יש לבעלי "לב זהב"

אביבה יקרה,

נראה כי בעלך ניחן ביכולת להעניק ולתת מבלי לצפות לתמורה. בראייה שלי זו מתנה. לא מעט אנשים מודדים את הנתינה שלהם על-פי התמורה אותה הם יקבלו בסופו של דבר.
כפי שאת מתארת את הדברים נראה כי הוא נותן אפילו על-חשבונו, אם זה שעות נסיעה והיעדרות מהבית כתוצאה מכך, אם זה ההוצאות הכרוכות בכך ואם זה הזמן שהוא מקדיש והמאמץ שהוא משקיע. אולם, אם הוא אינו חש שהוא מוותר על עצמו, על נוחיותו ועל הדברים האחרים שהוא היה יכול לעשות בזמן הזה או עם הכסף הזה אז זה עשוי היה להיות בסדר... אילולא הוא היה מסתיר ממך.
על-פי התנהלותו מולך, העובדה שעבורך הוא אינו מוכן לעשות יחד עם העובדה שהוא חש צורך להסתיר ממך גורמים לי לתהות שמא הוא חש שלא לגמרי בנוח מולך/איתך. הוא מתנהג כאילו הוא חושש ממך ויחד עם זאת הוא כועס ומתוסכל מאוד ממשהו. לא ברור אם זה בגללו, בגללך או כתוצאה ממהות הקשר שלכם, שנראה שמשהו בו חסר.
העובדה שהוא נותן ונותן למשפחה הגרעינית שלו מעידה על היותו איש משפחה מסור, יחד עם זאת הוא אינו מתנהל כך בתוך המשפחה שהוא הקים יחד איתך. משהו שהוא "מקבל" שם, בקרב בני-המשפחה הגרעינית שלו ו/או מהם מניע אותו לנהוג כך, החוסר של ה"משהו" הזה ביניכם גורם לו לנהוג ההיפך איתך/מולך ולא נראה לי שמדבר בהערכה והוקרת תודה בלבד.
לרוב התחושה של להיות נאהב יחד עם התחושה של להיות מקובל ורצוי בכל מצב גורמת לכולנו לעשות,לתת ולהעניק. לא סתם אומרים על האהבה כי היא מזיזה הרים, היא "מזיזה" גם אנשים וגורמת להם לעשות מכל הלב והרבה למען אלה אשר גורמים להם לחוש טוב עם עצמם, לחוש נאהבים, מקובלים ומוכלים ללא תנאי. אולי זה ה"משהו" הזה שהוא "מקבל" מהמשפחה הגרעינית לו וחסר לו בביתכם.
גם אם את מודה לו ומביעה הערכה על מעשה כזה או אחר שהוא עושה, הוא כנראה חש שקיימות תחושות שונות מהמילים הנאמרות.
אולי אני טועה...אולם, מהעולה מדברייך זו התחושה שאני מקבלת.
לא כתבת דבר על מהות הקשר ביניכם למעט התנהלותו כלפייך. אשמח לקבל את תגובתך.

בכל אופן, במידה ויש מקום לשיפור התקשורת ביניכם וליצירת יסודות להתנהלות אחרת ביניכם אולי יש מקום לשקול פנייה לאיש מקצוע אשר יוכל לסייע בידיכם להתחיל ולדבר נכון ולתקשר באופן בריא זה עם זו.