הי עדי

ברגע שהיא המשיכה לשתף בחיי האהבה, הבנתי שהכל בסדר, ואנחנו ממשיכות להיות חברות. היא מאוד חשובה לי-אני לא רוצה לאבד אותה, רוצה שתהיה בחיים שלי לא משנה על איזו קטגוריה.
היא נפרדה מהבחור והיתה קצת מבולבלת רגשית. אמרתי לה שאני אדאג שנצא ונבלה לנקות את הראש. בינתיים קבעה לה דייטים ראשונים לשישי ושבת. הדייט של אתמול נדחה אז יצאנו ביחד. ישבנו בבר עם עוד ידיד שלה שהצטרף, ואחכ החבורה שלי בחלקה הצטרפה. היה כיף. שתיתי קצת הרבה ותפסתי על זה טרמפ-יש לי תירוץ... היא רצתה ללכת, ליוויתי אותה לרכב. דיברנו, אמרתי לה שאני לא רוצה הביתה-רציתי ללכת לאורי, כי היה לי ברור שאיתה לא קורה כלום. לא שרציתי משהו איתו, רק לישון עם מישהו (היו כמה ימים לא פשוטים, בלי כל קשר אליה, והילד אצל אבא, אז.. הייתי קצת בודדה ולא רציתי לחזור הביתה). היא כעסה שאני הולכת אליו, אמרה שהוא מנצל אותי וזה לא מגיע לי, ושאני לא אתנהג ככה, ואולי זו תוצאה של מה שעברתי אבל זה לא מגיע לי. אמרתי לה שאני לא רוצה הביתה בלי לפרט. התחלנו להתנשק ואמרתי לה שלא תעשה את זה (אין לי כוח לסרט) היא חיבקה אותי וכמעט התחלתי לבכות. ריגש אותי שאכפת לה, ושוב הרגשתי במקום הנכון, ושוב התנשקנו.היא ביקשה שאכנס לרכב לקחת אותי הביתה. ישבנו ברכב ודיברנו, ביקשתי ממנה שתספר לי מה עובר עליה-היא חשבה שאני מתכוונת בהקשר שלי אבל אני רציתי לשמוע על הפגיעה. סיפרה ובכתה. נכנסנו לבית שלי (ישנתי אצל המשפחה), הלכנו לחדר, היה ברור מה יקרה ושאלתי אותה אם היא בטוחה, והיא אישרה. היה מדהים, היא מדהימה ככ... למרות שזה היה חד צדדי-היא דאגה לי ולא רצתה שאדאג לה בתמורה, מה שגורם לי לתהות אם זה סוג של לרצות אותי כי רציתי ללכת לאורי, אז הנה, שיהיה לך. ומצד שני היא באמת דאגה לי מבחינה מינית, וממש הופתעתי. קצת הייתי נבוכה כי אני בתסביכי גוף, במיוחד לאחר הלידה, והיא כאישה יודעת איך הגוף אמור להיות. היא לעומתי כוסית ברמות, וכל החברות שלה היו כוסיות. אז הייתי נבוכה וקצת היה לי קשה לזרום למשל כשהיא שאלה מה אני אוהבת ופשוט התחמקתי מתשובה... ואז היא הלכה, ביקשה שלא אהיה מוזרה ביום ראשון (כמו שאני ביקשתי אחרי הפעם ההיא). היום לא שמעתי ממנה, למרות שסימסתי לה בהצלחה בדייט (פעם ראשונה שהיא בבליינד דייט עם מישהי).
אני לא יודעת איך לאכול אותה עכשיו, מה יהיה מחר. אני מאוד הייתי רוצה לנסות ומאוד מפריע לי שהיא לא רוצה כי אני לא באמת L - מה הופך אותי ל L או אותה? אם טוב עם מישהו/י אז ההגדרה לא משנה, והיא יודעת שזה מה שאני חושבת.
כל התקופה הזו, הרגש שלי אליה, הוא במקביל לחיים ה"אמיתיים". ואני ממש לא יודעת מה לעשות, לא יודעת למה היא לא מגיבה, לא יודעת מה יקרה בפעם הבאה שניפגש בעבודה ואני לא יודעת מתי ניפגש... בקיצור, אני לגמרי מבולבלת...
אני רק יודעת שאיתה זה הרגיש נכון, שאני במקום טוב, מוגן. אני יודעת שהיא לא בטוחה בקשר אלי, ומצד שני אמרה שאם היא עם מישהי היא נקשרת...
???

שלום עדן,

ראשית תודה על איחולייך בפוסט הקודם שלך לרגל החג- מאוד התרגשתי.

לגבי מה שכתבת- כן, אני זוכרת את הסיפור עם אותה בחורה, אני זוכרת שהעלת את רגשותייך לגביה, כאן, ובעיקר אני זוכרת שהיא מאוד חשובה לך.

לגבי ההתחבטות שלה - איך היא רואה אותך והאם היא בטוחה בך, ננסה להסתכל רגע דרך העיניים שלה. היא אומרת שהיא לא בטוחה שאת אכן "בצד הנשי", כיוון שהיא יודעת על קשרייך עם גברים אחרים (אולי זה קשור?) ואולי היא מעדיפה מישהי שהיא לגמרי מזדהה עם נטיה מינית אחת ולא "מתנדנדת". זכרי שהיא עצמה לא מוצהרת ועל כן כל העינין הזה רגיש אפילו יותר עבורה. נסי לזכור שבכל חברות, כאשר יש כזאת כנות וכזה שיתוף מצד שתיכן, כל אחת בעצם נחשפת וכל גם חולשותיה. יתכן והחברות, פלוס המשיכה המינית, פלוס הבלבול - היה לה קצת יותר מדי.

נעבור אלייך- אני מרגישה שגם אצלך חל איזשהו בלבול. נסי רגע לחשוב עליו, מאיפה הוא נובע, מהי באמת ההגדרה שלך. אני יודעת שאת לא חובבת הגדרות מושבעת. אבל ההגדרות הן חלק ממה שהופך את מערכות היחסים האלו ליציבות. כי אם ניזכר נניח בהגדרות אחרות בחייך, נניח לגבי אורי- נגלה שגם שם לא היה משהו מוגדר אמיתי, משהו עמום, שיש בו גם אופן חברי וגם משהו מעבר לזה, גם אבא, גם אח גדול, גם ידיד, גם מאהב. ואולי גם עבורך לא תמיד פשוט להגדיר כל אדם שנכנס כך לחייך וללב שלך וכשזה מגיע לצומת דרכים הזאת, של להחליט מיהו האדם הזה ומהו תפקידו בחייך- שם יש קושי. והיא, יתכן, מרגישה אותו. גם הודות לקשר המצוין שנרקם ביניכן וגם כנראה הודות לשיתוף שלך אותה בכל הקשור בחייך.

לכן, אני חושבת שזה פתח מצוין עבורך להסתכל דרכה, על עצמך. כן, לפשפש, וכן, לבדוק, וכן, לברר קצת יותר על הנטיות שלך, על ההגדרה שלך. לא בכיוון של "שחור או לבן" אלא יותר בכיוון של מה את רוצה, מה את מחפשת, מי את. לשם מה את כאן. איך את רואה את חייך בהמשך.

יש את התקופות שאנחנו עושים דברים מסוימים כי כיף וטוב לנו, תקופות שאת נמצאת בהן וטוב לך. ויש פעמים שהחיים עוצרים אותנו בבת אחת ומציבים בפנינו הרבה מאוד שאלות לא פשוטות בכלל. אני חושבת שהפעם, מה שאת מתארת, זה חלק מהעינין הזה. של לעצור רגע. וזה לא מפחיד, זה דווקא טוב ויש לקבל את זה לגמרי בקבלה ובאהבה. זאת עוד דלת, לעצמך. הסיפור איתה, לדעתי, מאיר בך כמה נקודות ששווה להתעכב עליהן.

מה דעתך?

אני באמת מקווה שלפני הכל אני אבין כמה דברים על עצמי בעקבות הסיפור הזה.
מבחינת נטייה מינית, אולי אני איפשהו באמצע. אף פעם לא סלדתי מזה, אף פעם לא נגעלתי. להיפך-זה נראה לי קסום ומדהים בפני עצמו. אני יכולה להעיד על עצמי שבעבר זה סקרן אותי, עשה לי משהו, פשוט לא היתה לי הזדמנות. אף פעם לא הייתי ככה עם מישהי, כי לא היתה לי מישהי כזו בחיים. ואמרתי לה את זה – היא בעצמה היתה עם גברים, אפילו עם אחד עד לפני שבועיים, אז היא בעצמה מתנדנדת, וזה מה שככ מתסכל אותי כשהיא אומרת שאני סטרייטית. אני לא יותר סטרייטית/לסבית ממנה.
מעבר לזה, אמא שלי באחת השיחות שלנו כבר אמרה לי שהיא מרגישה שיש לי משהו בכיוון (לא הילה, אלא אני כמישהי שנמשכת למין הנקבי). היא אמרה לי רק השנה שהיא מבינה שאני נמשכת לגברים אבל מאמינה שדווקא לחיות אולי יהיה לי קל יותר עם אישה. אפילו ברה"ש היא איחלה לי זוגיות עם מישהו או מישהי, והדגישה שממש לא מפריע לה שתהיה לי מישהי (ואין סיכוי שהיא חושדת בהילה, כי כל השיחות שלי עם הילה שהיא שומעת זה על הדייטים שלה עם גברים-שוב, עם היא לא חד משמעית). ואני בטוחה שביום שאני אבוא עם אישה לאנשהו, אף אחד מהחברים שלי לא ירים גבה ויגיד שהוא מעולם לא היה חושב כך. להיפך- תמיד חשדו בי.
הנטיות שלי, אם כן, כנראה איפשהו באמצע. אני זוכרת כשהיא היתה מספרת לי על האקסית שלה-הן נפרדו כי היא לא היתה מוכנה לחיות את החיים האמיתיים ולצאת עם זה לעולם. זה היה משגע אותי, כי אני רק חשבתי כמה כיף יהיה לי ללכת איתה יד ביד לכל מקום ולהשוויץ בה לכל עבר-כמובן כשזה מתאים לשני הצדדים. ותמיד זה שיגע אותי איך היא חיכתה לה ככ הרבה שנים עד, ולא הבינה שאם זה לא קורה תוך X זמן, זה כנראה לא יקרה.
לגבי המשך חיי – מה שנקרא - been there, done that – כבר התחתנתי, כבר יש לי ילד, אני פחות לחוצה על חתונה ולעשות את הכל לפי הספר. בכלל, אחרי הגירושין הרבה דברים התערערו אצלי, במיוחד ה"ספר" הזה שכולם הולכים לפיו. אני למשל לא פוסלת להביא ילד לבד, מחוץ לנישואין, אולי עם תרומה – כי היום אני מבינה שזה יותר חשוב מחתונה. אז דווקא מהמקום שלי, אני כן רואה איך אני יכולה לנסות קשר כזה, ולהיות מספיק אמיתית להגיד אחרי X זמן – בואי נשוויץ או בואי ונגמור. אני גם באמת חושבת על החיים האמיתיים – איך זה עובד? מי בהיריון – כי גם אני רוצה, מה הזכויות של שתי אימהות, מה איך ולמה – אני חושבת על זה. אני לא חיה באשליה... אבל עדין מוכנה ורוצה איתה לנסות.

כמו כולם, להיות נאהבת, להרגיש בטוח, לחיות בשלום ובשלווה. כשהתחתנתי עם הגרוש שלי, ידעתי שזה לא יהיה, החיים היו אחרים. איתה אני ממש רואה את זה קורה. ובגלל שכבר סימנתי V על כמה דברים, אני מרגישה שאני כן יכולה לקחת פסק זמן מהמרדף אחרי הזמן, ולבחון את הדברים אחרת ולקחת את הדברים בצורה אחרת.
מקודם הסתובבתי פה באחד הבניינים בעבודה, ופתאום הרגשתי אחרת. הרגשתי אישה, הרגשתי מלאה (לא במובן השומנים...), משהו הרגיש לי נכון.
היא חושבת שאני לא יודעת על מה אני מדברת – כשאני אומרת שאפשר לעשות את זה כמה שיותר קל, אם זה מה שבאמת רוצים. הורגת אותי המחשבה שהיא מוכנה להיות עם גבר רק כי זה יותר קל כלפי חוץ, וככה היא חושבת להעביר חיים שלמים. (אצלה במשפחה יודעים, והחברים הקרובים).
בקיצור, אני לא יודעת. בינתיים לא שמעתי ממנה. סימסתי לה אתמול כרגיל, ועד לרגע זה לא שמעתי ממנה כלום. משתדלת להיות רגועה, מקווה שזה לא יהרוס את החברות שלנו... אני לא מתכוונת ליצור קשר, רוצה לתת לה את הזמן שלה...
כל דברי החוכמה שלך יתקבלו בשמחה!!!

הי עדן,

תודה לך על הכנות והשיתוף האינטימי. נראה שהיא פתחה עבורך צוהר מאוד גדול, לטובת עצמך. צוהר שיכול ללמד אותך לא מעט עלייך ועל המקורות שלך, בבחינת "מאיפה דברים נובעים".

היום, בפרספקטיבה של זמן ומתוך הרבה ניסיון שרכשת, את יותר יודעת כנראה מה פחות או יותר את רוצה, מה לפחות היית מאוד רוצה לנסות, עם מה או עם מי היית מוכנה ללכת רחוק יותר, וזה משמעותי. יש משהו שלם בתחושה שלך אחרי החוויה איתה, משהו ששווה להסתכל עליו מכל מיני בחינות- אישית, זוגית, העצמי שלך, הזהות שלך (לאו דווקא מינית, זהות בכלל).

לגביה- משהו מרגיש לי אצלה לא לגמרי שלם עם המהלכים שלה, היא עוד צריכה כנראה להתבשל, ולהתנסות, ולברר עם עצמה איך היא מתגברת על מכשולים שמוצבים בפניה, בכל זאת היא כנראה מרגישה פער גדול בין מה שהיתה רוצה שיקרה לבין מה שקורה בפועל, בחייה. קל יותר להיות עם גבר, כיוון שהחברה שלנו, לא יעזור כמה היא מתקדמת, היא עדיין חברה מסורתית שרואה בתבנית הקלאסית "אבא אמא, משפחה" את התבנית הנכונה ליצירת קן משפחתי. אין לי ספק שהרבה מאוד גברים עם נטיות הומוסקסואליות, והפוך, נשים עם נטיות כאלו, בוחרים בכל זאת להקים תא משפחתי (יש אפילו כמה סלב שעשו את זה) רק כי זה יותר נוח ויותר קל וברור להם שיקבלו אותם ואת הילד שלהם באופן הרבה יותר פשוט, אוטומטי וזורם, מאשר אם לילד הזה היו "2 אבות" או "2 אימהות". סטראוטיפים כאלו ואחרים תמיד שרתו את החברה שלנו, ויש משהו בתרבות שלנו ש"אוהב" לשמר אותם חזק חזק.

מעבר לזה, לגבי יצירת הקשר מצידה- את עושה נכון. תני לה את הזמן. גם היא, ממקום שעדיין לא בשל לחלוטין, לא בטוחה ואולי חרדה ובטח חושבת גם על מה שקרה ביניכן. קחי את הזמן שלך, כפי שאת יודעת לעשות טוב וצעד אחד אחורה. היא כבר תיצור את הקשר כנראה.. בזמן שלה.