ואולי בגלל ש"הכסף לא צומח על העצים" איתך, וזה נותן איזה נופך אחר של חיים, בכל זאת, ולטובה. אולי כדאי לברר עם עצמך האם מפריע לך שהיא פונה לאביה, שכן בו ברגע זה מבטל באיזשהו מקום את האחריות שלך או ההצלחה שלך בלהחזיק את הבית.

כאן הייתי מעודדת אותך להמשיך ולנסות להפעיל את הקשרים ולהתקדם כמה שאפשר. כמובן זה לא תמיד תלוי בנו, אבל אני מאמינה שתצליח להתקדם בזכות הכישורים שלך והאמונה שלך שזה אפשרי. אם תצליח להסיר את הציפיה מעצמך או את החשש שאתה לא מספיק - זה יוכל להקל עליך.

3. אשמה- אתה לא אשם במצבך, אתה אחראי על מה שקורה איתך, וזה גם באופן חלקי. הכיוון הנכון הוא להראות השתדלות להתקדם כפי שבטח אתה עושה, ואולי מעט לנסות לשנות את הגישה (למרות שזה מאוד קשה)- לראות אתכם שוב, כיחידה זוגית, כבית אחד, שכל אחד תורם לו. יהיו תקופות שאתה תתרום יותר, ויהיו תקופות שהיא תתרום יותר. אבל המקום הזה של להפריד ולהסתכל על הבית כ"מי מכניס אליו יותר רווחה כלכלית" הוא מאוד בעייתי, כי הוא שוב יוצר אצלכם את המצב שאתם למעשה לא ביחד בבעיות שלכם (פסיכולוגית) אלא בבעיה (סמויה כרגע, עד שתשתף אותה) של "מי מכניס יותר כסף", "מי גורם לצאת לחופשות", והכל סביב זה. למעשה- זה בית אחד, הוא שלכם, ושניכם עושים את המיטב.
בהמשך, כשיהיו בשעה טובה ילדים- תוכל לתרום אף מעבר לבית, כשתשמור עליהם, תגדל אותם יחד איתה ותיתן לה תחושה טובה שאתה חולק איתה את המטלות בבית (כבר עכשיו אפשר לעשות את זה). אם יש חשבונות נפרדים אני הייתי ממליצה לאחד, כדי להבטיח תחושה שאתם ביחד לחלוטין גם פה, ולטשטש איזו חלוקה דיכוטומית. הבית הוא כמו עסק כלכלי לכל דבר כאשר שניכם "מועסקים" בו, ותורמים מה שאפשר.

המסר למעשה הוא שאדם לא נמדד בכמה הוא מכניס כסף (אולי במקומות מסוימים זה נמדד ככה, לצערנו). יש להסתכל על כמות הרווחה המנטאלית לצד רווחות אחרות, עבור בת זוגו. אם לה טוב איתך וסה"כ אתם מסתדרים- אין בעצם סיבה שתחוש ככה. אז כן, להמשיך ולחפש ולהתקדם, אבל לא להיות בלחץ. המקום של לרצות את הוריה הוא מובן וטבעי, אבל אין לי ספק שהם רואים עד כמה אתה טוב עבור ביתם. יהיה לך קל יותר אם גם אתה תחוש ככה כלפי עצמך :)

אנחנו כמה חודשים לפני החתונה פתחנו חשבון משותף (אך כמובן בלי חסכונותיה מהעבר - מה שמוזר הרי יצאנו שנים לפני כן ועדיין לא סומכים ....) .
לגבי שאר הנושאים באמת שהנושא זה לא מי מרוויח יותר ,אלא שאני רואה אינטרס של הורים לתת דחיפה לקידומו של החתן יותר מהר אם יש להם אופציה לעשות כן ,ואני יודע שיש אופציה אך יש אדישות בנושא ולא מציעים דבר (דוגמאות רבות אפילו זה שילוב של חתן\כלה בחברה וקידום מהיר תוך כדי לימוד צמוד אז אפילו לחלק מזה כבר אין לי ציפייה ) .
אך אני חושב שכל שאר הדברים שאמרת את צודקת ,אני פשוט צריך לסמוך רק על עצמי גם אם זה לא כל כך תלוי בי וזה יהיה איטי ביותר .

שהתירוץ של טיול בנות היה על סוכות מערב החג חמישה ימים באותו שבוע ,ופתאום בגלל שזה ערב חג האבא אמר ש"במקרה" הוא יהיה שם ואז זו כבר ארוחת חג ,רק שאני לא קשור ,אז הרגשתי היא של מחטפים וניצול סוג של תמימות של אשתי שהם מכירים בה .
זה לא נעים בכלל הסיפור הזה .
השאלה האם ההרגשה היא לגיטימית ,כי בכל זאת הכסף הוא שלהם ,וכאילו הוא קונה מבחינתם הכל גם את האופציה שאני לא אהיה איתם בארוחת חג מתי שלא בא להם .

הי,

אני חושבת שההרגשה שלך מאוד לגיטימית. אשתך עוד לא ממש נפרדה כפי שהיה מצופה, מבית הוריה. יתכן והקשר הזה הוא הדדי- היא לא רוצה להיפרד ממש ולהתחיל את חייה כרעיה, והם לא רוצים לגמרי לשחרר אותה הלאה. ככל שאתה נותן פרטים ההבנה היא שמדובר בקשר שיכול להיות לכם כזוג בעייתי גם בהמשך.

כפי שחידדתי לאורך ההתכתבות בינינו, אם הנושא לא יעלה מול אשתך באופן בו תשים גבול ותתחיל להיות אסרטיבי לגבי צרכיך בקשר, זה רק ילך ויחמיר לצערי. כי ככל שאתה "שותק" אתה נותן למצב הזה לגיטימציה. ואם "הסכמת" לטיול סתמי, פתאום זאת ארוחת חג, ואחר כך יבואו עוד כל מיני הצעות חוצות גבולות (ויבשות..) אף הן. לכן חשוב מאוד שתבדוק מול עצמך- האם אתה יכול לשים לה גבולות בעינין הזה, ולנסות לאחד אתכם ליחידה זוגית ולא למצב בו היא עדיין מאוד קשורה לבית הוריה. חתונה ומיסוד הוא חלק חשוב מהיפרדות בריאה מהבית הגרעיני- אני לא משוכנעת שהיא "שם" עדיין, לאור מה שתיארת.

אני חושב שאמרת כל מה שכבר ידעתי ,רק הבעיה שדיברתי איתה על רגל אחת וכל השאר התכתבתי איתה כי היא חוזרת מאוחר מהוריה כל יום (חלק מהעניין) ואז אנחנו לא ממש יכולים לדבר על הנושא . הבעיה הנוספת שהיא מאוד רגישה ועושה הקשרים לא נכונים .

אנסה בצורה מתונה להמשיך לדבר על הנושאים האלו .

הוריה ובמיוחד אביה אני מרגיש שעדיין לא משחררים .

בתודה

הי שוב,

הכרחי להניח את הדברים על השולחן כפי שהם ולא על רגל אחת. ברור לי שזה לא פשוט לאור הרגישות שלה.. אבל זכור שהתכתבות היא לא תמיד משקפת את הכל- לא טון דיבור (שיכול להיות מזמין ועדין) ולא נימה (שיכולה להיות רגועה), ולא שפת גוף (חיבוק או הבעות פנים מרגיעות) וכמובן שיחה ב-4 עיניים הופכת את כל האינטראקציה למשהו אחר לחלוטין.

בגדול המסר הוא להפריד בין היחידות ולנסות לשמש לה איזשהו "תחליף" של ביטחון- מבית הוריה, לבית הקיים. אני מציעה, שבשלב מאוחר יותר, תנסו לשקול איזו הכוונה נכונה או יעוץ מתאים לצורך בניית הקן המשותף. זה הכרחי להמשך רווחתכם כזוג.

אני מקוה שהצלחתי לסייע ולהאיר את הנקודות החשובות. העבודה שכבר ידעת שאלו דברים חשובים שיש לשים עליהם דגש-מעודדת, כיוון שזוהי תחילת הדרך לקראת השינוי הרצוי.

לסדר דברים .

תודה
אנונימי

היי

אם אפשר ברשותך וברשות עדי בדיחי המקסימה להוסיף כמה מילים...
מאחר ואשתך התרגלה כל חייה להיות תלויה אך ורק בהוריה, יהיה לך מאוד קשה למשוך אותה אליך כפי שאתה היית רוצה, לכן אין טעם לנסות להסביר לה כי תמיד אתה תהייה מישהו שרוצה להפריד אותה מהוריה/הבטחון שלה/ההרגלים שלה וכו'... ותראה בך במקרה הטוב סוג של נודניק שצריך לעבור איתו עוד משוכה עד לפעם הבאה.
אתם חייבים לגשת לייעוץ מקצועי שבו אדם ניטרלי יאמר לה את הדברים שנקווה שיכנסו לליבה ויגרמו לה לשנות לאט לאט את התלות בהוריה,
אם תתמידו ללכת לייעוץ תרוויחו גם זוגיות נהדרת וגם משפחה תומכת, שום דבר לא צריך לבוא על חשבון משהו אחר!
בהצלחה ושבת שלום עם שנה טובה ומתוקה

היא לא בדיוק חושבת שיש בהתנהגות זו איזו שהיא בעיה .
היא אומרת מה אסור לי לבלות עם הוריי ,היא עדיין לא רואה את זה ושאני אומר ייעוץ היא מסתכלת ואומרת איזה ייעוץ הכל בסדר .ובאמת חוץ מהנושאים האלו שציינתי הכל בסדר .
אך התלות של הורייה בה +שלה בהם מתחילה להיות בעייתית ויותר מידי .

היי
מצד אחד אתה מתאר זוגיות נפלאה, ומצד שני אתה רוצה גם שהעניין הזה יסודר כי הוא מציק לך...
הכלל אומר > שאתה והזוגיות שלך/כם צריכים להיות בראש סדריי העדיפויות!
אם זה אכן כך, אז באמת מה הבעיה שהיא מבלה עם הוריה? תשתדל להעסיק את עצמך בזמנים שכאלה ועל הדרך אולי תגלה שאתה בר מזל, אשתך נוסעת לבלות עם...הוריה! אחלה עסקה רבים וטובים היו מתחלפים איתך.
במידה ואתה מרגיש שהקשר "פוגם" בזוגיות שלכם או בא על חשבונך, זכותך וחובתך הזוגית... להמשיך ולנסות להאיר לה את מה שהיא לא רואה או לא רוצה לראות. לשם כך תשתמש בכלים העומדים לרשותך כמו למשל...לבקש ממנה לבוא איתך לשיחת ייעוץ כי זה נושא שמאוד חשוב לך.
אני מאמין שיש לך את הכישורים להביא אותה למצב שהיא "תסכים" ללכת,
אתה יכול להציע לה שהיא זו שתבחר את היועץ, ואף את המקום והזמן וכו'.
בהצלחה

מה נשמע ?
מאז שיחתנו האחרונה קרו כמה דברים :
לטובה :
1. קצת ירדה בעניין של לנסוע לחו"ל עם אחייה ואבייה ,(יכול להיות שפשוט לא מדברת על זה בשביל להוריד לחץ ) אבל זה כאילו מדובר על ביטול הכוונה .
2. כנראה בוצעה שיחה מסויימת עם הורייה כיוון שאמא שלה רמזה לי שהיא אוהבת ומעריכה אותי .
3. היא רוצה לעשות ביחד הרבה יותר בילויים .

לא לטובה:
1. קודם כל זה נעשה מצב שכל יום (כמעט) היא נמצא אצל הורייה עד שעות מאוחרות בתירוצים שונים (חוגים :פילאטיס ,חדר כושר ,מסג' ,קוסמטיקאית וכו' ) הכל באיזור מגורי הורי אשתי במימון של הורייה כמעט בהכל ,הבאתי את דעתי על הנושא שכבר אני רואה אותה שעה שיושבים לראות טלויזיה ביחד והולכים לישון וזה לא בסדר מהרבה סיבות :
1. זוגיות של שנינו .
2. סידור וארגון הבית , אכילה ביחד ,קניות ביחד (כיום פעם בחודש יוצא לנו ללכת ביחד) ,ספורט ביחד (הליכה ) ,היום מה שקורה שאני עושה את הכל כמעט לבדי ,אולי פעם בשבוע יוצא שהיא חוזרת בשעה סבירה (סביבות 8 ) ומסייעת לי .
3. כל הזמן היא מושכת ליציאות מחוץ לבית למסעדות ,ספא ,בתי קפה ועוד (אני לא אגיד שלא כיף לי ) אך כל הבילויים בחוץ עולים הרבה מאוד כסף שאין לנו בשלב זה .(כמו שציינתי תכלס אנחנו בני מעמד ביניים .בנוסף אחייה נסע לארה"ב ללמודים והיא מתכננת כבר שנסע לבקרו ,אני דוגל שאם אח החליט לנסוע לחו"ל אז זו בחירתו ו"תפקידו" לבוא לבקר יותר מאשר תפקידנו .

וגולת הכותרת : נפגשתי כבר פעמים עם מטפלת זוגית שעושה לי רושם מפעמיים שהיא קיצונית יותר מידי לגבי זה שזו בעייה זוגית קשה ,והיא הגיעה למצב שאמרה שהיא לא חוזרת הבייתה הרבה אולי מכיוון שאין לה תשוקה כבר לראות את הבית\אותי (אולי לא הבנתי נכון את כוונתה ) .בכל אופן שאלתי את אשתי האם היא אוהבת אותי ונמשכת אליי והיה נראה שהיא נעלבה מעצם האמירה , אמרה "זו מה שהיועצת הזוגית שמשלמים לה אומרת לך " ומאותו רגע כל הערב הייתה קרה כלפיי ובקושי דיברה איתי כמה שנסיתי שתוציא מילה .דבר נוסף אמרתי ליועצת שבשבוע האחרון בעקבות זה שדיברתי במהלכו אז אשתי גם שהלכה לחוגים חלק מהזמן חזרה הביתה בשעה סבירה (8-9) אז היא אמרה שיכול להיות שזה זמני אם יש בעיה מסויימת כמו שנראה שיש.

השאלה הנוספת האם מה שהיועצת אמרה הגיוני או שהקדמתי את המועד של שאלות בסגנון הזה ,ומה יכול להעיד ההתנהגות של אשתי .

העניין שבעבר אמרתי לה לבוא איתי לפגישה היא אמרה שהכל בסדר והיא לא מבינה למה אני צריך את זה בכלל .

אני מרגיש שכמו שרשמת בעבר היא לא יצאה מהיחידה של המשפחה הגרעינית אך היועצת יותר קיצונית ממחשבה זאת ואומרת שהבעיה הזוגית קשה מאוד ,אני לא יודע האם זה נכון ושואל אותך מכל מה ששמעת בעבר האם זה הגיוני .

יש לציין שאשתי טיפוס מאוד ילדותי באופייה ,שקטה ומופנמת ,רגישה עד מאוד ("ללכת על ביצים " ) .

מבחינת אנשי מקצוע האם עשיתי טוב שהלכתי ליועצת הזוגית ..?

הרבה שאלות
תודה
אנונימי

שלום לך אנונימי,

ראשית, הדברים הטובים שכתבת הם אכן טובים! נראה שיש איזו הבנה לגבי הנסיעות לאח שלה, ונראה שגם מצד ההורים שלה יש איזו התקדמות. היא מעוניינת גם לבלות יחד- כאן שווה לקחת את המושכות וכבר עכשיו לתכנן צימר או טיול ביחד- יש דילים מצוינים וזה בהחלט זמן טוב.

לגבי כל היתר- אכן, זה בעייתי שהיא לא מתגייסת לטובת הזוגיות שלכם; היא לא משקיעה זמן ב"ביחד", למרות שאתה אומר שהיא כן מעוניינת (וכאן כדאי שאתה תעשה צעד), והיא גם לא לוקחת אחריות על נושא הבית ויודעת שאתה תעשה את זה. מה יקרה אם שבוע אחד תודיע לה שאתה לא מארגן וקונה ומסדר את הבית אלא אם כן היא עושה את זה יחד איתך? (לא מתוך איום, פשוט לא עושה).

צריך לזכור שהוריה מממנים אתכם מכל מיני היבטים- קודם כל היא מועסקת אצל אביה, כך שהיא לא ממש מועסקת בעבודה שהיא הרוויחה בזכות עצמה, מעבר לכך כל עינין הפינוקים והבילויים האישיים שלה למיניהם- זהו פינוק מצד הוריה, וגם מצידה. זה שוב המקום הסימביוטי הזה מול הוריה- חוסר נפרדות רגשית. מעבר לכך הם "מממנים" אותה מבחינת השקעת הזמן שלה- הם משלמים עבור הבילויים שקורים איתם, או לידם.

לגבי המטפלת הזוגית- קודם כל כל הכבוד שהלכת. זה אומץ וזה מראה על רצון גדול להזיז משהו. אני לא יודעת מה הגישה שלה, אך יתכן ויש סיבות לכך שהתרשמה שמדובר בבעיה זוגית קשה. בפורום מן הסתם אין לנו את האפשרות לנתח את הכל מהכל, מה שכן אפשרי בפגישה שאתה משלם עליה וסה"כ זה הזמן שלך. לכן אני לא יכולה להתייחס נקודתית האם המטפלת צודקת או לא. אבל-

ייש את התחושה הסובייקטיבית שלך- מה אתה מרגיש מול המטפלת? האם אתה יכול להגיד לה את דעתך, על חוות הדעת שלה? מותר לך לומר, מותר להתנגד. מותר לחשוב אחרת. סביר שאשתך תחשוש "מה מאכילים אותך בטיפול הזוגי", ויש בזה גם משהו טוב-הפוך על הפוך, יתכן והיא תתגייס לטיפול הזה בסופו של דבר כדי "להשמיע את מה שיש לה לומר", זה אולי יתחיל מכעס, אבל זה עתיד להסתיים דווקא בתהליך של ממש, אין לדעת.

מכל מה שאתה כותב, אני חושבת שאתה צריך להיות חזק מאוד מול הבחירות, הצרכים וההחלטות שלך. ההחלטה ללכת ליועצת זוגית היא נהדרת, אם אתה מאמין בטיפול איתה ואם יש כימיה טיפולית ואפשר להתקדם- נסה ליישם את מה שהיא מציעה. אם אתה חש שזה לא המקום- נסה טיפול אחר, גם זה קורה וזה לא אומר שאין מוצא לבעיה. אפשר להחליף טיפול ולנסות עוד משהו.

מעבר לכך, אשתך עצמה בשלב מסוים תצטרך להגיע לטיפול, אישי או זוגי, כיון שכבר סיכמנו שהיא לא נפרדה רגשית מהוריה, גם לא כלכלית. היא לגמרי "ילדה" במרכיבים מסוימים בחייה, בעוד שאתה כבר לא שם. נושא הבאת ילדים הוא קריטי במצב כזה, יש לשקול גם את ההיבט הזה. להרגשתי, ככל שתשים על השולחן ש"יש בעיה!!", ממש באסרטיביות, ולא תיתן לזה מנוח- היא תקלוט שאתה רציני. היא צריכה לחוש שהיא הולכת לאבד משהו.. ממש כך. כי כרגע אני חשה אדישות רבה ממנה וחוסר עינין בלטפל בבעיות, או לשמוע את הזעקה שלך. לכן יש לזעוק חזק יותר. אתה מסוגל?

לגבי עניין הצימר , אנחנו הולכים יחסית לזוג צעיר ,ממעמד ביניים להרבה נופש בשנה .
לפני כחודש חזרנו משבוע בחו"ל ,ובסוכות באופן אוטומטי הייתי בחופש כך שלקחת עוד חופש ,וכלכלית ,זה קצת בעייתי אבל אפשר לנסות אם היא בעניין .

לגבי החלק השני,זה נכון שהיא לא משקיעה אך היא לא רואה זאת ככה ,היא למעשה אומרת לי ,שהיא רואה בזוגיות זוגיות ,לא כלא ,ויש לה הרבה תחומי עניין (שכולם ממומנים ע"י הורייה,מעניין מה הייתה עושה עם הכל היה על חשבוננו ואין לנו הרי ... ) .
לגבי שאלתך הנוספת ,אני מרגיש ששבוע בלי לסדר אולי לא יזיז לה או מידי פעם היא תסדר יחד איתי ,או תזמין עוזרת (מה שכבר עשתה בעבר ועושה כל כמה שבועות כמובן בהתייעצות עימי לגבי המנקה האם שווה להביא ואז אני שרואה את הבלגן אומר שאין ברירה ונענה בחיוב -אולי טעות מבחינתי ) .

למה ההתלבטות שלי לגבי המטפלת ,כיוון שיש קטעים שאני מרגיש שהיא קיצונית מאוד ,לדוגמא איך שהתחלתי לספר היא אמרה יש לכם בעיה זוגית חמורה מאוד ... וכו' וכו' ועשתה לי שחור .
אמרה לי שאולי אשתי כבר לא אוהבת ומרגישה תשוקה לראותי ובגלל זה לא חוזרת הבייתה סביר (מה שאני בכלל לא חושב שנכון ).
אך הכניסה לי לראש ,ושאלתי את אשתי והיא התעצבנה מעצם השאלה האם היא אוהבת אותי ,ואמרה שזו השאלה הכי מעליבה ששאלתי אותה ,שאני אמור ביום יום להרגיש זאת .

לגבי ללכת לטיפול ,קשה לי להאמין שתרצה למרות שאני חושב שבלי קשר אלינו ,היא מאוד מאוד רגישה ופגיעה וזה היה עוזר לה ,לפני שנים אמרתי לה את זה .

שלום שוב,

אני שמחה לקרוא שאתם מבלים הרבה בחוץ. אולי דווקא לנתב את הבילוי למשהו שאתה אוהב, כדי שתחוש בו יותר בטוח ויותר "אתה"; אולי ארוחה משפחתית שתכין עבורה, אולי סרט ביחד בבית, אולי איזה ערב רומנטי (יש כל מיני דילים, למשל רכיבה על סוסים או טיול ג'יפים לילי), יש כל מיני דרכים יצירתיות להפוך בילוי למשהו פחות שגרתי. דברים כאלה לא מחייבים אותך לקחת עוד חופש. כאן הייתי מציעה דווקא כן לחסוך ולהוציא מהכסף שלכם, זה שאתם מרווחים יחד, וללא כל עזרה מההורים. זה יתן תחושת עצמאות.

לגבי עוזרת בית- כשיהיו ילדים לבטח זה יהיה יותר הכרחי, לפעמים מרוב הלו"ז העמוס, טיפול בילדים ועבודה אין תמיד זמן לנקות יסודי את הבית וזה נחוץ, ומוריד הרבה מאוד מהלחץ- לשניכם. אם יש צורך בכך כיום, ואחת ל.. מגיעה מישהי שעוזרת, אני לא רואה בכך בעיה. מעבר לכך שאם לא היתה מגיעה יתכן והיו גם סביב זה צצות כל מיני מריבות ועדיף למנוע כאלו כרגע.

לגבי המטפלת- חשוב מאוד להבהיר לה שמבחינתך היא נוטה לקיצוניות. חשוב שתסביר לה מה אתה מרגיש, יש לכך מקום, וגם לאי הסכמה בתוך הטיפול יש מקום, מטפל אמור להתחשב בכך ואולי לנסות כיוון אחר- שוב, אני לא מכירה את הנושא לעומק. בגדול, שוב, כשאין הרגשה טובה בטיפול וכשאתה לא מתחבר- שווה לשקול מחדש האם זה האדם אליו אתה רוצה ללכת. האם זה הטיפול שאתה מתחבר אליו. לא להסס לחפש עוד מקומות.

חשוב שתברר עם עצמך- מה באמת אתה מרגיש בפנים, האם אתה חש שאשתך באמת לא נמשכת או אוהבת אותך וההורים זהו רק תירוץ, או שמדובר באמת בקשר סימביוטי אליהם, מורכב, עם חוסר נפרדות בולט של שני הצדדים- גם הם הם כלפיה פחות משחררים. נראה שאשתך זקוקה למחסה הזה שלהם בגלל הרגישות והפגיעות הרבה שלה מ"החיים", אולי לכן הלכה דווקא לעבוד אצל אביה ולא לצאת לעולם הגדול ולחוות חוויות של דחיה או חששות אחרים שנחסכים ממנה מחד, אך חוויות שקשורות להתבגרות המנטאלית שלה, מאידך.

זאת רק השערה שלי. חשוב שתבדוק איזו דרך מתאימה לך, מה מדבר אליך, אני מחדדת- מותר להתנגד לאיש מקצוע, זה בסדר לכוון את המטפל ולומר לו "זה לא הכיוון..", נסה לזהות מה באמת אתה חושב, מה באמת אתה מרגיש, מהו שורש העינין. אני בטוחה שאם תעלה זאת מול המטפלת, יהיה קל יותר.

למען האמת את ממש פוגעת בכל מה שאני חושב .
לגבי נושא היציאות אני חושב שזה מה שאני אעשה ,אנסה קצת לצאת מהקיבעון .
לגבי העוזרת עד היום היה יוצא לנו פעם בשבועיים שלושה ממוצע להזמינה .

אני באמת לא חושב שזה עניין של אהבה ,תשוקה,או משיכה או הכל יחד כלפיי ,בניגוד ליועצת הזוגית ,אלא כמו שאמרת שזה קשור לקשר ההדוק ,בהרבה מקרים מוגזם, הדו צדדי בינה ובין הוריה (גם רגשי ,בילויים ,וכספי).

האם בכללי אחרי 2 פגישות אני אמור לדעת את הרגשתי הכללית עם המטפלת הזוגית ?

ועוד שאלה ,אם במהלך פגישותיי עם המטפלת אשתי תשנה את גישתה לטובה אזי אני עדיין צריך לשכנע שתיגש ליועצת ?

בתודה
אנונימי

הי,

משמח אותי לדעת שאני מצליחה לכוון למה שנוגע בך.

כפי שכתבתי לגבי העוזרת- אני רואה בזה רק יתרון. זה פשוט כלי עזר שאם יש אפשרות להשתמש בו הוא חוסך המון.

לגבי טיפול מכל סוג שהוא- כשאתה מרגיש שמשהו משתבש, שאין כימיה או אין הבנה בסיסית של הדברים בינך לבין המטפל, שווה לשקול את המשך הטיפול. חלק ניכר מהטיפול הוא רכישת אמון וביטחון מול המטפל. כל מטפל מגיע עם אמונות מסוימות, גישה, ואג'נדה מסוימת. יתכן, והיא אומרת, שואלת, משערת או קובעת דברים שאתה לא מתחבר אליהם, זה לא הופך אותה למטפלת לא טובה. לפעמים שווה להתעכב על חילוקי הדעות כי משם צומחות תשובות טובות בהרבה. לפעמים כדאי ללכת לטיפול אחר.

במה זה תלוי? רק בך. רק במה שאתה מרגיש. אני לא יכולה לכתוב לך שאחרי 2-3 פגישות כדאי שתחפש טיפול אחר, כי אני לא אתה, ואתה צריך להיות קשוב לקול הפנימי שלך, לסמוך על עצמך יותר, לתת לעצמך קרדיט ולבדוק- האם אני מרוצה מהטיפול עד כה? האם אני מוכן לתת לזה עוד פגישה? להערכתי שווה להיפגש איתה שוב רק כדי ללבן את נושא אי ההסכמה ביניכם. שווה לבדוק איתה מה היא חושבת על ההשערה שלך לגבי הקשר המורכב עם ההורים.

לגבי אשתך- תמיד כדאי לגייס אותה לטיפול, חשוב שבן הזוג יהיה חלק מהתהליך, היא הרי מהווה לפחות 50% מהזוגיות שלכם, אתה מביא "אותה" לתוך השיחה, ולכן חשוב שהיא תהיה בהמשך חלק מהעינין, אפילו לפגישה או 2. אם היא לא מעוניינת וסה"כ נראה שיש שיפור- כמובן זה דינאמי ואתה כבר תרגיש אם יש באמת צורך שהיא תפגוש במטפל. טיפול, אגב, מכל סוג שהוא- לדעתי מהווה מתנה ענקית- זאת מתנה לכל החיים, זאת רכישת כלים להתמודד עם מצבים מסוימים שמלווים אותנו עוד ועוד, שאנחנו נפגשים בהם בכל מיני תחומים.

להמחשה, שים לב מה קורה לך מול המטפלת- כרגע אתה צריך לבדוק עם עצמך מה אתה מרגיש בפנים ולקבל החלטה. אתה צריך להשתמש בכלי שנקרא "לסמוך על עצמי", זה לא תמיד פשוט. אבל הכלי הזה יכול לשרת אותך גם נניח בתחום העבודה שלך- להמשיך ליצור קשרים, להמשיך לנסות להתקדם, להמשיך לבדוק אופציות אחרות- לסמוך על עצמך. שיהיה בסדר. שאתה מתכוונן למקום שמתאים לך. לכן, כשאני אומרת "טיפול", זה יכול להיות טיפול קצרצר מאוד, אבל כזה שפוגע בדיוק במקומות שאתה צריך לחזק עם עצמך. ואין דבר יותר נכון מאשר לעשות את זה מול איש מקצוע.

ולכן, אני מעודדת אותך ומחזקת אותך ללכת לעוד פגישה, ולבדוק מול המטפלת (שבלאו הכי התחלת שם תהליך מסוים) מה פשר טענותיה, על מה היא מבססת אותן, ולהסביר לה מהי דעתך ומהן ההשערות שלך. לא להסס להגיד שאתה לא מתחבר לדברים- זה חלק מהטיפול.

אשמע בעצתך :)
ברשותך אעדכן אותך בנושא בהמשך .

תודה רבה
אנונימי

בשמחה, אשמח לשמוע ממך עוד ולהתעדכן. כל הכבוד שאתה רוצה בשינוי ועובד קשה עבורו.

:-) בהצלחה רבה