בעיות במערכת יחסים

שלום לכולם...
אני צריכה עצה,עידוד או הכוון כי איני יודעת כבר למי לפנות ומה לעשות..
אני בת 27 ובן זוגי אוטוט 26,
אנחנו שנה ושלושה חודשים יחד, לאחר כ-2 חודשי היכרות הוא עבר לגור אצלי למשך חודשיים שבמהלכן הוא לא מצא את עצמו ועבד בעבודה זמנית.
החלטנו לעזוב את עיר מגוריי ולעבור לגור אצל ההורים שלו.
עברנו ריב קשה ונסעתי חזרה ליומיים...במהלכן הוא התקשר אליי בוכה בלילה ,התנצל ואמר שהוא שכב עם מישהי אחרת.
הוא בא אליי באותו לילה והיה לי ברור שאעזוב אותו,
הוא בכה כל הלילה וכך גם אני ובסוף החלטנו לתת לזה צ'אנס ( הוא כמובן הבטיח שלא יעשה זאת שוב ושלא יפגע בי כך יותר ).
עוד בתחלה כשהכרנו הוא היה פלרטטן ואמר שהוא אוהב ריגושים וחיזוקים ( הוא צריך לדעת שהוא נחשק ושיש בנות שרוצות אותו) כנראה שזה גורם לו להרגיש טוב יותר עם עצמו ונראה לי שיש לו בעיית בטחון עצמי חמורה מאוד כי הוא כל הזמן שואל אותי לגביי המראה שלו ורוצה לדעת כמה אני אוהבת אותו.
במשך השנה של המגורים בבית הוריו גיליתי שהוא סובל מהפרעת או.סי.די ושהוא מטופל בכדורים ופסכיאטר,זה לא הפריע לי אך מה שכן מפריע לי זה שהוא לא מתפקד בגלל זה.
הוא בן 26 שגר אצל ההורים שלו,לא עובד,מבלה כל יום עד השעות הקטנות של הלילה,
יושב על המחשב לפחות 4 שעות ביום,מארח חברים בשעות שהן לא שעות כאשר אני ישנה בחדר במטרה לקום מוקדם לעבודה,שותה אלכוהול במטרה להשתכר 3 ימים בשבוע, לא מסדר את החדר,לא מנקה פשוט יישן,אוכל ומשחק במחשב.
ההורים שלו מאוד תומכים ועוזרים אבל זה כבר הגיע למצב שאי אפשר יותר.
במשך השנה הזו אני מצאתי עבודה,אני עובדת,עוזרת לאמא שלו בניקיונות,מדברת איתם ומשתפת אותם במה שעובר עליו ( כמה שהוא מסכים לספר,לא תמיד הוא נפתח בפניי ) ומשתפת אותם בתחושותיי.
היו אין ספור נסיונות לדבר איתו,לגשת אליו ברעיונות,חיפשתי עבורו עבודה ושלחתי קורות חיים בשמו.
הוא לא מעוניין לעבוד,או שהוא נכנס לדכאון כבר ביום הראשון לעבודתו.
ההורים הציעו לו לימודים ועזרה בשכר וגם בזה הוא לא מעוניין.
הוא לא יודע מה הוא רוצה והוא גם לא עושה כלום בשביל להרים את עצמו.
הוא מתנהג כאילו הוא ויתר על החיים .
ביקשנו שיילך לפסיכולוג,או מישהו שיעזור לו,אולי לשנות את הטיפול התרופתי אבל הוא לא עושה כלום.
הוא מצפה שההורים שלו ייקחו אותו לפסיכיאטר או ייקבעו לו תור ושייקנו לו את הכדורים.
הוא מתנהג כמו ילד קטן שרוצה שאמא ואבא ייטפלו בו.
ביקשתי ממנו כמה וכמה פעמים שייקח אחריות על עצמו ועל החיים שלו כי הוא כבר ילד מספיק גדול וכל פעם שאני מעלה את הנושא הוא נסגר ונאטם יותר ויותר.
אני מגלה מיום ליום שהוא בנאדם מאוד סגור,חסר בטחון,זקוק לגב של אמא ואבא,
לא מסוגל ליזום דברים קטנים כמו לנקות ולסדר,לכבס את הבגדים שלו,אפילו לאכול הוא שוכח.
הוא טוען שיש לו חרדות ולפעמים הוא מקלל את החיים בעוד שיש לו הכל,הורים אוהבים,משפחה תומכת,כסף,אוכל,חברים..
מה עליי לעשות?