אוהבת ומבולבלת

שלום יעל,

ראשית נשמע שסה"כ זהו קשר שעושה לך ולו טוב. לא פשוט להיקשר לאדם חדש, בפרק ב', ובטח לא קל להחזיק מערכת יחסים עם מורכבויות משני הצדדים, ילדים וכד'.

אם כוונתך היתה שהוא מגדל את בנו, ז"א, שבנו בחזקתו (?) אולי יהיה יותר קל להבין למה הוא לא רוצה כרגע לאחד את הבתים ולגור בבית משותף של שניכם. וגם אם אינו מגדל אותו כל הזמן, ברור שעבור הילד לא פשוט לעשות את השינוי הענק הזה. אם כי, ההתנהגויות של בן זוגך מעידות על כך שכנראה בכל מקרה אינו מוכן לשלב הזה. אתם יחד 10 חודשים וטבעי שעדיין לא ירגיש בטוח.

זכרי שלפני כל פרק ב', היה גם פעם פרק א'. אנחנו סוחבים איתנו כל מיני חוויות וטראומות זוגיות או משפחתיות שחווינו, כל אלו התחילו אי שם, מבניית בית משותף. אולי המקום הזה של להתחיל מחדש שוב ולקחת שוב סיכונים גדולים- קשה לו מידי, מוקדם לו מידי.

נעבור לגיזרה שלך- אני מבינה שזאת לא פעם ראשונה שאת נוטה להישבר ולרצות להתקשר ולפייס אותו. בד"כ יש צד כזה שמפייס יותר, שנוטה יותר להיות זה שרוצה לאחות את השברים חזרה והעיקר לחזור לשיגרה הרמונית יותר. השאלה היא האם את מאוד אמוציונלית ועושה את הדברים באמת בהגזמה, באינסטינקט- לא חושבת לפני הפעולה וישר כועסת (שזה קורה לכולנו, זה בסדר), או שאת חושבת לפני הפעולה ובאמת מחליטה שהדבר הנכון הוא, נניח, לנתק איתו מגע ולשחרר אותו. בד"כ, מה שקורה, כשהרציונל חוזר לפעול אצלנו- שם באה החרטה, שם מגיע המצפון, וכשבן הזוג לא מתקשר ולא מנסה להתפייס- המצפון יפריע אף יותר.

מה שעוד אני מרגישה הוא שאת חוששת שאת רוצה את הקשר הזה יותר ממנו. את חוששת שגם בהמשך הנוחות הזאת של המרחק תימשך עבורו, והוא לא יראה את הקשר כחשוב מספיק כדי לעשות צעד דרסטי. האם שוחחת איתו על כוונותיו העתידיות, או איך הוא רואה את הקשר בעתיד? לבטח עכשיו לא מתאים לו, אבל בכל זאת, יכול להיות ביניכם איזשהו תיאום ציפיות ללא "חוזים והתחייבויות", אלא משהו לכוון אליו. חשוב לדעת איך הוא רואה את הקשר הזה גם בהמשך.

אז אם את חושבת שהגזמת בתגובתך, את יכולה לנסות ליצור קשר והפעם לא לחזור לשיגרה אוטומטית אחרי הפיוס. אלא לשבת לשיחה רצינית, להעלות את כל מה שמציק לך, לשאול על עמדותיו לגבי הקשר, לגבי המעבר למגורים משותפים, וגם- לערוך איזה חוזה לא כתוב ביניכם- איך מתנהגים לגבי הודעות ברגע האחרון. חשוב שלא תבטלי את הפגיעה שלך, זה אכן פוגע כשברגע האחרון הוא מבטל את החג ביחד. חשוב להסביר לו ולחדד לו למה בעצם נפגעת, איך הרגשת מול הקשר, מול עצמך ומול המשפחה שלך. אז אולי הוא לא הצד שממהר לפייס ולהתקשר אלייך- אבל חשוב מאוד כן להביא את התקשורת שלכם לאיזשהו סדר. הייתי מעלה גם את השאלה "למה בעצם זה גדול עליו" להגיע לחג- ממה הוא חושש, האם לדעתו זוהי הצהרה רשמית מדי? האם זה מתקשר לאותו מכנה משותף, של מעבר לגור יחד? האם הוא חושב שזה "אומר משהו" אם היה מגיע, משהו רגשי שלא מוכן אליו?

מקוה שהצלחתי להאיר מס' נקודות. בהצלחה!

קודם כל תודה. את הצלחת להבין את המהות של מערכת היחסים שלנו ומה שאני מרגישה.
מאז ההודעה דיברנו וכבר נפגשנו ודיברנו על מה שהיה וגם מנסים לתאם ציפיות לגבי מה שיהיה.
מאוד טוב לנו ביחד כשאנחנו ביחד, הבעיה שאנחנו נמצאים במקום אחר בחיים. לי יש שני ילדים גדולים שכבר לא צריכים אותי הרבה כמו פעם ואני פתאום עם הרבה זמן פנוי גם בשבתות. ומצד שני אני גם לא יכולה לעזוב אותם בכל שבת וללכת איתו. לאהוב שלי יש ילד בחזקתו שהוא כרגע מרכז עולמו . אין לי בעיה עם זה. אני אוהבת אותו גם בגלל שהוא כזה אבא טוב, אבל בגלל הנסיבות האלה של שנינו והמרחק הגיאוגרפי יוצא שאנחנו נפגשים כפעמיים בשבוע, רוב הזמן אצלו בבית.
דיברנו אתמול והוא אמר שישתדל שיהיה יותר ביחד במערכת היחסים. הוא כל הזמן אומר לי שהוא אוהב אותי ולא מחפש לבזבז לי את הזמן אבל שאני אקח בחשבון שלא נוכל לגור ביחד בשנים הקרובות. (הבת שלי באמצע תיכון ואני לא יכולה להעביר אותה ומצד שני בעיר מגוריו הוא והבן שלו מוקפים בחברים שהוא לא מוכן לעזוב). החלטנו שננסה שהוא יתחיל לישון אצלי לפעמים בימי שישי ביחד עם הבן שלו ואני מקווה שזה יעבוד. אני בטוחה שגם הילדים שלי לא יאהבו את זה בהתחלה אבל מאוד רוצה שזה יסתדר לנו.

שלום יעל,

ראשית אני שמחה שיכולתי לכוון לרגשותייך.

כתבת משפט מאוד חשוב- שניכם בשלב אחר בחיים שלכם. את, כבר אמא לילדים גדולים ולא זקוקה להיות בבית רוב שעות היום. בעוד הוא מגדל בחזקתו (יש לכך משמעות רבה, אפרט עוד מעט) ילד קטן שעובר גם הוא שינויים רבים בוודאי. העובדה שהוא אחראי באופן מלא על ילד, ועוד בגיל כזה, יכולה לספר לנו עד כמה המצב רגיש. זהו ילד ש(נניח) אמו לא נחווית עבורו כ"אמא רגילה" כמו שיש לכולם, וזהו אבא שצריך להיות בתוך מספר תפקידים בו זמנית. אבא, אולי גם אמא במקומות מסוימים, נמצא בתוך אחריות רבה ולמעשה צריך לא פעם לבטל את עצמו ולהתמסר רק לתוך הדבר הענק הזה שנקרא חינוך והורות, הכלה אינסופית. את, מאידך, יכולה להבין את זה גם בחוויה שלך כאמא- את לא רוצה להעביר את הבת שלך תיכון. הרי מרכז עולמה הוא במקום הגיאוגרפי שלה, עם החברים שלה, החוגים, הבגרויות, ההתבגרות עצמה וכן הלאה. גם עבורו, מרכז עולמו הוא לגמרי שם. עבור ילדו, לעשות שינוי נוסף גדול הוא מיותר- הרי הוא חווה מספיק.

ולכן, שניכם מפעילים כל מיני ויתורים ופשרות על מנת לעשות כמה שיותר סדר בחיי הילדים שלכם, שליטה וניסוך ביטחון הם כמובן משהו שאתם מאוד שמים דגש עליו, כאן, בתוך הגרעינים המשפחתיים של כל אחד מכם- את בשלך, והוא בשלו.

מנגד, יש את הזוגיות החדשה הנרקמת ביניכם. כאן אתם כן יכולים לאפשר לעצמכם להיות גמישים- הגמישות והשינויים, לעומת השליטה עליה דיברתי בהקשר הילדים, היא "מנת חלקכם" במערכת הזוגית. שניכם הרי יודעים שללא גמישות לא תוכלו לקיים ולהמשיך את מערכת היחסים הטובה שלכם. ולכן לכל אחד יש את ה"מכסת גמישויות שלו" לעומת הגבולות שלו. וכן, קורה שזה מתנגש זה בזה, כפי שכנראה קורה בחווייתך כרגע.

את למעשה אדם חופשי ממנו בבחינת זמנים, ואת מנסה למלא את השבוע שלך כך שתחושי יותר את הביחד שלכם. הלכתם על תוכנית חדשה שבה תתראו יותר, ואפשר לנסות ולראות האם היא עובדת. אין לי ספק שמתוך מה שאת כותבת מדובר בגבר שמאוד מאוד אוהב אותך ורואה את חשיבות הקשר. את הילדים משני הצדדים אפשר להכין מראש, כמה פעמים ולשוחח על זה, ולעזור להם להעלות חששות, אי נוחות, תהיות, ככל שתאפשרי להם להעלות- כן ייטב. זה מאוד טבעי וברור.

עוד רעיונות למשל, לנצל את המדיה המתקדמת שיש לנו, אולי תנסו לשלב שיחות בסקייפ (וידאו אונליין) במהלך השבוע, לנסות לשלב יותר תקשורת ביניכם גם כשאתם רחוקים. מעבר לזה, להתכתב במיילים או לדבר יותר טלפונית, כשנפגשים לנסות לקיים מפגשים ארוכים עם חוויות (ככל שאפשר) בחוץ,. בימים מיוחדים (חגים, ימי הולדת) אם לא נפגשים אפשר לשלוח ארוחת TAKE AWAY זה לזו או פרחים, שוקולדים. כל זה במטרה להרגיש קרוב יותר, על אף המרחק.

מעבר לזה, נסי למלא את זמנך הפנוי בעוד דברים. נסי לראות אם יש לך אפשרות לעשות משהו שאת אוהבת- חוג, תחביב או פינוק מסוים, נסי להשתמש במעגלים המשפחתיים והחברתיים שלך כדי לספק לעצמך עוד מיצוי שעות פנאי. הדבר הזה יעשה שני שינויים מהותיים- האחד, עבור עצמך. השני- עבורו ועבור הקשר. הוא יוכל להבין שאת מכניסה לחייך עוד תחומים מלבדו, ובכך, גם פסיכולוגית, הוא ירצה להיות יותר נוכח בחייך, כיוון שהפכת ל"עסוקה", והלו"ז שלך כבר שונה. ובמצב כזה, בד"כ, בן הזוג מאוד רוצה להרגיש יותר שייך, שיש לו מקום, וכד'.

אשמח לדעתך וחתימה טובה,

את ידעת בהודעה אחת לנתח את מערכת היחסים שלנו. לצערי זה נגמר. בחג סוכות ראשון הוא היה עם הבן שלו בבית ואפילו לא התקשר וזה אחרי שבשבת לפני כן ביקשתי ממנו שנעשה משהו ביחד. בערב כשדיברנו התעצבנתי והתנתקתי. לא דיברנו כמה ימים
ואתמול זה נגמר סופית. דיברנו בטלפון והוא אמר שהקשר לא יילך לכיוון הנכון ושהוא לא רוצה לפגוע בי יותר. אחר כך הוא שלח לי הודעה . הוא כתב שהוא לא רוצה לפגוע בי ושהוא באמת אוהב אותי אבל הוא כנראה מוכן לתת פחות ממני וזה לא פייר כלפיי. כתבתי לו שהוא צודק , אם זה מה שהוא יכול לתת זה לא יספיק לי ואני אמשיך להיפגע . איחלתי לו שיהיה לו טוב . הורדתי מהפייסבוק אותו ואת החברים שלו כדי שאוכל להתנתק אבל אני לא יודעת מה לעשות יותר, יש לי שני ילדים בוגרים שרואים אותי בוכה בלי הפסקה, לא נרדמתי כל הלילה. אני לא מסוגלת בגילי לחזור לסיוט הזה של האינטרנט וגם לא רוצה להיות בודדה. אחרי שחוויתי אהבה כזו אני מרגישה שפיספסתי ואני לא מבינה למה. כל כך קשה לי

שלום לך יעל,

אני מצטערת לשמוע שהקשר הזה נגמר. אם כי, באופן הגיוני היה ברור שאם הוא ימשך בפורמט הנוכחי את תמשיכי להיפגע ולא להיות מסופקת. אבל זה רק ברמת ההיגיון.

כרגע, מה שעובר עלייך ברמה הרגשית הוא מאוד טבעי- את למעשה בהתחלה מסוימת של עיבוד הפרידה, האובדן- כמו כל דבר יקר וחשוב שמאבדים, גם פה, זהו תהליך לא פשוט, של עליות, ירידות והרבה שאלות- האם היה יכול להיות אחרת? מה פיספסתי? איפה יכולתי להגיד/לעשות/להתנהג אחרת?

הוא מצידו קלט נכון את התמונה- הוא שם לב שהוא בעיקר פוגע בך, ומחטיא את המטרה הנכונה של הקשר- להיות יחד, עם התאמה של צרכים ורצונות ושל תקופות ושלבים בחיים. אין לי ספק שגם לו זה מאוד קשה.

אני בטוחה שאת עושה את מיטב מאמצייך להעלות מעל הקשיים הראשוניים האלו של עיכול הפרידה- מול הילדים, חשוב שתוכלי לבטא את עצמך בעוד דרכים, ספרי להם מה עבר עלייך ולמה את כ"כ עצובה, זה בסדר להראות גם חולשות- הרי את המודל שלהם, ואת גם, בן אדם. וקורה שיש תקופות, וקורה שנפרדים (אני בכוונה עושה את זה פשוט מולם) וכרגע אמא מאוד עצובה. אבל זה יעבור, את תתגברי. הם יעזרו לך להתגבר. תמיד להשאיר אופטימיות למרות העצב והקושי, אופטימיות בשבילם.

מעבר לזה חשוב מאוד שתמשיכי לצאת ולהתעסק בכל מה שרק אפשר כדי לנסות להקהות מעט את הכאב. הזכרונות והכאב עוד יהדהדו, אבל ככל שתנסי להתרכז בבעיות וברציונל של "למה הקשר הסתיים, איפה לא הייתי מרוצה, אם היינו נשארים יחד מה היה קורה?" יהיה לך קל יותר.

חשוב גם שלא תנסי לגרש את הכאב של הפרידה, נסי להתמודד ולעכל את מה שמזדמן אלייך רגשית- רק ככה זה יעבור ב"שלמות". נסי לשתף חברות, אנשים וגורמים שאת חושבת שיוכלו לסייע. גם פה השיתוף יכול לעזור במידת מה.

אשמח להתעדכן מה שלומך.. תהיי חזקה והרבה בהצלחה.

אחרי שעמדתי בזה 3 ימים קשים נשברתי אתמול בלילה והתקשרתי אליו. דיברנו הרבה זמן ומה שהוא חוזר ואומר זה שהוא אוהב אותי אבל לא רוצה לבזבז לי את הזמן . קשה לו להשקיע בקשר. הוא טוען שאם פעמיים בשבוע היה לו קשה אז הוא לא יודע אם יהיה בכלל מסוגל מעבר לזה. הוא אומר שאנחנו יכולים למשוך ככה עוד שנה שנתיים אבל הוא לא רוצה לשרוף לי את הזמן ואז אני כבר אהיה קרובה לגיל 50.

ממש קשה לי במיוחד שהוא אומר לי שהוא גם אוהב וגם לו קשה. אני לא מבינה את זה. לא אומרים שהאהבה מנצחת? או שזו לא בדיוק מה שהוא מרגיש אליי?

אני מרגישה כזאת ריקנות. מובסת. איך בגיל 43 וחצי אני אמורה לצאת לדייטים? לחפש בן זוג? או שאולי אני צריכה להסתגל לעובדה שנגזר עליי להיות לבד??

הי יעל וערב טוב,

אני מבינה את הצורך להתקשר אליו. לא קל לעבד שמשהו כבר לא איתנו, והמקום של להתקשר ולשמוע אותו שוב מקל, מביא לעוד כמה תשובות ובוחן שוב את הפרידה ואת הסיבות לה.

אני נוטה להאמין לו, שאינו יכול להשקיע בקשר. נשמע שאת חשובה לו ולכן הוא לא "מסבן" אותך- הוא אומר לך את האמת. בשורה התחתונה הוא אומר לך דוגרי- שהוא לא יוכל לתת לך את מה שאת מחפשת. ולהישאר או להיות שוב בקשר עם אדם כזה, מעט מוריד מהערך העצמי שלך- בעיני עצמך. הרי לא תוכלי להרגיש טוב איתו, ובידיעה ברורה כדאי מאוד לא לגרום לך, ביודעין, לסבל מיותר. סבל שאת תגרמי לעצמך הפעם.

סבל הפרידה הוא לא בהכרח קל יותר, אבל הוא לפחות שומר עלייך מפני פגיעה נוספת. פגיעה שמשמעותה לחזור להיות עם אדם מסוים בקשר תוך ידיעה ברורה שאת כורה לעצמך איזה בור רגשי מאוד עמוק שבעוד נניח שנה שנתיים, כששוב יגיעו מים עד נפש, יהיה כבר הרבה יותר קשה לצאת ממנו. את זה כדאי לחסוך.

ה"אהבה מנצחת" הוא קלישאה נהדרת בד"כ, ולפעמים לא שמים לב שיחד עם האהבה מגיעים עוד הרבה פרמטרים שמתחזקים אותה. כמו ששתיל צריך אדמה מתאימה, מים, שמש, אויר, ואקלים מסוים- ככה גם האהבה. כשיש אותה, זה לא ממש מספיק. צריך השקפות מתאימות, צרכים תואמים, סיפוק הדדי ועוד ועוד- כדי שהיא תפרח. התנאים של האהבה שלכם הפסיקו להיות מתאימים לה, בשלבים האחרונים של הקשר. וכאן זה קשה. פתאום לגלות- שמשהו נובל מעט.. וכשמנסים להחיות, זה עובד לכמה רגעים, לכמה שבועות- אבל שוב צפה הבעיה, מהשורש, ושוב חוזרות חלילה התחושות- ההחמצה, הפיספוס, חוסר הסיפוק האדיר, ועוד.

את לא "אמורה" לצאת לדייטים, את זקוקה לאיזה שינוי בחשיבה, סוויצ' שתוכלי לעשות לעצמך בראש- את לא אמורה שום דבר. כרגע נותר לעבד ולדבר על מה שאת מרגישה. לספר, לשתף את מי שאת רוצה, ולעבד ולעבד... היציאות לעולם ההוא בחוץ יגיעו לבד, מתוך רצון שלך לא לדרוך במקום. אין לי ספק שאחרי תקופת החלמה מסוימת את תמצאי את עצמך דווקא מכירה אנשים, ואמנם אינטרנט הוא כלי מצוין אבל יש עוד דרכים.

אני מבינה את הזרות של עולם הדייטים בעינייך (הרי היית שם אחרי הגירושין), ואולי זה מחזיר אותך מעט לבהלה ולדאגה- איזה פרטנר ירצה בי, איך לחפש, איך להתחבר שוב. זה טבעי. לא "נגזר" עלייך להיות לבד, אל תראי זאת כך. שוב, עשי שינוי (כפוי) בחשיבה, וכמו שאת חושבת שנגזר עלייך חלילה להיות לבד, חשבי הפוך- שדווקא נגזר עלייך לקבל מישהו שבאמת מתאים לצרכייך ויכול להעניק לך את האהבה שאת זקוקה לה, בעוצמות המתאימות.

מאוד חשוב שתעבדי על המציאות שלך. כי המחשבות מביאות למעשים, וככל שתחשבי שנגזרה עלייך בדידות, בסופו של דבר את תיצרי לעצמך את המציאות הזאת מבלי לשים לב.

הי עדי,

בכל השבועיים האלו שעברו היה לי קשה אבל ניסיתי להתנתק אפילו התחלתי ללכת לפסיכולוג. היו לי געגועים קשים עד כאב פיסי. פשוט לא ייאמן.
הבנתי שזה לא הפחד מהלבד ושזה לא הפחד מהחזרה שוב ל"שוק" אלא ממש געגועים אליו.

אתמול אחרי נתק של שבועיים הוא שלח לי הודעה שהוא ממש מתגעגע. דיברנו והוא אומר שהפרידה הזו זיעזעה אותו , הוא אוהב אותי ורוצה לנסות שוב. הוא מבטיח שיעשה הכל כדי להשקיע בקשר שיהיה קשר אמיתי . הוא רוצה להתחיל לישון אצלי לפעמים בסופי שבוע וישתדל להיות יותר יוזם .
עכשיו הוא גם שלח לי פרחים עם בקשת סליחה.
אני פוחדת ומבולבלת . אני אוהבת אותו אבל פוחדת להתרסק שוב

שלום יעל,

קודם כל שמחתי והתרגשתי לקרוא על ההתקדמות. אני רואה בזה צעד משמעותי, ואסביר למה-

העובדה שהלכת וביררת באופן יסודי מול איש מקצוע מאיפה מונעים הרגשות שלך- האם מהחשש להיות לבד או מרגשות ברורים שיש לך לגבר הזה, היא מצוינת. המודעות העצמית שלך חשובה לא פחות מהמשך התהליך עם בן זוגך, העובדה כי ידעת להסתייע היא מאוד משמעותית, היא מספרת על הכוחות שלך ועל המוכנות שלך להתעמת ולהתאמת עם עצמך, על כל המשתמע. כל הכבוד לך.

אין ספק שהפרידה הזאת היתה הכרחית, לא רק שלא היתה מיותרת, אלא ממש היתה הכרחית להמשך הקשר שלכם. את הבהרת לו את עמדותייך, הוא היה כנה והחליט בשיתוף איתך שהגיע הזמן להיפרד. כל אחד חשב, בעצמו, בעולם שלו, על הפרידה, על משמעות הריק שנוצר, על משמעות ה"אין", ועל מה שכל אחד תרם לשני בעולמו. ההפסד- עצום. החוויה- קשה. עבור שניכם. הזעזוע הרגשי עליו הוא דיבר הוא "טוב" מבחינתך- את יודעת עכשיו מה הוא עובר, כשהוא בלעדייך. זה משמעותי. יותר מזה, משמח לשמוע את ההחלטה שלו- מה הוא לוקח על עצמו כדי לקדם את הקשר: הוא הולך להשקיע בך, בכם, יותר. הוא מבין עד כמה הזוגיות יקרה לליבו, הוא יפעל לטובתה. זה לא עינין של מה בכך. זה לא הסיפור הידוע שבני זוג נפרדים, מתגעגעים, חוזרים, ללא חוזה מחודש ביניהם וללא החלטות שאמורות לשפר את המצב הקודם, שבגינו קרתה הפרידה.

פה בכל זאת, מדובר בקשר "בוגר", ומדובר בגבר שמוכן לנסות, לפחות לנסות- לשנות משהו. זה דבר ענק.

אני יודעת שאת מפחדת מאוד, וברור לי שאת מאוד לא רוצה להגיע להתרסקות כזאת שוב. משביררת על מה הרגשות שלך יושבים (על חוויה אמיתית ולא על חשש מלהיות לבד), ברור שצריך לתת לקשר הזה צ'אנס נוסף. ברור לי גם שאת יודעת את זה, אך באופן מוצדק וטבעי- מאוד חוששת. הוא בטח גם חושש, ומפחד אף יותר לפגוע בך. אבל משהו אומר לי שהפעם אפשר לסמוך מעט יותר, לתת לו הזדמנות באמת אמיתית, ולא להיות פזיזה; גם אם הוא לא מתנהג כפי שהבטיח, תני זמן לשינוי, תני זמן לתהליך, היי סלחנית כלפי עצמך על הפחד, וכלפיו- על האיטיות (אם תהיה כזאת) או על החשש האישי שלו לעשות כזה שינוי.

נסי לא להתמקד בפחד, אלא להתמקד בפתיחה המחודשת של הקשר ביניכם. בחני את הקשר אך אל תחמירי, תני לזה תקופה, תנסי, ובדקי לעומק מה את מרגישה. שתפי את איש המקצוע שפנית אליו בהתקדמויות ובהתפתחויות. זה גם חשוב, בפן הרגשי והמעשי יחד.

מאחלת לך בהצלחה רבה ובאמת מתרגשת עבורך!

הגעתי לפורום הזה במקרה וגם סתם רשמתי בו כדי לפרוק מהלב . לא חשבתי שבאמת תהיה פה איזושהי עזרה אבל את ממש משהו מיוחד.
אני מרגישה שאת קולטת בדיוק את המצב והתשובות שלך והעצות שלך עוזרות מאוד.
אני מאחלת לך הרבה הצלחה !!

יעל יקרה,

אני שמחה לעזור, ואני מאוד מודה לך על המילים החמות והמרגשות. מאוד אשמח שתמשיכי לעדכן איך את מרגישה.

אין ספק שהתהליך שאת עושה הוא לזכותך ולזכות הכוחות הרבים שלך.

שוב תודה, ברכה והצלחה!