האם אשתי בוגדת??

בעל יקר,

ציינת כי אשתך הינה אם לתפארת. אני משוכנעת כי גם אם היא הייתה אם "רגילה" היא הייתה מוטרדת מהפגיעה בציונים של בתכם, על אחת כמה וכמה בהיותה אם דואגת ומעורבת (אם אני מבינה נכון את ההגדרה "אם לתפארת"). ייתכן כי היא בקשה להיעזר במחנך הכיתה על-מנת שהוא יסייע לבתך. הוא מצידו, בוודאי נעתר בשמחה לאור העובדה כי ממילא הוא העריץ אותה, כדבריך.
כך שלאור הרצון הגדול של שניהם לסייע לילדה ולאור הערצתם המשותפת אליה הם אחדו כוחות. בתוך כך נוצר ביניהם דו-שיח יותר חברי, פחות פורמאלי.
לאחר שבתך חזרה למסלול אני מניחה שאשתך הייתה מאושרת והוקירה תודה לאיש על תרומתו כך שמתוך תחושותיה אלה היא התבטאה באופן קרוב יותר אך לא יותר מכך.
בנוסף לעובדה כי ציינת שאשתך הינה נאמנה לתחושתי ה"קשר" בין אשתך למחנך הכיתה הינו קשר טהור, תמים ונקי לחלוטין. לא היו לאשתך כוונות סמויות או גלויות שאינן במקומן. השיחות ביניהן הפכו פחות רשמיות לאור העובדה שהם שוחחו מספר פעמים וזה הכל.
אם הייתה זו מחנכת ולא מחנך, האם היית חש באופן דומה או שמא במקרה שכזה זה היה נראה לך בסדר?

יחד עם זאת, היות שציינת שלך אשתך מעולם לא אמרה דברים בסגנון הזה ולא הביעה חיבה/אהבה באופן מילולי אני מבינה למה זה מציק, כפי שכתבת...לכן, אולי יש מקום לבדוק את מהות הקשר שלכם, התקשורת, הבעת תחושות וכד'.